י"ג מידות – בין חטא המרגלים לחטא העגל
על הדומה והשונה שבין שני החטאים.
על הדומה והשונה שבין שני החטאים.
שמעתי מאברך יקר שאפשר ללמוד על חומרת לשון הרע בק"ו מחטא המרגלים, שאם נענשו בחומרה על שהוציאו דיבת הארץ רעה על שאמרו לשון הרע על צומח ודומם, ועל כלל ישראל נגזרה גזירה קשה שלא יזכו להיכנס לארץ המובטחת זולת יהושע בן-נון וכלב בן-יפנה וימותו במדבר על כך שקיבלו את דברי לשון הרע על ארץ ישראל
הזוהר מפרש שהגורם לכשל המרגלים היה חששם מכך שלאחר הכניסה לארץ הם יצטרכו לוותר על מעמדם כמנהיגי העדה. במהלך שיעור נעסוק בכמה תורות שעוסקות בביאור דברי הזוהר הללו.
המעפילים סרבו לקבל את גזירת ה' שימותו במדבר ולא יראו את הארץ. מה משמעות קבלת הדין? עד כמה נכון לקבל אותה בהכנעה לעומת נסיון לשנות את רוע הגזרה?
סיפור המרגלים אינו חד מימדי. כל אחת מן הדמויות פועלת אחרת בסיפור ומראה דפוס התנהגות שונה ביחס לעתיד הלוט בערפל.
אנו רואים שני קטבים ביחס אל עם ישראל בזמן שהותו במדבר. לפי רבי עקיבא, זהו דור רשע, , מנגד, רבי אליעזר רואה את הדור בעין חיובית מאוד. איך נוצר כזה קיטוב בין הדעות? ומה עומד בשורש סברתו של כל אחת מהן?
משה רבינו, ברוחב דעתו, מבין שגם מהנקודה הזו שמייצגת את השפל הגדול ביותר של עם ישראל מרגע יציאת מצרים, ניתן דווקא להפיק תועלת ולגדל את שם ה'.
נראה שחטאם של המרגלים לא היה בעצם הפרשנות שהם הוסיפו, אלא בדעות הקדומות שעמדו מאחורי פרשנותם. בדבריהם, המרגלים חשפו את חוסר האמון שלהם בקב"ה, ואת חוסר הנכונות שלהם לקבל את דבריו כעבד הסר למרותו של אדונו.
לאחר פרשת המרגלים, מזכירה התורה מספר דינים שהקשר בינם לבין פרשת המרגלים טוען עיון. בשיעור זה ננסה לעמוד על הקשר שבין פרשת המרגלים, העומדת במרכז פרשתנו, לבין הדינים המוזכרים בסוף הפרשה.
כך שולחים מרגלים לרגל את הארץ? 12 איש, שמסתובים בכל הארץ במשך 40 יום לאורכה ולרוחבה, ונושאים עמם ענבים ותאנים, לבושים בלבוש שונה, מדברים בשפה שונה, משלחת כזו לא באמת ניתנת להסוואה!
השוואת הסיפור בפרשתנו לסיפור המרגלים ששלח יהושע אין בה כדי לחזק את התפיסה הצבאית של פרשתנו, אלא אדרבה, יש בה כדי ללמד כי המטרה של שליחת המרגלים בפרשתנו שונה לגמרי.
מהי סיבת ההבדל בתגובת ה' לשני החטאים - חטא העזל וחטא המרגלים?
הפחד הוא דבר משתק. הוא נוטל את שמחת החיים וזרימתם הטבעית. מצד שני, הפחד הוא דבר טבעי לאדם, ולא קל לברוח ממנו, להתעלות מעליו. מה יש לתורה לומר על כך?
איך בתודעה היהודית הפכה פרשת שלח, פרשת ה'תיירים', לפרשת 'המרגלים'? מדוע מופיע כך הדבר בשיעורים ובשיח, בבתי הכנסת ובמרחבי העולם התורני? האם יש הבדל משמעותי בין שני הפעלים? בנוסף, מדוע נשלחו ה'תיירים', ומי ביקש זאת?
