הגורם המאחד
כשהצדדים נפרדים זה נותן הזדמנות לכל צד להביע את עצמו בצורה המלאה ביותר לפני שהם חוזרים להתאחד.
כשהצדדים נפרדים זה נותן הזדמנות לכל צד להביע את עצמו בצורה המלאה ביותר לפני שהם חוזרים להתאחד.
לכאורה בהבנה ראשונית שני המושגים הללו הם אותו דבר בדיוק. אך מעיון בפסוקים מתברר שיש הבדל, אנו נצעד בפסוקים וניתן להם לדבר ומתוך כך תהיה לנו הבנה חדשה מה יש בין השניים.
ללא מידת היראה מהקב"ה, האדם עלול לחשוב שגם הוא אלוקות, כי כל הגבולות בינו לבין הקב"ה נפרצים.
כיצד יכול האדם לשמור על אוטונומיה בידיעה שכל מעשיו גלויים לפני מלך העולם?! ושוב, גם אם המתח בין השמירה על האישיות לבין ההתבטלות אכן קיים, על האדם לנתב את אישיותו לעבודתו את הקב"ה. הכיצד?
חסרון הטעם לצו ה' על פקידת בני ישראל בשעה זו בלשון הכתוב, הביא את המפרשים להעלות השערות שונות ביחס לכך. הנה תשובות שונות שנתנו המפרשים לשאלה זו.
'מספר' ו'שם' הם שני רעיונות הפוכים לחלוטין. שם מייחד את האדם מכל אדם אחר, ואילו המספר האישי עם המדים מפקיעים את הפרטיות והופכים את החייל לחלק מצבא, מסה של לוחמים. ריכוז הפרטים יוצר כוח גדול לשם הכרעה במלחמה, תוך סכנת חיים אישית לאחדים מהם. איך מקימים צבא שבו המספרים, הפרופיל הצבאי הקובע התאמות לתפקידים צבאיים וליחידות ("כל יוצא צבא") לא מוחקים בו את השמות?
שמו של כל חומש הוא כשם הפרשה הראשונה בחומש. שם הפרשה נקבע על פי אחת המילים הראשונות בפרשה. לכאורה, השם הוא אקראי וחסר משמעות. האם שמו של ספר במדבר מעיד על תוכנו? גם בלי לעיין לעומק בספר במדבר, ברור שהספר עוסק "במדבר" - בתקופת שהותם של בני ישראל במדבר. מה בא ספר במדבר ללמדנו על תקופת המדבר?
לכאורה, ספר במדבר היה צריך לפתוח בפרק ז': "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" - באחד לחודש הראשון בשנה השנייה, כהמשך ישיר של ספר שמות. באופן מפתיע, התורה בחרה לפתוח את הספר בפקודי בני ישראל והלוויים, להמשיך באוסף פרשיות הכולל את שילוח הטמאים מהמחנות, פרשיות הנזיר והסוטה, אשם הגזלות וברכת הכוהנים, ורק אז להזכיר את קרבנות הנשיאים עם חנוכת המשכן. מדוע סידרה כך התורה את הפרשיות?
נראה שהתורה מייחסת קדושה לדומם יחד עם קדושת האדם. וכי מה זה משנה לקב"ה באיזה אבנים בונים את המזבח?
יתברך היוצר ויתעלה הבורא בנותנו ללווים את מצוות הלא תעשה הזו. איסור מיוחד ניתן לשבט לוי וכך כתוב "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" כך מסתיימת פרשת במדבר. אנו נשאל מה עומד במהות האיסור הזה והאם הוא גם לכהנים? מה זה הקודש? ומה זה כבלע? והאם לחוש פיזית את הכלים יהיה מותר? האם זה