שיר מזמור לבני קרח. גדול ה' ומהלל מאד בעיר א-להינו הר קדשו. יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. א-להים בארמנותיה נודע למשגב (תהילים מ"ח, א-ד) בפסוקים אלו, המוכרים לנו משיר של יום שני, מתייחס נעים זמירות ישראל לירושלים כאל יחידה עצמאית, הן מהפן האסתטי-טבעי - "יפה נוף משוש כל
נהגו עם ישראל קראו את מסכת אבות בשבתות של ימי ספירת העומר, מדוע קבעו חכמנו לקרוא דווקא במסכת זו? לשאלה זו תשובות רבות אך אנחנו נעסוק בשתיים מהן: הרי ידוע שכל ימי הספירה הם הכנה ליום הגדול של מתן תורה ולכן על עם ישראל להתקדש ולהיות ראויים ליום זה יום מתן תורה. ישנם שני סוגי
הנשמה הנצחית זקוקה למזון הרוחני יותר מאשר הגוף האנושי זקוק למזון הגשמי וכמו שעם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה האלוקית לפני שיצא ממצרים כך גם אין כל היגיון לשים את הצרכים הגשמיים של הגוף לפני הרצונות הנשגבים של הנשמה.
אחת מהמצוות החשובות ביותר בפסח ובכלל היא מצוות ביעור החמץ, כשצריך להקפיד לבצע אותה כהלכה עם נר, כדי שאפשר יהיה להגיע לכל הפינות החשוכות מבלי לפספס אף גרגיר. כמו בכל המצוות, גם כאן יש הסבר עמוק יותר, שמסתתר בפנימיות המצווה והוא שגם ובעיקר אנחנו נדרשים לבער את החמץ מקרבנו, כשאם התורה הקדושה מצווה עלינו לטהר
חידוש תורה לכבוד חג הפסח לעילוי כל נשמות ישראל שאין מי שיגיד עליהן קדיש: "...שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו...": הפירוש כאן לפי הפשט הוא שהקב"ה הציל אותנו מפני כל האויבים שבזה אחר זה איימו להשמיד הן את הגוף והן את הנפש של עם ישראל, החל בתקופת התנ"ך ועד היום. אולי ניתן לפרש זאת בצורה
כמה דברים היו צריכים לקרות כדי שאפשר יהיה לראות את גלעד שליט שוב איתנו בין כשהוא מתפלל בכותל המערבי, בין כשהוא מדליק נר חנוכה ובין כשהוא חי את חייו כפי שהוא רוצה ומבין כאדם חופשי, וכנראה שדווקא הוא יהיה זה שירגיש בחג הפסח הקרוב מה גדולה היא הזכות להיות בן חורין ואת משמעות העניין ברמה
המילה "אחשוורוש" (החש בראשו) נשמעת כמו נחשוורוש (נחש בראש) ואם נחסיר מהאות "נ" את האות "א", שתי האותיות שעומדות בראש, נקבל את האות "מ" (לא בגימטריה) וכשנשלב אותה נקבל "מחשוורוש" (מוח-שב-בראש), כשם שאת כל ההחלטות החשובות לא קיבל אחשוורוש לבד אלא התייעץ עם יועציו ואשתו ולא מתוך ענווה אלא מתוך חוסר ביטחון ואי ידיעה, מאחר
ישנו פסוק האומר "שבעת ימים מצות תאכלו" כלומר שהציווי הנובע מהפסוק הוא לאכול מצות כל שבעת ימי חג הפסח. ולעומת זאת ישנו עוד פסוק האומר "ששת ימים תאכלו מצות" כלומר צריך לאכול מצות רק שישה ימים?!
לכאורה קשה שהרי הגדי צודק במה שעשה והחתול לא צודק ואם כן הכלב צודק שהעניש את החתול במה שעשה והמקל לא צודק והאש צודק המים לא צודק השור צודק השוחט לא צודק המלאך המוות צודק ואם כן נשאלת השאלה שהקב"ה לא צודק????? אלא הפשט הוא שגדי צודק והחתול אכן לא צודק אבל הכלב לא צודק
החת"ס שואל למה לפני כל ברכה עשה מברכים ברכה ולפני מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים שזה מצוות עשה של "והגדת לבנך" אין מברכין ? ומיישב א' : דכל המצוות כעין נטילת לולב שופר וכדו' הם מצוות דיש עשייה לאחר הברכה משא"כ סיפור היציאה דהם רק דיבורבעלמא (ועוד שאין שיעור של זמן, אפשר לספר דקה
http://david-k.jimdo.com מדוע תיקנו 4 כוסות כנגד 4 לשונות גאולה,יכלו לקחת 4 מצות? ועוד, למה בנוסח "מה נשתנה" אין שאלה על 4 כוסות? ועוד, מדוע שר האופים קיבל עונש מוות כשכל עוונו היה שבטעות נכנסה לו אבן לאוכל, וזה היה עוד במטבח, ואילו שר המשקים שהגיש לפרעה את הכוס עם הזבוב עונשו היה רק בכלא? ועונה
כפי שכבר הזכירו רבים, המגילה המגוללת את סיפור הפורים קרויה דווקא על שם אסתר המלכה. נראה שהסיבה לכך אינה רק שאסתר היא מחברת המגילה, אלא בעיקר משום שאסתר היא השחקנית הראשית בה. סיפור המגילה הוא, במידה רבה, סיפורה של אסתר - נערה ביישנית ופסיבית, הגדלה לאחר מות הוריה בבית דודה, והופכת לדמות אקטיבית ויוזמת, המצילה
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים". משפט זה אמרה אסתר המלכה למרדכי ונשאלת השאלה לגבי הביטוי "צומו עליי" חכמים מלמדים אותנו שמי שאמר בעצם משפט זה הינו השם יתברך ,בכבודו ובעצמו למדרכי.מה סיבת הצום להפעיל את מידת הרחמים על מידת הדין בגלל השתתפות היהודים במשתה המלך.
