על החלפת הבכורות בלוויים מספרת לנו התורה בפרשת במדבר. כיצד ניתן להבין, אם כך, את העובדה שבפרשתנו ממשיכה התורה ומצוה על פדיון בכור האדם? ניתן היה לצפות שלאחר הפדייה ההמונית של הבכורות והחלפתם בלוויים - קדושת הבכורות תופקע, ומצוות הפדיון שנאמרה לגביהם לא תעמוד בתוקפה.
כיצד "אור החיים מיישב את הקושיות העולות מדברי הרמב"ם, ומה ניתן ללמוד בעקבות זאת על משמעות עבודת הלויים במקדש.
נראה, שהשארת מצות פדיית הבכורות בתוקפה - גם לאחר החלפת הבכורות בלויים - משקפת את העובדה שהתורה לא התייאשה מהחזון שלפיו העבודה במקדש תתבצע דווקא על ידי בכורות ולא על ידי כוהנים או לוויים. חזון זה דוגל בכך שלכל עם ישראל - לכל משפחה ומשפחה בתוכו - יהיה חלק בעבודת המקדש. פסגת המפגש עם הקב"ה לא תהיה נחלה השמורה רק לשבט אחד בישראל, אלא תהיה פתוחה לציבור כולו, דרך נציגיו - הבכורות.
כשהעשירות הרבה של האדם באה רק בעקבות עמל ויגיעה רבים עליהם, האדם מקמץ ושומר על הרכוש עליו עמל, להבדיל מרכוש אותו קיבל ללא עמל