הרקע הנבואי למגילת אסתר
המגילה כתובה בצורת סאטירה, המגילה היא מסכה. כחה של סאטירה הוא בכך שהיא רומזת לדברים אך אינה אומרת במפורש את המסרים שלה.
המגילה כתובה בצורת סאטירה, המגילה היא מסכה. כחה של סאטירה הוא בכך שהיא רומזת לדברים אך אינה אומרת במפורש את המסרים שלה.
ישנן שלש מצוות עשה, אשר נשים חייבות בהן למרות שהן מוגדרות כמצוַת עשה שהזמן גרמא, מכיוון ש"אף הן היו באותו הנס". מהי בדיוק המשמעות של הטענה אף הן היו באותו הנס?
כדי לקיים את מצות קריאת המגילה בפורים בצורה הכי מהודרת צריכים אנו תחילה לפרוס את המגילה ולהתחיל לקרוא בה רק לאחר שכולה גלויה. בנוסף את מגילת אסתר אנו קוראים בפעם הראשונה בערב ובפעם השניה בבוקר. ניתן ללמוד מכך ב"ה כמה דברים מעניינים על השגחת הבורא יתברך. תחילה, אופן פריסת המגילה מלמד אותנו שטעות גסה עושה
אין מנהגים ביהדות ולו הקטנים ביותר שלא טומנים בחובם רעיונות רוחניים עמוקים ביותר, וכך גם הטעמים שמסתתרים מאחורי המנהג להתחפש בפורים כל פעם למישהו אחר הם עמוקים ונשגבים. וחשבתי לומר בעה"י שהדבר בא לרמוז לאדם שהוא זה לא רק הוא, היינו שהוא לא מתחיל ונגמר רק במי שהוא מכיר ותופס את עצמו, היינו שראובן באמת
פורים מוכיח עד כמה היהודי הוא אדם כללי שלא מרוכז רק בעצמו אלא חושב על כל הסביבה, וכך ביום שחלק גדול ממנו מוקדש לאכילה, שתיה, ריקודים ושמחה, אין הוא שוכח את האנשים שהוא רוצה לעשות איתם שלום ולהכיר להם טובה כשהוא נותן להם משלוח מנות, וגם לא את העניים להם הוא נותן מתנות לאביונים, וגם
המטרה העיקרית של מצות משלוח מנות היא ליצור קירוב לבבות ואחדות בעם, ולכן המהודר ביותר שיתן משלוח מנות דוקא לאדם שיחסיו איתו עלו על שרטון כדי להחזיר את השלום ביניהם.
לאחר שהגמרא מביאה את המימרא של רבא שצריך לשתות עד דלא ידע, היא מביאה את הסיפור על רבה ששחט את ר' זירא. מה היחס בין דברי רבא שפוסק שצריך אדם להשתכר עד דלא ידע, לבין סיפור הרצח ממנו עולה שהשכרות מביאה דברים רעים?
כידוע, מצוות קריאת מגילה נוהגת ביום ובלילה. להלן נביא מספר מקורות דרכם נוכל לדון במקור לחובת שתי הקריאות ובהבדלים שקיימים ביניהם.
אסתר, כדי לקחת את הסיכון של "וכאשר אבדתי אבדתי", מציבה למרדכי תנאי מפתיע, אסתר מבקשת ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים" מדוע כינוסם של כל היהודים, נצרך להצלתם? וכי אי אפשר לצום ולהתפלל איש איש בביתו שלו, או בקהילתו?
מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק את מצוות פורים לימים חלוקים, ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד למוקפים? מה שאין כן בשאר המצוות שהרי התורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם?
מדוע לא מברכים על משלוח מנות ומתנות לאביונים?