"מדינת ארץ ישראל"
מה ההבדל בין אתחלתא דגאולה לעקבתא דמשיחא?
מה ההבדל בין אתחלתא דגאולה לעקבתא דמשיחא?
יופי הדרת ותפארת היום של החג הלאומי של מדינת ישראל - יום העצמאות.
ימי הספירה מסוגלים להמשיך את כל הקדושות ולהתקדש בכל ענייני קדושה שיהודי צריך להתקדש בהם, שזוהי ההכנה לקבלת התורה. ומסוגלים ימי הספירה להשתחרר ולהיטהר מכל הטומאות והנגעים שיהודי שרוי בהם.
חשוב שנדע להעריך ולהחשיב את ההליכה בחוצות ירושלים. חלום של דורות התגשם, חלום של מאות ואלפי שנים, חלום שגדולי ישראל לא זכו להגשימו, אך עם זה להעריך את ירושלים לא רק כבירה פורחת ומשגשגת אסתטית, כלכלית חברתית ומדינית, אלא אף כמציצה וקורצת אך בורחת לה בין הרי בתר. נדע לראות את השגב, את הממד המתגשם אך גם את הממד הנחבא.
בשמיעה ראשונה "ושמחת בחגך" נשמע לנו כלשון ציווי, אך ניתן לשמוע את אותן שתי מילים גם בגוון צליל שונה שמשמעותו סיבה ותוצאה. יתכן והתורה רומזת לנו שהופעת השמחה בחג היא מדד לאמונה, לאהבה וליראת השמים שהאדם הפגין במהלך השנה וכשזוהי הסיבה, השמחה היא התוצאה. בחג הפסח אנו מצווים להסב באכילת שלושה עד חמישה כזיתות המצה
עיון הלכתי על עניין 4 כוסות
כל בן אדם בכלל וכל יהודי בפרט, שדרגת קדושתו גבוהה מזו של כל שאר הברואים, עשוי לבוא לידי החמצה היינו כישלון במשימה, ולכן הוא נדרש לשמור על עצמו כדי שלא יפול, שלא יחטא, שהרי החטא הוא מלשון להחטיא את המטרה, בדומה לחמץ שבמידה ולא עושים הכל על פי המצוה מסתכנים בהחמצת המטרה.
כל ההבדל הוא באופי, בתשתית ובמוטיבציה. באיזה מידה האדם עושה מה שעושה באמת מתוך דבקות באהבת תורה ויראת שמים, מתוך חתירה להצמיח מלכות שמים בתוך עצמו וסביבתו? האם זה מה שממריץ אותו, או סתם שכרות והוללות של בחורים צעירים?
כשנגזרה גזירת החורבן על בית המקדש זעו כל פמליה של מעלה ברעש גדול ובחרדה גדולה ספקו כפיים ובקשו עליהם : על הארון והמנורה ששניהם אורו של עולם. ואי אפשר לו לעולם בלא אורם.
בשמונה מקומות בדיוק בששה סדרי משנה מוזכרים עניני ימי החנוכה
נוסח 'על הניסים', שאותו אנו מוסיפים לתפילת שמונה-עשרה ולברכת המזון בימי החנוכה, פותח בתיאור מזימתה של "מלכות יוון הרשעה", כשעמדה על עם ישראל, "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". איזה משני המהלכים פוגע יותר בכנסת ישראל, ומאיים יותר על עתידה?
מדוע נבחר דווקא דימוי הסוכה לתאר את כנסת ישראל? כלום אי אפשר היה לבחור בדימוי אחר, נאווה וגאה יותר?
שבעה משקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב. ולכל חג מהחגים יש את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.
ימי הסוכות באים לשמח את נפש היהודי לאחר אימת הדין שאפפה אותו בעשרת ימי תשובה. לשם כך נצטווינו במצוות מיוחדות: סוכה , ארבעת המינים, שמחה ואמירת הלל שמונה ימים. מדוע סוכה מגיעה אלינו לאחר ימי הדין? על דרך החידוד נראה לומר שבאותיות הא"ב לאחר אותיות 'דין' יבואו אותיות 'סכה'. ד-ה, י-כ, נ-ס. אנו גם יוצאים
התורה אומרת שבאחד לחודש השביעי "זכרון תרועה ויום תרועה". וכאשר חל יום ראשון של ראש השנה בשבת דוחים את התקיעה למחר מדוע ומה העניין? מדוע חכמים מבטלים לכאורה מצווה מדאורייתא?
