משה ומדיין
פנחס עוסק בהענשת מדין; משה עוסק בשינוי יחסם של בני ישראל אל הפריצות והזוהר של החברה המושחתת של ארץ כנען.
מטות
נושאים בפרשה
ריסון הטבע ומלחמת מדין
מהציווי עולה באופן ברור שמפעל החיים של משה רבנו איננו שלם כל עוד המלחמה במדין לא התרחשה. רק לאחר מילוי המשימה ייאסף משה אל עמיו. בנוסף, מהפסוקים עולה שמלחמת מדין היא מלחמה כוללת כמעט כמו מלחמת עמלק, וכמעט אין בה רחמים על האויב. מדוע המלחמה במדין צריכה להיות כה קשה?
וישבנו אתכם והיינו לעם אחד?!
בכל פרשייה בתנ"ך שאני לומד, אני משתדל להבין לא רק בעזרת השכל, אלא גם בעזרת הדמיון. הפרשייה היחידה במקרא שאיני מסוגל לדמיין היא פרשייה זו. עננה שחורה מערפלת את מחשבותיי; ישנו מעין תריס המונע ממני להצליח לדמיין אותה...
"ומקנה רב היה לבני ראובן"
למה לא אמר משה לבני גד וראובן מוסר הקשור לרדיפת ממון ונכסים?
"לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"
יש דברים בעולם שהם עיקריים ויש כאלה שהם לא. הגדרה זו היא ברורה ומקובלת על רוב בני האדם, אך למרבה הפלא אנחנו מתנהגים לא פעם בצורה הפוכה לגמרי.
טבילת אש
גם כשהתורה כותבת באופן 'סתמי' "כי תצא למלחמה על אויביך", דרשו רבותינו שבמלחמת היצר הכתוב מדבר. פרשתנו, המתארת את מלחמת הנקם במדיינים ובבלעם, עוסקת במלחמה ביצר הרע אף ברמת הפשט. בפרשה זו גלומה תורת הלחימה ביצר הרע ותכסיסיו, ולכן כאן גם ניתנים היסודות המרכזיים לדיני טהרת כלים וטהרה בכלל.
עבודת השם על ידי נדרים
העובדה שהתורה מאפשרת לנדור נדרים וליצור על ידי כך איסורים שיש להם תוקף מחייב, אינה אומרת שהדבר חיובי ומומלץ.