בלעם ובלק
פרשת בלק היא פרשה של דיאלוגים. מתמקד בדיאלוג אחד, זה שבין בלק ובלעם, הנמשך לאורך כל הפרשה, ומהווה למעשה את המסגרת לסיפור.
פרשת בלק היא פרשה של דיאלוגים. מתמקד בדיאלוג אחד, זה שבין בלק ובלעם, הנמשך לאורך כל הפרשה, ומהווה למעשה את המסגרת לסיפור.
מה החשיבות בכך שהיה נסיון לא מוצלח לקלל את ישראל? למה אמור לעניין אותנו שהמואבים ניסו להילחם בישראל דרך קללות, אך לא הצליחו בכך?
הקדוש ברוך הוא ברא בריאה חדשה ופתח את פי האתון רק בשביל לפרסם את הביזוי של בלעם בכך שאתונו סיפקה את תאוותיו?! האם זו דרכו של הקדוש ברוך הוא לעשות נס כה גדול רק בשביל לבזות אדם?! נדמה שבבסיסם של דברי רבינו עומד מהלך יסודי ומשמעותי הרבה יותר, המהווה אבן יסוד משמעותית ומהותית בסיפורו של בלעם
מדוע כועס ה' על בלעם, והרי הוא הלך רק לאחר שה' אמר לו ללכת? מה מטרת התייצבותו של המלאך בדרכו של בלעם?
בלעם ידע מהו רצונו של הקב"ה כשם שהאתון "ידעה" מהו רצונו של בלעם. למרות זאת, כשם שהאתון נסתה ללכת בדרכים עקלקלות, אף בלעם ניסה למצוא 'דרך עוקפת' לקיום רצון ה'
סצינת בלעם ואתונו תופסת 14 פסוקים בלבד (כ"ב, כב-לה) בתוך הסיפור הגדול על בלק ובלעם, המשתרע על פני 95 פסוקים (פרקים כב-כד). אף על פי כן משכה אליה את תשומת לבם של פרשנים ולומדים במשך הדורות באופן יוצא דופן. הטעמים לכך ברורים: בסצינה זו מתוארים כמה וכמה דברים המעוררים פליאה, ובמהלכה מתעוררות בלב הקורא כמה קושיות.
למה נהרגה אתונו של בלעם? מה עשתה?
מדוע כועס ה' על בלעם, והרי הוא הלך רק לאחר שה' אמר לו ללכת? מה מטרת התייצבותו של המלאך בדרכו של בלעם? כדי להבין את פשר הפגישה בין בלעם לבין המלאך, עלינו לבחון את הסיפור מראשיתו.
תופעת אתונו של בלעם היא יחידאית במקרא. בעל חיים המנהל דו שיח עם בן אנוש אינו חזיון נפרץ. התופעה עצמה מוכיחה (שוב), נקודתית, את כוחו של הבורא לשנות סדרי בראשית. אמנם, בקריאה מלאה של עלילת בלעם, יתכן שנמצא שהאריכות בסיפור אתונו של בלעם יש לה תפקיד משמעותי הרבה יותר בעלילה.