הרבדים הסמויים של מגילת אסתר מזמינים דיון בסוגיות הרלבנטיות היום כמו בדורו של מרדכי.
נס חנוכה נתפס בתודעתנו, במידה רבה, כנס של החזרת עטרה ליושנה, אולם עיון במונח 'חנוכה' עצמו מגלה, כי תוכנו הפוך בתכלית: לא בשיבה למקור עסקינן, כי אם ביצירת מסגרת מחודשת ובכניסה אליה.
בסוכות אנו קוראים שתי הפטרות העוסקות במלחמת גוג ומגוג. בא' סוכות קוראים פרק י"ד בספר זכריה, ובשבת חוה"מ סוכות קוראים ביחזקאל פרק ל"ח. מהו הקשר שבין מלחמת גוג ומגוג לחג הסוכות? מדוע דוקא בחג הסוכות בו אנו מצווים יותר מבכל חג אחר לשמוח - "ושמחת בחגך" - מוזכרת מלחמת גוג ומגוג? מה למלחמה כה קשה
נמקד עיוננו בפסוק הפותח את תהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" [תהילים, א,א]. דוד המלך ע"ה משבח את האדם אשר לא הלך בעצת רשעים. מדוע אינו משבח את האדם אשר הולך בדרך צדיקים? ואם ביקש משורר תהילים דוקא להתמקד ברשע, מדוע לא אמר ארור האיש
"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", נשאלת השאלה היכן הם עומדים?
למה דווקא מחצית ולא שקל שלם?
מה ההסבר לסתירה בין הפסוקים?
ארבע כוסות משום מה?
1. "והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כה' ב') סופי המילים של והיה אם בן - המן מכאן למדים שצריך להכות כששומעים את המן = הרשע 2. פורים הוא סיכום כל המועדות. בראשי תיבות המועדות לומדים על פורים : פורים : פ סח, ו סוכות, ר אש השנה, י ום כיפור, מ תן תורה. (מתוך
מדוע לא מברכים על משלוח מנות ומתנות לאביונים?
מובא במדרש פליאה: "פתחיה הוא מרדכי, וסימנך:' והיה ראשיתך מצער ואחריתך יסגה מאוד'" וכך מסבירים את הסימן...
כחלק מתהליך עבודת הכהן הגדול ביוה"כ נמצאת חובת הכהן להקריב פר חטאת אשר בו הוא מתוודה קודם כל על עצמו וביתו, לאחר מכן על כל קהילת הכהנים, ולבסוף הוא מתוודה על השעיר המשתלח בעד כל עדת ישראל וזאת כחלק מתהליך הכפרה. כפי שמופיע במשניות במסכת יומא, כחלק מתהליך הכפרה על עמ"י, ישנו צורך שיהיו שני
בתורה מתואר ההבדל בין חיים בגן העדן לבין החיים מחוצה לו, ונראה הקבלה מובהקת לעינויים שנובעים מ"ועיניתם את נפשותיכם".בכך גם מתחזק הקשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
הרבה דרמה יש ביום כיפור - זאת יודע גם מי שרק מבקר בבית הכנסת פעם בשנה - חלקה לפעמים נשמעת מאולצת. הפתיחה של יום כיפור, תפילת "כל נדרי", תמיד נראית מעט מוזרה. בסופו של דבר, עם כל המוסיקה העוצמתית שהחזנים מקנים לתפילת הפתיחה הזו, מדובר, לפחות על פניו, בטקסט משפטי. הצהרה שנועדה לבטל את הנדרים
מדוע היה צריך לתת ר' יהודה סימנים במכות מצרים, ומה משמעות סימנים אלו?
