טעותו של בלק
מה הקשר של פרשת בלק לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד ננסה להבין – מה עניינה של הקללה שהופכת לברכה?
במדבר
נושאים בפרשה
בדרך שאדם רוצה לילך
מדוע, למרות שבדבריו בלעם תמיד מכניע את עצמו לדבר ה', הקב"ה לא מורה לבלעם בשום שלב לסור על עקבותיו?
"וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי"
האם ניתן לראות תמונה מלאה של המציאות? אנחנו כבר יודעים שראייתו של בלק חלקית ומעוותת את המציאות אבל מה גרם לכך?
בלעם – מרדף אחרי כבוד וכוח
בלק מחפש לעשות את הקסם, המניפולציה שתעזור לו לקלל את ישראל. לעומת זאת את בלעם זה ממש לא מעניין, מבחינתו גם שישראל יבורכו בסופו של דבר – מה שחשוב לבלעם הוא להוכיח שהוא השולט, שרצונו יגבר על רצון הקב"ה.
בלעם ובלק
פרשת בלק היא פרשה של דיאלוגים. מתמקד בדיאלוג אחד, זה שבין בלק ובלעם, הנמשך לאורך כל הפרשה, ומהווה למעשה את המסגרת לסיפור.
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
האם הצלחה או קשיים יכולים להוות סימן לאדם האם דרכו רצויה או לא רצויה לפני ה'?
הלוחמה הרוחנית
מה החשיבות בכך שהיה נסיון לא מוצלח לקלל את ישראל? למה אמור לעניין אותנו שהמואבים ניסו להילחם בישראל דרך קללות, אך לא הצליחו בכך?
מלאך ה' וחרבו שלופה בידו
מדוע כועס ה' על בלעם, והרי הוא הלך רק לאחר שה' אמר לו ללכת? מה מטרת התייצבותו של המלאך בדרכו של בלעם?
סיפור האתון
בלעם ידע מהו רצונו של הקב"ה כשם שהאתון "ידעה" מהו רצונו של בלעם. למרות זאת, כשם שהאתון נסתה ללכת בדרכים עקלקלות, אף בלעם ניסה למצוא 'דרך עוקפת' לקיום רצון ה'
מי באמת עמד מאחורי עצת בלעם?
יעזרני ד' יתברך להעלות על הכתב את הסברה הבאה אליה הגעתי בעה"י מן הפסוקים בתקוה שהיא תואמת לאמת האלוקית, ולכן על הקורא לקרוא את הדברים הבאים בזהירות רבה ולקחת בחשבון שאין מקור לסברה זו ע"פ מה שידוע לי בעת כתיבת מילים אלו. יודעים אנו שכל הפרשה של בלק, בלעם, בנות מדין, בעל פעור, זמרי, כזבי
וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה
פרשת בלק ובלעם היא פרשה אזוטרית, מופלאת, הנראית כנבדלת מאיתנו. נראה שמדובר באירוע יחידאי, שלא יתרחש שוב לעולם. לאורך כל הפרשה ניתן לראות ניסים פלאיים: מלאך ה' עומד בדרך וחרבו שלופה, האתון פותחת את פיה, ועוד. לכן עולה התמיהה: מה הקשר של מאורע מופלא זה לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד, ננסה להבין – מה עניינה של הקללה, שהופכת לברכה?
פרשת האתון – סוף מעשה במחשבה תחילה
סצינת בלעם ואתונו תופסת 14 פסוקים בלבד (כ"ב, כב-לה) בתוך הסיפור הגדול על בלק ובלעם, המשתרע על פני 95 פסוקים (פרקים כב-כד). אף על פי כן משכה אליה את תשומת לבם של פרשנים ולומדים במשך הדורות באופן יוצא דופן. הטעמים לכך ברורים: בסצינה זו מתוארים כמה וכמה דברים המעוררים פליאה, ובמהלכה מתעוררות בלב הקורא כמה קושיות.
ספר בלעם
למה שמשה יכתוב את "פרשת בלעם"? למה היא בכלל נכתבה בתורה?
מלאך ה' וחרבו שלופה בידו
מדוע כועס ה' על בלעם, והרי הוא הלך רק לאחר שה' אמר לו ללכת? מה מטרת התייצבותו של המלאך בדרכו של בלעם? כדי להבין את פשר הפגישה בין בלעם לבין המלאך, עלינו לבחון את הסיפור מראשיתו.
"עיניים פקוחות לרווחה"
העין שלנו יכולה "לראות", כלומר לראות במבט ראשוני בסיסי כמו כל ייצור חי, אך אנו יכולים גם "להביט" להסתכל במבט שני ולחפש את המהות, את המשמעות האמיתית של מה שאנו רואים.
ויוותר בלעם לבדו: ספור בבואה רוחני
תופעת אתונו של בלעם היא יחידאית במקרא. בעל חיים המנהל דו שיח עם בן אנוש אינו חזיון נפרץ. התופעה עצמה מוכיחה (שוב), נקודתית, את כוחו של הבורא לשנות סדרי בראשית. אמנם, בקריאה מלאה של עלילת בלעם, יתכן שנמצא שהאריכות בסיפור אתונו של בלעם יש לה תפקיד משמעותי הרבה יותר בעלילה.
כבוד תורה ודעת תורה
על דמותו של בלעם. אפשר לעסוק בדרך המיסטית שלו - קסם ומאגיה ללא נבואה, אבל אנו נתמקד באינטרסים שהניעו אותו.
בין קסמים למערכות יחסים
בלעם בסופו של דבר מבקש לעשות את רצון עצמו, ומשתמש בכוחות שניתנו לו כדי להצליח. לעומתו, הנביאים מבקשים לעשות רצון קונם, הם עומדים לשרת את הקב"ה ומתחשבים בו בפעולותיהם.
"לא תלך עמהם" – על החובה לברך באהבה
גם אם אסר ה' על בלעם לקלל את ישראל, מה אכפת לה' אם יברך את ישראל?
"קום לך איתם" – השנאה כמתכון לכשלון
נראה שיותר משבלק ביקש להבטיח את שלומה המדיני של מואב, ביקש בלעם לקלל את עם ישראל
למען דעת צדקות ה'
השבוע נקרא בתורה בפרשת השבוע את פרשת בלק, שנצטווינו עליה בדברי הנביאים לזכור אותה תמיד, וכמו שאומרים בפסוק שבהפטרה: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה' ". הנביא מגלה לנו כאן שעם ישראל היו בסכנה גדולה מאד, אילו ח"ו היתה
אמירת 'מה טובו אהליך' תפילת שחרית
המנהג כפי שנדפס בסידורים, לומר בבוקר מיד עם הכניסה לבית הכנסת, את הפסוק 'מה טובו אהליך יעקב'. ומנהג זה, מקורו בקדמונים והובא בסידור רב עמרם גאון ובמחזור ויטרי. אך המהרש"ל פקפק באמירת פסוק זה, וכך כתב (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ד): "ובבוקר כשאני בא לביהכ"נ מתחיל אני בפסוק 'ואני ברוב חסדך וכו' ומדלג הפסוק הראשון מה
האמנם לא אוכל כבדך?
כתוב בפסוק: "למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך" (במדבר כ"ב\ל"ז). שתי תמיהות יש כאן: האחת - על השאלה, שהרי בסופו של דבר אכן בא אליו בלעם; והשניה - על תשובתו של בלעם , אשר לכאורה אינה ממין השאלה: "הנה באתי אליך... הדבר אשר ישים א-לקים בפי אותו אדבר". אלא, באמת היה גם בלק