שתי עצות טובות לגישה ולהתנהגות שלנו לקראת בקשת הכפרה ביום הכיפורים.
בראש השנה אנו מקבלים הזדמנות נדירה להצצה של רגע בשתי דמויות המתחברות אלינו ביום זה ואלו הן: שרה אימנו וחנה אשת אלקנה מה הן באות ללמדנו?
לא זו בלבד שדורו של גדליה יכול להיות בן זיקה לזמננו, הווייתנו וחווייתנו בדור זה, אלא רלוונטי במידה רבה בשושלת של מאורעות העוטפות את כנסת ישראל במשך אלפי שנים
כביכול, ה' עומד ומצפה לשמוע את קול התרועה. הוא לא רק מקשיב לקולנו; הוא עומד ומחכה לשמוע את קולנו. הפער בין שמיעה לבין האזנה נעוץ בפער בין תקיעה לבין תרועה.
מהי התחושה שיש לחוש בזמן התקיעות? עצם המעמד המרגש הזה שלפני התקיעות, כאשר כל קהל עדת בני ישראל עומד על רגליו, מזכיר לנו את מעמר הר סיני לפני קבלת התורה. שופך עם ישראל את שיחו בעת הקדושה הזו ומשטח תחינותיו לפני הבורא בדחילו ורחימו וכמו כן משתפכת הנפש של כל אחד ואחד מישראל ברגע קדוש
למה התורה במכוון לא כתבה במפורש איך נבצע את יום התרועה ובמה? חז"ל למדו שזה בשופר אך אולי ניתן גם לומר שהלוא מצינו בתורה שמריעים היו בחצוצרה בזמן המסעות במדבר, אם כן למה שלא נריע בראש השנה בחצוצרה? במה טוב יותר השופר? השופר הינו כלי העשוי מעצם שהיא קרן האייל והוא נעשה וגדל מאליו ללא
מה מהותו של ראש השנה? האם הוא יום הדין? או האם הוא יום שכולו קולות של תרועה? או אולי מה שחשוב בו זה לאכול תפוח בדבש? כל התשובות נכונות. התורה מקמצת במילים מה הוא היום הזה רק אומרת שהוא 'יום תרועה'. אך אני לא ממש יודע מה זה תרועה. יש בה בתרועה כמה משמעויות. אולי
מה יש בו בחודש אלול? 'אני לדודי ודודי לי' זהו חודש מתנה בסופה של השנה מאת ה' להיות קרוב לעמו כמאמר החסידים "המלך בשדה" חודש שנשמעים בו עם שחר תחינות וסליחות ושירת 'אדון הסליחות', קולות תרועות השופר מהדהדים באוזנינו בסיום תפילת שחרית גם מוספים פרק כז' בתהילים לדוד ה' אורי וישעי, הרגשה של קודש מרחפת
ידוע ששבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול. שבת שלפני יום הכיפורים נקראת שבת שובה. שבת שלפני שבועות כיצד נקראת?
כיוון שניתנה התורה מן השמיים, אף היא מכילה את אותם המוטיבים של האש ושל המים, המשתלבים ומשתזרים בשמיים. מה מסמלים שני המוטיבים המנוגדים הללו?
בחג הפסח אנו מצווים להסב באכילת שלושה עד חמישה כזיתות המצה ושתיית ארבע כוסות היין במהלך ליל הסדר. המצה האמצעית שממנה בוצעים את האפיקומן היא אחד ממוקדי העניין המרכזיים בחג הקדוש. את האפיקומן אנו אוכלים לזכר קרבן הפסח, שהיה שה, כבש או עז, והיו מקריבים אותו בבית המקדש. בספר דברים טז, פסוק יד כתוב: "ושמחת,
לכל דור, לכל מצב חברתי ולכל השפעה תרבותית - תשובה אחרת. אין אפשרות לענות תשובה אחת לכולם.
במה זכתה אסתר, שהמגילה נקראת על שמה? לכאורה מתאים יותר היה לקרוא למגילה 'מגילת מרדכי'...
במאמר נכבד זה נסקור בהלכה ובאגדה את העניין המיוחד הזה בו יש לנו את החיוב בהוראת החכמים, לשתות בהסיבה בליל הסדר ארבע כוסות יין.
