זאת חקת התורה

נאמר בפסוק “זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה’ לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל” (יט’, ב’) וכתב רש”י שנאמר חקת התורה ‘לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה’. והמקור לזה הוא מדברי חז”ל (יומא סז’ ע”ב) את חוקותי תשמרו, דברים שהשטן משיב עליהם, ואלו הן אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח, ושמא תאמר מעשה תוהו הם, ת”ל אני ה’, אני ה’ חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן. ופירש”י שם וז”ל ‘יצר הרע משיב עליהן תשובה להטעות את ישראל ולומר שהתורה אינה אמת כי מה תועלת בכל אלו לכך נכתכ בהן חוק אני ה’ גזרתי עליכם’.

ומשמע מכך שנכתב ‘חקת’ משום שמעשה המצוה היא ללא טעם ולכאו’ היא פתח לכפירה בתורה ח”ו, שיבא היצר הרע ויאמר שאין התורה אמת שהרי מה טעם בטהרת המצורע ע”י פרה אדומה, לכן נכתב ‘חקת’ לבא ולומר שזהו חוק ללא טעם ואין להרהר אחר כך.

והדבר צריך עיון רב, שהרי אם מה שאין טעם בעשיית המצוה גורם להרהור שאין התורה אמת, מה יועיל לומר שמצוה זו היא חוק ללא טעם, הלא דבר זה גורם להרהור יותר גדול, שהתורה עצמה מכירה בכך שאין טעם למצוה, ודעו שזהו חוק ללא הסבר, שהרי אם היא אמת הא גופא קשיא למה זהו חוק ללא הסבר.

ונראה לבאר הדברים ע”פ דברי האור החיים הקדוש על הפרשה, שהנה מקשה האור החיים וז”ל, צריך לדעת למה כינה למצוה זו שם כללות התורה, שהיה לו לומר זאת חקה וגו’ או זאת חקת הטומאה, או חקת הטהרה, כדרך אומרו (שמות יב מג) זאת חקת הפסח, ואין לומר שנתכוון להצריך טהרת אפר פרה לעסוק בתורה, כי לא כן מצינו לרבותינו ז”ל שאמרו (ברכות כב ע”א) שאדרבא אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולכל סברות רבותינו ז”ל אפילו להמחמירים בבעלי קריין מטעם שצריך באימה וביראה וכו’, מודים בטמאי מת שמותרים בעסק התורה.

ויובאר הענין על פי מה שאמרו בפרק בתרא דנזיר (סא ע”ב) ופסקו הרמב”ם (בפרק א’ מהלכות טומאת מת הי”ג) שאין הכותי נעשה טמא מת וז”ל שאם נגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כמו שלא נגע, הא למה זה דומה לבהמה שנגעה וכו’, עד כאן.

והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל, ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל, במה שאמר זאת חקת התורה, פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה, נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם, להיותם חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם. בחייהם, שבנונע במת, או יאהילו עליו וכדומה, תדבק בהם הטומאה שבמת ולא תחפוץ להפרד, אם לא בכח גדול אשר חקק ה’ במצוה האמורה בענין של פרה אדומה, ובמותם, גם כן תרבה הטומאה כאומרם ז”ל (ב”מ קיד’ ע”ב) בפסוק אדם כי ימות וגו’ ישראל מטמאים באהל ואין אומות העולם מטמאין באהל.

ולפי דבריו הקדושים מתבאר שפיר מה שהקשנו, דבאמת מה שהיצר הרע מהרהר לומר שאין התורה אמת, אין זה משום שאין טעם לסיבת המצוה מדוע אפר פרה אדומה מטהר, שזה באמת לא קשיא שודאי הוא שאין הכל נגלה לעינינו ואף מצוות הידועות בטעמם, רזי דרזין בהם אינו נגלה לנו, אולם מכל מקום בה היצר הרע להרהר שאין התורה אמת, על כל עצם הענין של טומאה וטהרה, שהרי אם יצר הבורא כח של טהרה היכול לטהר ולסלק את הטומאה מדוע בכלל יש את כח הטומאה, ומה כל הענין שיהיה טומאה ולאחמ”כ יהיה כח של טהרה שיסלק את הטומאה, שלא יהיה לא טומאה ולא טהרה.

על זה עונה הפסוק ‘זאת חקת התורה’ כלומר באמת בטומאה אין ענין שיהיה כח טומאה ואח”כ כח טהרה שיסלק את הטומאה אלא זה מציאות וחוק קיים שמזה שבני ישראל הם רמי מעלה ע”י התורה שניתנה להם נידבקים בהם כדברי האור החיים הרוחניים השפלים מחמת קדושתם, וע”י אפר פרה אדומה תסלק הטומאה.

הדברים נמסרו ע”י הרה”ג נועם אלימלך שליט”א ונשלחו ע”י “לחזות בנועם”.