פורים וכיפורים – סיפור על הרב עמיטל
במובן מסוים, חונן הרב עמיטל ביכולת לא רק לקיים את יום הכיפורים בעשור לחודש השביעי, אלא גם ליצור, כמעט יש מאין, ימי כיפורים אחרים.
יום כיפור
נושאים בפרשה
עם הפנים קדימה
נוסח הוידוי מעלה תמיהות רבות: מדוע אנו מתוודים בלשון רבים? שכל אחד יתודה על חטאיו האישיים! וכי אנו מכים על לבו של חברינו? מדוע נוסח זה תוקן בסדר א' ב' אשמנו, בגדנו, גזלנו.. וכו' ואם חטאנו בחטא שאינו נמצא במקרה בסדר האותיות העקבי? או שחטאנו בשני חטאים המתחילים באותה האות? והשאלה הבסיסית ביותר על אמירת הוידוי היא: הרי אני רוצה להתנתק מהחטא, למה להחזיר אותי לשם? העיסוק בחטא וההלקאה העצמית, יכולה להפיל את השב, לאותם מחוזות מהם הוא חזר, רק לפני זמן לא רב, למה להחזיר אותו לתמונות שהוא רוצה לשכוח?
י"ג מידות של רחמים
יש זמנים שהתפילה היא בבחינת "תפילה לעני כי יעטף", בבחינת עני, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". אדם להבל דמה. אין לו כל בטחון לעוד שעה, והריהו כחרס הנשבר וכחלום יעוף. אבל בעיקר תפילה לעני כי יעטף, מבחינת התסכול שלו: באיזו אופטימיות הסתכל בראשית השנה כלפי העתיד, והנה השנה עברה, ואדם מחפש לראות מה השיג, האם השיג מחצית ממה שקיווה לו?
ביום הכיפורים ישנן שתי כפרות לציבור וליחיד
"מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל" - אם כבר נאמר לעוונותינו , למה נאמר "לעוונות בית ישראל"?
עיונים של תפילות יום הכיפורים ועל יונה
טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות (שו"ע סי' תרכ). איתא בברכות (כח.) ת''ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואח''כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח''כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת[1]
על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפור
עניינים וביאורים על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפורים
עד מתי צריך השעיר המשתלח להיוותר בחיים?
מה היו עושים בבית המקדש, אם השעיר שאמור להשתלח לעזאזל היה מת לפתע באמצע היום?
כפרתו של שעיר המשתלח
הכפרה של השעיר המשתלח אין בה כלל כפרת יחיד. בעלי הקורבן הם כלל ישראל. הכפרה של "בעיצומו של יום מכפר", זו הכפרה שיש לנו עתה "כי ביום הזה יכפר עליכם", היא כפרה לפרט וכפרה לכלל, כפרה ליחיד וכפרה לכנסת ישראל. ואולם, הכפרה של השעיר בזמן שבית המקדש היה קיים, לא היה בה כלל כפרה לפרט.
המשמעות האישית של תפילת כל נדרי
הרבה דרמה יש ביום כיפור - זאת יודע גם מי שרק מבקר בבית הכנסת פעם בשנה - חלקה לפעמים נשמעת מאולצת. הפתיחה של יום כיפור, תפילת "כל נדרי", תמיד נראית מעט מוזרה. בסופו של דבר, עם כל המוסיקה העוצמתית שהחזנים מקנים לתפילת הפתיחה הזו, מדובר, לפחות על פניו, בטקסט משפטי. הצהרה שנועדה לבטל את הנדרים
מוחל וסולח לעוונותינו
אומר האדמו"ר מרוז'ין: לכאורה, יש בעיה בתפילת יום כיפור כשאנחנו מברכים ברכה כמו "ברוך אתה ה', מלך מוחל וסולח לעוונותינו..." וכו'. מהיכן לנו הבטחון שהשנה אכן ימחל לנו ה'? ואם חלילה הקב"ה לא ישלח וימחל, הרי יוצא שברכנו ברכה לבטלה ואמרנו את שם השם לבטלה! אלא שזה כמו אב שמשחק עם בנו, מציע לו תפוח