אבא יתברך עובר, עם נר ונוצה, מחפש, בודק. אנחנו חרדים, מחכים. אחרי שבועיים של נקיון החמץ, של חיפוש יסודי ומדוקדק בכל פינה אפשרית בנו- חיפוש אחר חמץ שנתקע בסדקים או התחפש למשהו אחר, חיפוש גאווה מיותרת, עצבות, רגש לא נקי..
הגמ' במגילה (טז.) אומרת על הפסוק "והמן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש"- אבל על ביתו וחפוי ראש על שאירע לו. שביתו של המן ראתה אותו מוביל את מרדכי וחשבה שמי שמוביל זה מרדכי אז היא שפכה עליו מי שופכין וכיוון שראתה שזה המן היא נפלה ומתה.
קושיה: מסופר במגילת אסתר שאחשורוש אמר לאסתר ומרדכי לכתוב באיגרת היהודים כטוב בעיניהם על היהודים, ובסוף הפסוק מצוינת העובדה: "כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין להשיב". נשאלת השאלה, אם עיקרון זה נכון הוא, הרי באיגרת הקודמת לזו שכתבה המן הרשע ובה נאמר "להשמיד להרג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד" העיקרון צריך להיות
חז"ל אומרים שפורים יותר גדול מיום הכיפורים (כיפורים - כפורים) וכי לכאורה איך ייתכן הדבר הזה שכן ביום כיפור אנו צמים ומתענים ומגיעים לדרגת המלאכים זהו יום מחילה וכפרה ובפורים אנו אוכלים ושותים ושמחים. ועוד ממשיכים ואומרים שפורים יותר גדול ממתן תורה שכן במתן תורה הבורא כפה על בנ"י את ההר כגיגית ואמר להם תקבלו
עמלק הוא הכוח שמעודד ספקות והימלטות מהחלטה. הוא מעצים בנו את ערך ההתחבטות - מה ללבוש, לאכול, איפה ללמוד, עם מי להתחתן, היכן לגור, היש ה' בקרבנו אם אין?
נר ראשון = 807 = שמן זית, מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית. (נשלח ע"י דורון לב)
"מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא). המצווה של נר חנוכה צריכה להשפיע על היחיד "עד שתכלה רגל מן השוק" - שתעקור ממנו את ההרגלים הגשמיים ואת המידות הגסות, שבהם הוא עדיין קשור בשוק (חידושי הרי"ם). (נשלח ע"י עידו)
נס פך השמן הוא אמנם הסיבה הישירה למצוות הדלקת נר חנוכה, אולם בעוד שבמנורת בית-המקדש היו רק שבעה נרות, הרי בחנוכייה של חנוכה יש שמונה קנים ואנו מדליקים בה שמונה נרות. ההסבר על כך הוא: מנורת שבעת הקנים, שדלקה בבית-המקדש, התאימה למצב רגיל וטבעי, שבו הרוחניות שולטת. במצב רגיל זה, כאשר אפשר לקיים את רצון
ברשותכם אדבר על משמעות ברית המילה, יחד עם חג מתן תורה הממשמש ובא. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת, כי מצווה שהייתה בידינו לפני מתן תורה ונאמרה שוב בקבלת התורה, הינה מצווה לבני ישראל ולבני נוח, ואילו כל מצווה שלא נשנתה בהר סיני מצווים בה עם ישראל בלבד. על זה שואלת הגמרא: והרי מצוות ברית מילה, מצאנו
לע"נ פורטונה בת עליזה וכן לרפואת אריאל בת רוני וכל חולי עמו ישראל אני יודע, שדבריי הולכים לנפץ מיתוס ישן, מיתוס שגדלו עליו רבים, עוד מימי הגן, למנגינות השיר: סלינו על כתפינו.. בשל בורות מצויה, הריני לחדש לכם דבר מה. אם כן, מה יש להביא לבית המקדש בחג השבועות? לסקרנים שמביניכם אומר כאן ועכשיו: בשבועות-
על דברי התורה (שמות י"ט א'-ב') בחדש השלישי לצאת בני-ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן-שם ישראל נגד ההר" אומר רש"י: ביום הזה- בראש חודש " ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד". ראש חודש סיון הוא היום ה-45 לספירת העומר. "לב אחד" שווה 45.
בפסח יצאנו בחיפזון, עם ישראל עזב את ארץ מצרים בבהלה ורץ למדבר. בחג שבועות עוצרים [עצרת מלשון לעצור] את המרוץ, ובמתינות ובישוב הדעת מקבלים את התורה. לכן בפסח אוכלים מצה הנאפית בחיפזון, ובשבועות מקריבים קרבן המכיל בתוכו חמץ, הנאפה לאט ובמתינות. כאשר נמצאים במצרים במקום הטומאה - מי שבורח באיטיות ובמתינות ייחשב לחוטא. מכיוון שמטומאה