מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
בפרה אדומה אנחנו רואים תהליך שבו אדם יורד רוחנית בשביל להעלות אחרים, וגם בחיינו אנחנו לא פעם נתקלים במצב כזה.
במדבר
נושאים בפרשה
זאת חקת התורה
אם מה שאין טעם בעשיית המצוה גורם להרהור שאין התורה אמת, מה יועיל לומר שמצוה זו היא חוק ללא טעם...?
ועל נסיך שבכל יום עמנו
לפי חז"ל הנחש על נס (מוט) הוא אמצעי להשתעבדותו של המוכה לאביו שבשמים. ואולם מדוע הדבר צריך להיעשות דווקא באמצעות נחש?
טהרת מי חטאת – נצחון על המוות
מה ראו לנכון השטן ואומות העולם לדבר עם בני ישראל דווקא על הציווי של פרה אדומה, הרי יש מצוות רבות אשר לא מובנות לנו כלל. מה ראו לנכון להעדיף את מצוות פרה אדומה על פני מרכיבי הקטורת, הפרים המוקרבים בכל יום בסוכות, או החוקים המדויקים בתורת הנסכים?!
פרה אדומה וטומאת מת
לפי הרמב"ם כל קביעה או הגדרה שמחילה התורה על המציאות נחשבת למצוה (ובלבד שלקביעה זו יש השלכות הלכתיות); ואילו הרמב"ן סבור כי רק הנחיות נורמטיביות המופנות לאדם ראויים להיכלל בכלל המצוות.
הצמי"ד שיביא את המשיח
כדי לזכות לגאולת עולמים שלמה ברחמים בחינת אחישנה שבה יבוא המשיח מוקדם יותר אנו צריכים לתקן את כל חטאי הלשון וביניהם לשון הרע שמלמדת על אותה שנאת חינם שמחמתה חרב ביהמ"ק השני.
זאת חקת התורה
המחלוקת בשאלת דרישת טעמי מצוות לא פסחה על עולם החסידות, וכאן נעסוק בכמה תורות שמייצגות עמדות שונות ביחס לשאלה זו.
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
התעלומה הגדולה של חוקת התורה היא החוקיות ההפכפכה של הפרה האדומה - זו שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. את שורשי התכונה הכפולה הזו אפשר למצוא בתכנים שמייצגים מרכיבי מי החטאת - האזוב והארז.
על תורה, טומאה וטהרה
צריך להגדיר טוב יותר איזה חלק מדיני טומאה וטהרה אינו קיים ללא התורה ואיזה חלק קיים. ננסה לדייק מושגים אלו בעקבות עיון במקורות חז"ל.
פרשת פרה וגדלות האדם
טומאת מת (ורק טומאת מת) מבטאת את הטרגדיה הנוראה שבהפסקת הקשר בין הקב"ה והנפטר: הפסקת העמידה לפני ה'. לכן מת מטמא לא רק במגע כשאר הטומאות, אלא גם באהל, דהיינו במושג האנושי והלא-טבעי של 'מרחב'; מאותה סיבה טומאת אוהל נוהגת ביהודים ולא בגויים: צריך שיהיה קשר משמעותי עם הקב"ה כדי שהפסקתו תגרום להשלכות שכאלה. אם כן, טומאת מת (ובכללה טומאת אוהל) אמנם נוהגת במצב טראגי של מוות, אך הטרגדיה נובעת דווקא מעוצמתו של האדם בחייו, כאשר הוא עומד לפני ה'.
עיון בפרשת פרה
כמו פרשות הלכתיות נוספות, אף פרשת פרה בנויה בדרך אופיינית, שבה בנויות יחידות ספרותיות רבות במקרא השייכות לסוגות ספרותיות שונות: היא נחלקת לשתי מחציות שוות באורכן, שביניהן מצוי 'ציר מרכזי', אשר תפקידו ל'העביר' את נושא המחצית הראשונה אל זה של השנייה.
מדוע לא פחד עוג?