כאשר עם ישראל שומע את מסקנות הבדיקה של המרגלים, הוא מבין שיש עליו להילחם עם עמים חזקים ותקיפים, בחלקם גם ענקים מפחידים. הוא מפחד, כמו שכל אחד מאיתנו היה מפחד. ואם נוסיף לזה גם את עצם היות עם ישראל עם של עבדים, אשר לא מלומדים במלחמה, המגיעים רק עם תרמילים וללא כלי נשק, מטופלים בנשים וילדים קטנים מובנת השאלה שלהם: "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה" (במדבר יד.ג) למה הקפיד עליהם ה' עד שרצה להכרית את כל העם ולהוציא עם חדש מזרעו של משה?
נאמר בתורה, "שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.." למה קורא הקב"ה לארץ ישראל ארץ כנען?
אם כבר התפלל משה על יהושוע, למה לא התפלל על כל שאר המרגלים? ולפחות היה מתפלל גם על כלב...
אנשי מודיעין אמורים להביא עובדות בלבד, ולא הערכות. ההחלטות המעשיות נתונות לידי המפקד. משה שלח מרגלים וביקש מהם לראות "אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר י"ג, יח) ועוד סדרת שאלות אינפורמטיביות. את התשובה – העובדתית היבשה – היה אמור לקבל משה לבדו, והוא ורק הוא היה אמור לשקול את הנתונים ולהחליט אם יש לו את הכלים להתמודד עם המצב, להעריך את הכוחות העומדים ברשותו ואת היכולת שלהם להתמודד עם הזירה.
מקום הכי גבוה שיהודי עומד בו במהלך היום, אל מול עולם אצילות, בסיום תפילת שמונה עשרה, רגע לפני שאנחנו יוצאים מלפני המלך, אנו מוסיפים עוד בקשה קטנה, "אלקי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה...", להראות כמה חשובה הזהירות בענין שמירת הלשון, שאנו מוסיפים אותה בשיאה של תפילה.
אדם נורמטיבי מרגיש שהוא חי כאן בעולם, במציאות שהיתה ותיהיה, ואנחנו מסתכלים לכאן.. ולשם.. ולומדים את המציאות. כלומר המבט הוא נטראלי, ולאחר שאתה רואה, אתה יודע, לומד, מביע דעה, וכו'. אך בפרשת שלח אנחנו מגלים המבט מתהפך, אנחנו לא מרגישים בעקבות מה שאנחנו רואים, אלא, אנחנו רואים את מה שאנחנו מרגישים.
מקרב שלל התלונות שהטביעו את חותמם על דברי ימי העם, מיתמר חטא המרגלים, שגזר את גורל הדור כולו למות במדבר. ברם, מעיון בנוסח התלונות במהלך תקופת הנדודים, לא ברור עד הסוף מדוע אף כאן העניין לא זכה לתגובה סובלנית יותר. מדוע לא הגיעה תגובה שלמחרת העונש תאפשר את התאוששות העם, והמשך דרכו לאור הכרתו בטעותו. לשם הבנת הענין, נבקש להרחיב את מבטנו על נושא התלונות כולו.
זו היתה שליחות מודיעינית לגיטימית, המקובלת על כל צבא, העומד בפני משימות כיבוש. אולם, החטא היה כרוך בעקבי מרגלי המדבר. חטא, שהוליד את המשבר הגדול, שגרם למות כל הדור ההוא, לנדודים במשך ארבעים שנה ולתוצאות, שעוד ניכרו שנים רבות לאחר מכן.
לכאורה, מתשובותיהם עולה כי המרגלים דבקו בכתב מינויים והשיבו על השאלות שהציג להם משה בטרם צאתם. ומכאן יש לשאול: מדוע נענשו? האם היה עליהם לעוות את המציאות שראו בעיניהם? והרי אם היו נוהגים כך, היו מועלים בתפקידם.
