הקנאות הראויה
בדרך כלל היהדות אינה מעודדת ואף שוללת קנאות. מתי הקנאה רצויה ומתי לא?
פינחס
נושאים בפרשה
השיב את חמתי
איך במה שהרג את זמירי בקנאת השם, השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בני ישראל, והלא עשה מעשה קנאה על אדם אחד מישראל ואיך השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בנ"י.
שני יסודות לקנאות ראויה
עלינו לעמוד על טיב קנאתו של פינחס, ולהבין מה פשרה וכיצד היא שונה מהקנאות של שמעון ולוי ושל אליהו. מה הופכת את קנאתו של פינחס למשובחת?
אוהבי ה' שנאו רע
המגפה האמיתית מתחילה במיתת הלב ע"י התאוות, וכדי להילחם בה יש צורך ברפואה מסוג מיוחד.
המעידה בבעל פעור
מדוע דווקא בחטא בעל פעור יש דיכוטומיה ברורה – מדוע דווקא כאן, אין רצף ואין נקודת אמצע; ובעקבות זאת, עלינו להבין במה גדול כל כך מעשהו של פינחס שהודות אליו זכה לשכר כה גדול ולברית שלום עם הקב"ה.
קנאת פנחס
הקשר החוזר בין הקנאות והכהונה מצריך עיון: האם הדרך בה אדם מתקדש היא על ידי מעשי הרג של בני עמו?! ולא סתם בני עמו, אלא קרובי משפחתו! ננסה לעמוד על הקשר הזה בעקבות הבנת מעשה הקנאות של פנחס לעומק.
קנאת פינחס
בתיאור מעשהו של פינחס והגמול שזכה לו, קיימות שתי נקודות שצריכות הסבר. האחת, מה היחס הראוי לקנאות: האם יש לראותה כדרך ראויה לא. השנייה, מה השכר שזכה לו פינחס: מה טיבן של שתי הבריתות הללו.
הציווים לקראת הכניסה לארץ
בעבר, נדמה היה לי שפרשת פינחס מכילה אוסף אקראי של סיפורים ומצוות שאין ביניהם מכנה משותף. אך נראה שיש בין חלקי הפרשה מכנה משותף והוא – הכנות לכניסה לארץ.
קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה
מדוע יש צורך בהדגשה העקבית של ייחוסו של פינחס לאהרן הכהן, כמו גם את כינויו "קנאי בן קנאי, משיב חמה בן משיב חמה": האם לא מובן מאליו שמעשה פינחס היה נכון ואף הכרחי?
מי שופט את מי?
בבואנו לשפוט כל אדם, גם אם נראה לנו במבט שטחי מהצד שהוא חוטא והדבר נראה בטוח ללא כל צל של ספק, עלינו לקחת בחשבון שאולי הדברים הם אינם כפי שהם משתקפים דרך עינינו..
בקנאו את קנאתי
אם נשים לב, נגלה שיכולים להיות שני מניעים שונים למעשה של קנאות. הקנאות של אליהו נבעה מתוך קנאות עזה לכבוד ה', כבוד אביו שבשמים. אליהו לא מוכן למחול או לסלוח על כל פגם בכבודו של ה', ומוכן "לשבור את הכלים" עבור כל זלזול בו. מנגד, שמעון ולוי פעלו מתוך קנאות לכבודה של דינה אחותם, 'כבוד הבן' בלשוננו. אדם יכול לפעול מתוך קנאות לאביו שבשמים, או מתוך קנאות לשלום בניו של הקב"ה, בני האדם. כל אחד מאותם שני מניעים לא מספיק כדי להכשיר מעשה של קנאות. פנחס, לעומת זאת, פעל מתוך שני המניעים בבת אחת.
בקנאו את קנאתי
למה תחילת סיפורו של פנחס מתחיל בסוף פרשת בלק? לכאורה היה יותר נכון לספר את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, בפרשת פנחס!
החסד שבגבורה
כיצד ניתן להגדיר את מעשהו של פינחס כאצילי והיכן בדיוק ניתן למצוא בו את מידת החסד והשלום?
מה תרצה להיות שתהיה גדול? נביא
ניתן להתרשם מגדולתם של פינחס ואליהו לקחת תכונות שמיוחסות ומנותבות בדר"כ למקומות שליליים, להצליח להתחבר לצד הקדושה שלהן ולעשות בהן שימוש חיובי וראוי מתוך מצוה ולשם שמים.