כמו בחנוכה, הטהרה במקווה האלוקי מופיעה ובאה לידי ביטוי לאומה כולה רק במימד השמיני, רק ביום החמישים שהוא תמציתו של המימד השמיני.
יש בו בסביבון שאנו מכירים ארבעה צדדים וקודקוד אחד. על צדדיו היו רשומים אותיות נ' ג' ש' ה' ובארץ היה רשום פ' במקום ש'. אגב הסביבון המקורי עשוי היה מעץ. מה העניין?
ישנה מחשבה שעוברת בלב כולנו שפסגת הרוחניות והארות הגבוהות נמצאות בשעת הנעילה ,שעה שכולם מסוגפים אחרי 24 שעות של צום ,מלאים וגדושים בתפילות היום, אחרי צעקת "ה' הוא האלוקים" האמת היא שיש משהו גבוה יותר -"חג הסוכות" ...
בהתחלה רצה הקב"ה שבכל אחד מחודשי הקיץ יהיה מועד לעם ישראל. בחודש ניסן נתן לנו את פסח, באייר את פסח קטן, בסיוון את שבועות... וכך רצה להמשיך אך מכיוון שחטאנו בחטא העגל (בחודש תמוז) ביטל לנו הקב"ה את המועדים בתמוז, אב ואלול, ובחודש תשרי "השלים" לנו את המועדים שהיו אמורים להיות ולכן יש לנו בחודש תשרי שלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור וסוכות. ואיך יכול להיות שחודש תשרי משלים את החגים אבל הוא עצמו אין לו אף חג? ולכן קבע הקב"ה את שמיני עצרת שיהיה החג של חודש תשרי.
1. שמונת ימי חג הסוכות הם ימי החתימה הכי סופית שיכולים לשנות את גזר הדין. ר' אביין אומר: משל לשני אנשים שבאו לפני הדיין (שופט), ולא יודעים מי ניצח, אלא מי שאוחז בשרביט בידו כשהוא יוצא מבית המשפט - הוא המנצח. ככה זה אצלנו: כך אומות העולם מקטרגים לפני הקב"ה ואנחנו לא יודעים מנצח. אבל
רבים מגדולי האחרונים התחבטו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית את ימים אלו, אמנם מבחינת הלוח העברי ימים אלו נחשבים כחלק מחודש תשרי כחלק מהשנה החדשה, אבל מבחינה דינית נותרה השאלה כיצד להתייחס אליהם,מצד אחד כבר נכתבנו בראש השנה,מאידך עדיין לא נחתמנו ומן הסתם אם נצרכת חתימה כנראה שאפשר לשנות לפני כן ועדיין אין זה גמור .
לא סתם, הפטיר, קוראים לאדם המעביר על מידותיו "בעל מידות" מכיוון שהוא "בעלים" על מידותיו ויש בכוחו לנווט את מידותיו לפן החיובי...
אם אנו באמת רוצים שקולנו ישמע, עלינו לעמול קשות על הכנת כסותנו, לבל ידמה ללבוש שק. מדובר בעבודה קשה וארוכה של חשבון נפש ותיקון, אך אין להתחמק ממנה. יש לעשותה, יהא המחיר אשר יהא.
כתוב במגילת רות "וישי הוליד את דוד" וישי הוליד את דוד = 796 . בחג השבעות = 796. מה שמיוחד כאן שזהו הפסוק האחרון של מגילת-רות אשר קוראים אותה בחג השבועות, ודוד המלך נולד ונפטר בחג-השבועות . (נשלח ע"י דורון לב)
ישנן דתות ותפיסות דתיות שהתמידים תופסים בהם תפקיד מינורי ומשני בלבד. אמונות אלו שמות את הדגש על המועדים המיוחדים - רגעי השיא, שעות השיא וכד' - בניגוד ליום-יום האפור והשגרתי. היהדות אינה שייכת לקבוצת דתות זו - עולם היהדות בכלל ועולם ההלכה בפרט מושתתים ובנויים על מושג התמיד.
כיוון שניתנה התורה מן השמיים, אף היא מכילה את אותם המוטיבים? של האש ושל המים? המשתלבים ומשתזרים בשמיים. בפרשת יתרו למדים אנחנו שהתורה ניתנה באש, ובספר שופטים אנו שומעים שהיא ניתנה אף במים.