הקנאות הראויה
בדרך כלל היהדות אינה מעודדת ואף שוללת קנאות. מתי הקנאה רצויה ומתי לא?
פינחס
נושאים בפרשה
אוהבי ה' שנאו רע
המגפה האמיתית מתחילה במיתת הלב ע"י התאוות, וכדי להילחם בה יש צורך ברפואה מסוג מיוחד.
המעידה בבעל פעור
מדוע דווקא בחטא בעל פעור יש דיכוטומיה ברורה – מדוע דווקא כאן, אין רצף ואין נקודת אמצע; ובעקבות זאת, עלינו להבין במה גדול כל כך מעשהו של פינחס שהודות אליו זכה לשכר כה גדול ולברית שלום עם הקב"ה.
בקנאו את קנאתי
אם נשים לב, נגלה שיכולים להיות שני מניעים שונים למעשה של קנאות. הקנאות של אליהו נבעה מתוך קנאות עזה לכבוד ה', כבוד אביו שבשמים. אליהו לא מוכן למחול או לסלוח על כל פגם בכבודו של ה', ומוכן "לשבור את הכלים" עבור כל זלזול בו. מנגד, שמעון ולוי פעלו מתוך קנאות לכבודה של דינה אחותם, 'כבוד הבן' בלשוננו. אדם יכול לפעול מתוך קנאות לאביו שבשמים, או מתוך קנאות לשלום בניו של הקב"ה, בני האדם. כל אחד מאותם שני מניעים לא מספיק כדי להכשיר מעשה של קנאות. פנחס, לעומת זאת, פעל מתוך שני המניעים בבת אחת.
בקנאו את קנאתי
למה תחילת סיפורו של פנחס מתחיל בסוף פרשת בלק? לכאורה היה יותר נכון לספר את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, בפרשת פנחס!
החסד שבגבורה
כיצד ניתן להגדיר את מעשהו של פינחס כאצילי והיכן בדיוק ניתן למצוא בו את מידת החסד והשלום?
הקרבה, מסירות נפש וביטול מוחלט של הפרט למען הכלל
סיפורו של פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדומה לזה של נחשון בן עמינדב ממחיש עד כמה גדולה השפעתו של הפרט על הכלל ועד כמה גדול כוחו של כל אדם להוות את הסיבה והגורם לגאולה
קנאות קטיעא
בפרשתנו מתוארת פעולתו של פנחס, המוגדרת כקנאות. קנאות בהגדרה היא משהו שחורג ממסגרת ההלכה. משהו שנועד לבטא את הקרבה לה' על ידי ביצוע פעולה שנוגדת את ההלכה. אולם, רש"י על הפרשה לכאורה מכניס את הכול למסגרת ההלכה. הוא מתאר שנעלמה ההלכה ממשה, ואילו פנחס אומר לו "כך מקובלני ממך – הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". על כך קשה – מה פתאום ההלכה נתעלמה ממשה? אפשר אדם שאומר "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" נתעלמה ההלכה ממנו?
גודל מעלת התשובה
חזרה בתשובה עמוקה ופנימית- כמו שחזרו מתי המדבר בשנה האחרונה- הופכת את האדם לבריאה חדשה.
בנות צלפחד וירושת הארץ
מדוע מוסיפה התורה שני סיפורים שאינם שייכים למפקד - סיפור דתן ואבירם ובני קרח, וסיפור צלפחד?
קנאה שאינה במקומה
לראות יהודי מחליף צבעים על הבימה לעיני כל, זה מה שה׳ רוצה?! זה מה שעושה לו נחת?! חז״ל מלמדים אותנו מה עושה נחת לקב״ה, ״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ עדיף לעבור על ׳לאו דאורייתא׳ רק שלא שיתבייש אדם מישראל.
השיב את חמתי מעל בני ישראל
להמתיק דינים מעל ישראל, ולהחזירם בתשובה, ולהשפיע עליהם כל טוב - זוהי עיקר עבודת הצדיקים רמי המעלה, וזו עיקר מעלתם.
היחס ל'טבעי'
רש"י מצטט את המדרש המספר כי בני השבטים האחרים הקניטו את פינחס על כך שאבי אמו (יתרו) פיטם עגלים לעבודה זרה: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל". מסיבה זו בא הפסוק וייחס את פינחס לאהרן: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". למה התכוונו חז"ל במדרש זה?
אוהבי ה' שנאו רע
ה' מצווה את משה: "צרור את המדינים והכיתם אותם" (כ"ה, יז). נראה שאין זו הוראה מעשית אופרטיבית, שהרי המלחמה נגד מדין תפרוץ רק בפרשה הבאה. מה אם כן פשר הציווי הזה בשעה הזו?
"בקנאו את קנאתי בתוכם" – היש קנאה טהורה לדבר?
מדוע לא נצטוינו בתורה לקנא קנאת קודש מסוג זה, כמו של פנחס? מדוע חז"ל אף קבעו ההיפך, שהבא אדם להימלך אין מורין לו?