דוע שמשה פחד להלחם בעוג שנאמר "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו"( שם. לד) כפי שמפרש רש"י שהיה ירא להילחם בו שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר ויבוא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים וכו' שגילה לאברהם שנשבא לוט ודרכו ידע אברהם והציל את לוט בן אחיו. השאלה הנשאלת היא, איך ולמה לא פחד עוג להלחם עם משה בייחוד לאחר שראה מה שעשה משה לסיחון וכל העמים אשר איתו.
פרה אדומה ועבודת ה'
חז"ל מסבירים את ייחודה של הפרה האדומה, בכך שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים. לדידם, תופעה זו היא כה ייחודית ובלתי נתפסת, שהיא גורמת למצוות פרה אדומה להיות ל'חוקה'. מעתה, פרה אדומה היא סמל למצווה שאין השכל תופסה, וממילא – להליכה אחרי ה' באופן עיוור, ללא סייגים, מניעות או ביקורתיות שאינה במקומה. מדוע בחרו חז"ל במצווה זו? וכי הפער בין שער לבן אשר קודם לבהרת לעומת בהרת הקודמת לשער לבן ברור יותר? ומה לגבי מספר הקרבנות בחגים השונים?
"נוסחת התמימות"
התורה אינה דורשת מאיתנו תמימות חסרת דעת. אין שום הגיון בלעצום עיניים וללכת שבי אחריו.. אדם שלא יכלכל את צעדיו לא יצליח במאומה. ה' דורש מאיתנו תמימות שהיא תוצאה של חשבון וחשיבה.
אדם כי ימות באוהל התורה
"זאת חוקת ה"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" וכו' "והיתה להם לחוקת עולם". ודרשו חכמינו ז"ל בכמה וכמה מקומות את הפסוקים - לעניין עסק התורה במסירות נפש, כדאמר ריש לקיש (ברכות סג:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, וכדאמר רב נחמן בר יצחק על הפסוק (תהלים מד-כג) כי עליך הורגנו כל היום - אלו תלמידי חכמים שממיתים עצמם על דברי תורה
מצוות שיצר הרע משיב עליהן
לדעת היצר הרע, מעשה אחד אינו יכול לסבול משמעויות שונות. מעשה טוב הוא כולו תמיד טוב, ומעשה רע הוא תמיד כולו רע! אמנם, באמצעות מצווה אלו מגלה לנו רבונו של עולם חידוש גדול. המדד למעשה הטוב אינו הכותרת שאותו הוא נושא, אלא ההקשר שבו הוא מתפקד.
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
מצווה זו, שהיתה נדירה אף בזמן המקדש, ניתנת ליישום רעיוני בכל זמן: "כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט בשמו, שכל התורה צריכה להימצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצווה רמיזתה" (כתר שם טוב ח"ב י"ח ע"א).
זאת חוקת התורה
זאת חוקת התורה -גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר. ואם אנחנו חושבים שאנו כן מבינים את דרכי הבורא - זה טוב או רע? מסביר הכלי יקר בשם רבינו בחיי את הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו - לגבי יוסף, שהחטא שלו היה חטא של גדול ולא חטא קטן - שהוא הבין שמה
כלים שבורים
תפישתנו האנושית לגבי "אחדות", שלמות, אינה בדיוק כמו זו של הקב"ה...
"זאת התורה אדם כי ימות באהל…" (יט, יד)
אמרו חז"ל על פסוק זה "דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל", והקשו למה רמזה לנו התורה דבר זה דוקא כאן בטומאת אוהל ולא בפסוקים של קבלת תורה? ותירצו, שבטומאת אהל הרי נתחדש לנו שאין החי והמת יכולים לדור בכפיפה אחת דהרי
"זבוב הלוהט אחר המכה"
לפרשת "חקת", ספר "במדבר" כתוב בפרשתנו: "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי". חז"ל מסבירים ש"הכנעני" זה עמלק, ו"דרך האתרים" היא "דרך התרים", כלומר הדרך בה באו וחזרו המרגלים ששלחו ישראל לתור את הארץ, ואחרי חזרתם הם ייאשו את ישראל מלהיכנס אליה. עמלק חש בחולשת ישראל בגלל המרגלים, וזה עודד אותו