הקרבה, מסירות נפש וביטול מוחלט של הפרט למען הכלל
סיפורו של פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדומה לזה של נחשון בן עמינדב ממחיש עד כמה גדולה השפעתו של הפרט על הכלל ועד כמה גדול כוחו של כל אדם להוות את הסיבה והגורם לגאולה
קנאות קטיעא
בפרשתנו מתוארת פעולתו של פנחס, המוגדרת כקנאות. קנאות בהגדרה היא משהו שחורג ממסגרת ההלכה. משהו שנועד לבטא את הקרבה לה' על ידי ביצוע פעולה שנוגדת את ההלכה. אולם, רש"י על הפרשה לכאורה מכניס את הכול למסגרת ההלכה. הוא מתאר שנעלמה ההלכה ממשה, ואילו פנחס אומר לו "כך מקובלני ממך – הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". על כך קשה – מה פתאום ההלכה נתעלמה ממשה? אפשר אדם שאומר "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" נתעלמה ההלכה ממנו?
קנאה שאינה במקומה
לראות יהודי מחליף צבעים על הבימה לעיני כל, זה מה שה׳ רוצה?! זה מה שעושה לו נחת?! חז״ל מלמדים אותנו מה עושה נחת לקב״ה, ״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ עדיף לעבור על ׳לאו דאורייתא׳ רק שלא שיתבייש אדם מישראל.
השיב את חמתי מעל בני ישראל
להמתיק דינים מעל ישראל, ולהחזירם בתשובה, ולהשפיע עליהם כל טוב - זוהי עיקר עבודת הצדיקים רמי המעלה, וזו עיקר מעלתם.
היחס ל'טבעי'
רש"י מצטט את המדרש המספר כי בני השבטים האחרים הקניטו את פינחס על כך שאבי אמו (יתרו) פיטם עגלים לעבודה זרה: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל". מסיבה זו בא הפסוק וייחס את פינחס לאהרן: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". למה התכוונו חז"ל במדרש זה?
פינחס תיקונים לע"ם
מעשהו של פינחס היוה תיקון מפואר למעשיהם של שמעון ולוי שאמנם פעלו מתוך רצון טוב, אך הוא בא והשלים את החוליה החסרה והמשמעותית של ה"אישור", כשצעד זה מהוה גילוי דעת מובהק שכל מגמתו, רצונו ופעולתו הם לשם שמים, מתוך ציווי אלוקי ומכח התורה.
ברכת השלום
ברכתו של פינחס היא בעצם הברכה שבה אנו מברכים איש את רעהו מדי בוקר וערב. מהי אם כן ייחודה?
שני מנהיגים – שתי הנהגות
זמרי נשיא שבט שמעון לא הבין את משמעות הכניסה לארץ וההתנחלות בה. הוא ואנשי שבטו חשבו שתמה לאומיותו של ישראל בעת הכניסה לארץ ועתה כל איש לעצמו ותו לא.
אוהבי ה' שנאו רע
ה' מצווה את משה: "צרור את המדינים והכיתם אותם" (כ"ה, יז). נראה שאין זו הוראה מעשית אופרטיבית, שהרי המלחמה נגד מדין תפרוץ רק בפרשה הבאה. מה אם כן פשר הציווי הזה בשעה הזו?
"בקנאו את קנאתי בתוכם" – היש קנאה טהורה לדבר?
מדוע לא נצטוינו בתורה לקנא קנאת קודש מסוג זה, כמו של פנחס? מדוע חז"ל אף קבעו ההיפך, שהבא אדם להימלך אין מורין לו?
הנני נותן לו את בריתי שלום
מה עניינו של השלום דווקא אצל מעשה הקנאות של פינחס,מעשה שיש בו לכאורה ניגוד לדרך השלום?
קנאה וכהונה לה'
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - על פניו נראה, כי מידתו של אהרן היתה אחרת מזו של פנחס, שהרי נאמר עליו במשנה באבות כי הוא "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". קשה לדמיין אדם שנאמרו עליו דברים כאלו הורג בחמת-זעם את זמרי...
"ולא כליתי את בני ישראל… והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" (כה, יא –יג)
אמרו חז"ל שפינחס לא היה כהן מתחילה, ורק ע"י מעשה זמרי קיבל בשכרו כהונת עולם, ויש לברר מה הקשר בין מעשה הקנאות לבין הכהונה שאותה קיבל פנחס בשכר מעשהו זה? הנה הכה"ג עובד עבודתו בבית המקדש, אבל גדולתו היא שהוא מביא את הכפרה לכלל ישראל, הציץ במצחו מכפר, וכן ביום הכיפורים כתוב "ביום הזה יכפר
פינחס הוא אליהו הנביא
ידוע שעל פי הזוהר הקדוש פנחס הוא הוא אליהו הנביא. כשמעיינים במעשיו של אליהו הנביא,מוצאים אנו שהיו לו לכאורה שני פיות, שתי צורות התנהגות הפוכות. מצד אחד הוא מעיד על עצמו (מלכים א יט, יד) "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות" והוא גם קורא לעם ישראל לנקום בנבאי הבעל - פעולה של קנאה לה'. לעומת זאת אנו