המשמעות של "ימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם." קשורה לאותו קיום שברירי ומתמיד, ובתוך כל אותם קשיים ורגעי "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ" יש "בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ".
סיפור המגילה הוא, במידה רבה, סיפורה של אסתר - נערה ביישנית ופסיבית, הגדֵלה לאחר מות הוריה בבית דודה, והופכת לדמות אקטיבית ויוזמת, המצילה את עמה במו ידיה.
מה מחפש ספר ששם שמים אין בו בתוך ספרי התנ"ך? התנ"ך עוסק בדיאלוג בין ה' לאדם בכלל ובין ה' לבני ישראל בפרט. זהו סיפור הנבואה. ספר כמגילת אסתר הינו אנטיתזה לכל התפיסה המקראית מפני ששם שמים לא נמצא בו. לכאורה זה ההיפך של המושג תנ"ך. לא רק שאין שם שמים אלא גם במקום שראוי שיהיה, במקום שמתבקש שיהיה, גם שם הוא איננו.
ישנן שלש מצוות עשה, אשר נשים חייבות בהן למרות שהן מוגדרות כמצוַת עשה שהזמן גרמא, מכיוון ש"אף הן היו באותו הנס". מהי בדיוק המשמעות של הטענה אף הן היו באותו הנס?
על 'יום תל חי', וכיצד הוא משתלב עם ימי הפורים שלפנינו. ביום תל חי מציינים את היום שבו נפלה תל חי בתר"פ, לפני תשעים ושמונה שנה. לדאבוננו, לאורך הזמן נפלו לא מעט ישובים ונעסוק בייחודיותו של יום תל חי ובמה שמבטאת תל חי.
מחבר המגילה רמז בדרכים שונות כי אין לראות במלחמת י"ג וי"ד באדר טבח המוני שנעשה ללא הבחנה. דבר זה עולה מכמה אספקטים שונים, ונפרטם על פי הסדר בו הם מופיעים בפסוקים.
"ויאמר המן לאחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים". "ישנו" אותיות "שינו". המעשה של שונאי ישראל התניע מהלך אלוקי שעזר לנו להיתקן, להתאחד ולהיחלץ מהמצב הבעיתי בו היינו. בכל פעם שעם ישראל לא עשה את רצון השם קם לו צורר כזה או
אסתר היא היוזמת והיוצרת בעלילת המגילה, והדרמה האישית שלה נשזרת בדרמה הציבורית ועומדת במרכזה. דומה שדמותה, בניגוד לשאר הדמויות, מתפתחת לאורך סיפור המגילה. אנו נעמוד דווקא על דמותו של מרדכי, שתכניה נראים עקיבים לאורך המגילה.
ההנהגה היהודית בשושן הציבה חלופה לירושלים, ומרדכי ואסתר בפעולותיהם ובתודעתם היו היפוכם הגמור של עזרא ונחמיה. רק הכרעה היסטורית אחת תרמה הנהגת שושן לעם היהודי: קביעת ימי הפורים וקבלת המגילה אל תוך התנ"ך.
כידוע, מצוות קריאת מגילה נוהגת ביום ובלילה. להלן נביא מספר מקורות דרכם נוכל לדון במקור לחובת שתי הקריאות ובהבדלים שקיימים ביניהם.
הניסים שהיו לפני פורים, למשל פסח, אמנם היו יציאה מן הרע והמיצר אל הגאולה, אך לא היה בזה שינוי של הרע בעצמו. הרע נשאר רע אלא שעמ"י יצאו ממנו (למשל, אין לנו הבנה ברורה למה היה טוב להיות במצרים. מה שברור הוא שהיציאה משם היא טובה, ועל זה אנו מודים לה' בפסח). בפורים, הרע בעצמו התגלה כטוב גמור. לא נשאר שום רע כי התברר שמעיקרא כל כולו היה טוב גמור.