מצבים שבהם חיי האומה נמצאים בסכנה ? בין פיזית ובין רוחנית ? דורשים נקיטת יוזמה החורגת מהכללים הרגילים ומהסעיפים הקטנים והחישובים שהם מולידים.
פרשתנו הפותחת בציווי ה':"שלח לך אנשים.." לא מתארת את בקשת עם ישראל שקדמה למשלוח המרגלים. מדוע?
כיצד אנשים חשובים וגדולים שנבחרו בקפידה ע"י משה ובהסכמת ה', פחדו כל כך, ולא האמינו בהבטחת ה' ובכוחו להכניסם לארץ ישראל?
בפרשת המרגלים ראוי להתבונן בדמותה של רחל אמנו והשפעתה על מעשה המרגלים ולדורות. ראשית, רחל נקברה בדרך אפרת היא בית לחם ולא במעת המכפלה יחד עם שאר אבות ואמהות האומה ונשאלת השאלה מדוע? שנית, עלינו לשאול מה ראה כלב בן יפונה להשתטח על קברי אבות דווקא ולא למשל לתת צדקה אן מעשה אחר שיגן עליו מפני עצת המרגלים? ושלישית. כיצד האות י' שמשה הוסיף ליהושע הצילה אותו מאותה עצה רעה?
משה שולח שנים עשר מרגלים- אחד מכל שבט- כדי לתור בארץ ישראל ולהכיר את תושביה לפני הכניסה אליה. לתור, כלומר לחפש. המרגלים חוזרים לאחר 40 יום ובפיהם שבחים רבים על הארץ, אך גם רעות דיברו. עם ישראל מתלונן ורוצה לשוב למצרים. רק שניים מהמרגלים, יהושוע משבא אפרים וכלב משבט יהודה, האמינו בדרך ה'. נשאלת השאלה:
כשהאדם מעריך את עצמו פחות ממה שהוא באמת, הוא נתפס למחשבה מוטעית שגם הזולת מסתכל עליו כך.
רש"י הקדוש כותב בתחילת הפרשה (בשם מדרש תנחומא): "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". ומבואר שאילו היו מתבוננים בעונש שקיבלה מרים על הלשון הרע שדבריה על משה אחיה, היו בודאי מכירים כמה חמור חטא 'לשון הרע' והיו לוקחים ממנה מוסר שלא לדבר
"וישלח אתם משה ... על פי ה´ כלם ראשי בני ישראל המה" [במדבר יג ג] המרגלים ששלח משה נשלחו על פי ה´ והתורה מעידה עליהם כי "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" ואילו במרגלים ששלח יהושע לא נאמר "על פי ה´" אלא וישלח יהושע בן נון", ולא נאמר שהיו אנשים גדולים אלא "שנים אנשים מרגלים
אחד ההבדלים המשמעותיים בין סיפור המרגלים בחומש במדבר לסיפור בחומש דברים, הוא מי ששלוח את המרגלים. על פי במדבר הקב"ה הוא זה שמצווה לשלוח את המרגלים, ואילו בספר דברים עם ישראל הוא זה שמבקש לשלוח אותם. איך זה יתכן שיש הבדל מהותי שכזה? נראה לומר שהסיפורים בפרשת שלח ובפרשת דברים אינם סותרים אלא משלימים זה
ידוע שחטאם העיקרי של המרגלים היה לשון הרע שהוציאו על ארץ ישראל. עם זאת, הרבה פירושים מנסים להסביר מה גרם להם להגיע לידי החטא הזה, ואיך הצליחו לסחוף את העם אחריהם. ה"חפץ חיים", ה"מומחה" לענייני לשון הרע, מנסה להסביר בספרו את מהות מה שהביא אותם להתנהג כמו שהתנהגו ונותר הסבר מעניין על המניעים שלהם, שגם