בחירת אהרן והלויים
לכאורה תלונת קרח ועדתו צודקת: גם כיום אנו רגישים לנפוטיזם, ובמיוחד במשרות דתיות; לכאורה, היה יותר מתאים לפזר את תפקידי המפתח, ולא להשאיר אותם בתוך משפחה אחת.
לכאורה תלונת קרח ועדתו צודקת: גם כיום אנו רגישים לנפוטיזם, ובמיוחד במשרות דתיות; לכאורה, היה יותר מתאים לפזר את תפקידי המפתח, ולא להשאיר אותם בתוך משפחה אחת.
כל הפרטים של מחלוקת קרח מצביעים על מתקפה על מעמדו של אהרון, וכתוצאה מכך גם על משה. מדוע אם כן, לאחר מותם של מאתיים וחמישים אנשים, נפתר הקונפליקט לבסוף על ידי מינוי שבט לוי? נראה לכאורה כי מה שבאמת נדרש כאן הוא אישור נסי לבחירת אהרון הכהן, ולאו דווקא לבחירת שבטו.
על החלפת הבכורות בלוויים מספרת לנו התורה בפרשת במדבר. כיצד ניתן להבין, אם כך, את העובדה שבפרשתנו ממשיכה התורה ומצוה על פדיון בכור האדם? ניתן היה לצפות שלאחר הפדייה ההמונית של הבכורות והחלפתם בלוויים - קדושת הבכורות תופקע, ומצוות הפדיון שנאמרה לגביהם לא תעמוד בתוקפה.
נראה כי פרשת קרח מכניסה אותנו לעומק חווית הקנאה, התחרותיות וההתייחסויות השונות לתפיסת המנהיגות.
כיצד "אור החיים מיישב את הקושיות העולות מדברי הרמב"ם, ומה ניתן ללמוד בעקבות זאת על משמעות עבודת הלויים במקדש.
משה פונה לקב"ה, ומבקש ממנו שלא יפנה אל מנחתם של קרח ועדתו. ותמוה: וכי עלה על דעתו של משה שהקב"ה לא שלח אותו? הלא כל הוויכוח עם קרח היה על השאלה אם משה מינה את עצמו ואת אהרן מיוזמתו, או שהקב"ה מינה אותם. כיצד משה מעלה על דעתו שהקב"ה יפנה אל מנחתו של קרח? וכי הוא אינו בטוח שה' שלח אותו?
נראה, שהשארת מצות פדיית הבכורות בתוקפה - גם לאחר החלפת הבכורות בלויים - משקפת את העובדה שהתורה לא התייאשה מהחזון שלפיו העבודה במקדש תתבצע דווקא על ידי בכורות ולא על ידי כוהנים או לוויים. חזון זה דוגל בכך שלכל עם ישראל - לכל משפחה ומשפחה בתוכו - יהיה חלק בעבודת המקדש. פסגת המפגש עם הקב"ה לא תהיה נחלה השמורה רק לשבט אחד בישראל, אלא תהיה פתוחה לציבור כולו, דרך נציגיו - הבכורות.
מהו המקור להוראותיו אלו של משה לקרח ולעדתו ולאהרן אחיו? האם המקור הוא בצו א-לוהי שקיבל משה ואשר לא נכתב בתורה או שמשה הוא שיזם את המבחן באמצעות הקטורת מדעתו, מתוך ביטחון שה' יחולל את הנס הנדרש ויוכיח בכך מיהו האיש הנבחר על ידו?
אין אנשים מושלמים ואין דורות מושלמים. אי אפשר להנהיג עם בלי משברים, גם אם המנהיגים הם גדולי הנביאים והכוהנים. אין עם בלי פוליטיקה ואין דור בלי מרירות ומרידות. בהתאם לכך, אין דבר כזה אנשים בלי תאוות, בין תאוות בשר ובין לשון הרע. כמו כן, אין מסעות במדבר בלי תלונות ומרידות וקואליציות של מאוויים אישיים מתובלים במילים גבוהות, ואפילו ברעיונות יפים.
למה דווקא אות ומופת מוזר שכזה? למה הארץ צריכה לפתוח את פיה?
כאשר ניגשים לפרשת קרח לעיתים שוכחים את עצם מעשהו של קרח ואת הלקח המרכזי של הפרשה, בשל הפלגה יתירה ברעיונות נשגבים. החיפושים הרבים אחר הסברים ותירוצים כדי להבין את פרשת קרח, מכסים את העיקר – אין הסבר אמיתי לשאלה מדוע קרח עשה זאת. זהו המסר העיקרי של הפרשה – אדם שנכנס למחלוקת פועל מתוך חוסר היגיון.
מדוע דווקא הקטרת הקטורת היא המוכיחה מיהו הנבחר ע"י ה' והיא העוצרת את המגפה? האם נבחרה הקטורת רק באופן מקרי, כאחת מעבודות המשכן? כיצד ייתכן שאותה הקטורת הממיתה את 250 האנשים, היא המכפרת על העם ועוצרת את המגפה? מהו המיוחד בקטורת?
כיצד אני יכול לדעת מי באמת צודק? הרי גם אם נבחן את מחלוקתו של קרח על משה ואהרן, כמאתים וחמישים ראשי סנהדראות חברו לקרח, וטעו בטעותו, אז איך אני אדע למי לחבור?
כדי לשכנע איש אמת לשנות את אורח חייו, כל שנדרש הוא להציג בפניו את האמת. משהכיר בה, הוא יקיים אותה מתוך עקרון, באש ובמים. לעומת זאת, כאשר נציג את האמת לאדם המחפש נוחות, הוא יסרב לשנות את דרכו, גם אם יודע שאין היא הדרך הנכונה.
קורח הלא טוען כי כל העדה כולם קדושים, ומשה מתנשא בחינם על העדה. היאך בטח קורח במבחן שהתווה לו משה?! לשיטתו, יתכן מאד כי יעמוד מחר עם עדתו ובידם מחתות מלאות קטורת, אך ה' לא יגיב כלל, כיוון שמשה הגה מליבו את המבחן, ו-ה' כלל לא מחויב לו. כך, בעצם הופעתו למבחן המתיימר לחשוף את בחיר ה', ומתבצע באופן שטבע משה, כבר הודה בעליונותו של משה. בכך, מתייתר המבחן מאליו.
בסוף פרשת שלח ניתנת המצווה לציצית וכבר בפרשת קורח מגלה לנו המדרש מחלוקת לגבי הציצית: "מה עשה (קורח)? עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות... והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת. התחילו לשחק עליו - אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של