המן לא הכיר בקיומו של 'מלך'. המן חי בתודעה של "אדם ולא מלך", כפי שמתאר המדרש. לכן, הוא באמת חי בתודעה שיש לשלוט על כולם, ומטרה זו מקדשת את כל האמצעים. ממילא, דווקא המן הרשה לעצמו לכלות עם שלם ללא סיבה או רווח שישג מכך, רק בשל שאיפתו הקיצונית לשליטה אבסולוטית.
אסתר, כדי לקחת את הסיכון של "וכאשר אבדתי אבדתי", מציבה למרדכי תנאי מפתיע, אסתר מבקשת ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים" מדוע כינוסם של כל היהודים, נצרך להצלתם? וכי אי אפשר לצום ולהתפלל איש איש בביתו שלו, או בקהילתו?
בפורים מוסתרת קריצה אירונית על החיים המחופשים בכל כך הרבה חליפות מהודרות ומעוטרים באידיאולוגיות. פורים נוגע באדם במקום הפשוט ביותר - ברצון לחיות ולשמוח.
טעות גסה עושה כל אדם ששופט, מגבש דעות ומגיע למסקנות על סמך מידע חלקי בלבד מבלי לדעת את כל הפרטים הדרושים לצורך הבנת התמונה השלמה
כפי שכבר הזכירו רבים, המגילה המגוללת את סיפור הפורים קרויה דווקא על שם אסתר המלכה. נראה שהסיבה לכך אינה רק שאסתר היא מחברת המגילה, אלא בעיקר משום שאסתר היא השחקנית הראשית בה. סיפור המגילה הוא, במידה רבה, סיפורה של אסתר - נערה ביישנית ופסיבית, הגדלה לאחר מות הוריה בבית דודה, והופכת לדמות אקטיבית ויוזמת, המצילה
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים". משפט זה אמרה אסתר המלכה למרדכי ונשאלת השאלה לגבי הביטוי "צומו עליי" חכמים מלמדים אותנו שמי שאמר בעצם משפט זה הינו השם יתברך ,בכבודו ובעצמו למדרכי.מה סיבת הצום להפעיל את מידת הרחמים על מידת הדין בגלל השתתפות היהודים במשתה המלך.
הרבדים הסמויים של מגילת אסתר מזמינים דיון בסוגיות הרלבנטיות היום כמו בדורו של מרדכי.
הגמ' במגילה (טז.) אומרת על הפסוק "והמן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש"- אבל על ביתו וחפוי ראש על שאירע לו. שביתו של המן ראתה אותו מוביל את מרדכי וחשבה שמי שמוביל זה מרדכי אז היא שפכה עליו מי שופכין וכיוון שראתה שזה המן היא נפלה ומתה.
קושיה: מסופר במגילת אסתר שאחשורוש אמר לאסתר ומרדכי לכתוב באיגרת היהודים כטוב בעיניהם על היהודים, ובסוף הפסוק מצוינת העובדה: "כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין להשיב". נשאלת השאלה, אם עיקרון זה נכון הוא, הרי באיגרת הקודמת לזו שכתבה המן הרשע ובה נאמר "להשמיד להרג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד" העיקרון צריך להיות
בגמרא במסכת מגילה (דף י"ג) כתוב כך: אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל והקדים שקליהן לשקליו כדתנן ב'אחד באדר משמיעין על השקלים'. ודברי הגמרא הללו זועקים 'דרשני', כי צריך להבין מה השייכות שבין ההשמעה על השקלים לגזירות המן הרשע, וכיצד מצוה זו מעילה לבטל את
אומרת הגמרא במסכת "תענית" (דף כ"ט עמ' א'): "משנכנס אדר מרבין בשמחה". והסיבה נאמרת במגילת "אסתר" (ט' כ"ב): "והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב". ובזכות מה נפך להם היגון לשמחה? בזכות מרדכי אשר הצליח לנצח את המן. ואכן: "מיגון" שווה 109. "לשמחה" שווה 383. ההפרש הוא 274. "מרדכי" שווה 274. (בשם רפי