הלילה ומחר, מציינים את ז' באדר, שזהו יום הולדתו וגם יום הסתלקותו של משה רבינו. כתוב ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה". כמו כן, ידוע מאמר חז"ל שבחודש אדר "מזלם של ישראל גובר", ולכן מי שיש לו דין עם נוכרי כדאי מאד שידחה אותו לחודש אדר וכו'. אז אם תבואו ותשאלו אדם ברחוב מה כל כך מיוחד
ש הרבה כפיות וציוויים שאסתר נתונה ביניהם, ובכל זאת היא בוחרת לקיים את הדרך האמיתית. היא איננה חולקת על מרדכי ש"מִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת": היא מכירה בכך שהקב"ה אולי זימן לה את ההזדמנות הזו; ועדיין, אף אחד לא הכריח אותה לפעול כפי שפעלה ולבוא אל המלך: היא קמה, והיא בוחרת בעצמה באמת הערכית הכפויה עליה.
מדוע דווקא בני דור המדבר, שהיו במעלה גדולה, קבלו את התורה מאונס, ואילו בני דורם של מדרכי ואסתר, שהיו קטנים במעלתם הרוחנית מדור המדבר, זכו לקבל את התורה מרצון?
ניקח משל מהחוויה שיש בהופעה טובה, שבה הכל כל כך מרגש וסוחף. אחרי ההופעה, החיים ממשיכים, חוזרים לשגרה. רק מי שהרגיש שחווה חוויה אמיתית בהופעה, הוא ירצה להמשיך לשמוע את השירים שהיו שם, וישיר אותם. הוא יאמץ את הדברים ויכניס אותם אל תוך חייו.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים ורצוי לרֹב אחיו, דֹרש טוב לעמו, ודֹבֵר שלום לכל זרעו" (אסתר י', ג). על פסוק זה אומרת הגמרא במגילה: " 'לרוב אחיו' - ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין" (טז:). אך בגמרא לא מבואר מדוע פרשו כמה מחכמי הסנהדרין ממרדכי...
חז"ל אומרים שפורים יותר גדול מיום הכיפורים (כיפורים - כפורים) וכי לכאורה איך ייתכן הדבר הזה שכן ביום כיפור אנו צמים ומתענים ומגיעים לדרגת המלאכים זהו יום מחילה וכפרה ובפורים אנו אוכלים ושותים ושמחים. ועוד ממשיכים ואומרים שפורים יותר גדול ממתן תורה שכן במתן תורה הבורא כפה על בנ"י את ההר כגיגית ואמר להם תקבלו
"כל המועדים עתידים ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם, א"ר אלעזר אף יה"כ לא יבטל לעולם" (ילקוט שמעוני), וכן פסק הרמב"ם בסוף הלכות מגילה שלעתיד לבוא למרות שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו (סוףהלכות מגילה). הרמב"ם שבדר"כ מסיים את הלכותיו בדברי הגדה,אמונה ומוסר ע"מ להראות את חשיבות הנושא, גם כאן משתמש בטקטיקה דומה