בערב יום הכיפורים דיברתי עם חבר יקר. הוא אמר לי: איך היו האמוראים מתכוננים ליום כיפור? אולי כוונות עילאיות? לא ידוע לנו.מה שכן מופיע הוא שעזרו לנשותיהם בבית, דאגו לחזור הביתה מוקדם מהישיבה כדי להרבות במצות האכילה בעיו"כ (עם המשפחה כמובן). בגמרא בכתובות (סב:) מובא הסיפור על אותו רב שהיה לו הסכם עם אשתו שהוא
בגמרא במסכת ראש-השנה (טז ע"ב) מובא שכל אדם חייב לטהר עצמו קודם לרגל: ואמר רבי יצחק: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר: "ובנבלתם לא תגעו". פסוק זה מופיע במקורו בפרשת המאכלות האסורים (ויקרא יא, ח), ואין כל רמז לכך שהוא מתייחס דווקא לרגל. מסיבה זו, הסיק רמב"ן בפירושו לתורה שחובת הטהרה ברגל אינה מן
עניינים וביאורים על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפורים
נמקד עיוננו בפסוק הפותח את תהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" [תהילים, א,א]. דוד המלך ע"ה משבח את האדם אשר לא הלך בעצת רשעים. מדוע אינו משבח את האדם אשר הולך בדרך צדיקים? ואם ביקש משורר תהילים דוקא להתמקד ברשע, מדוע לא אמר ארור האיש
הגמרא בברכות לומדת דין מפתיע: "תנא ליה רב חייא בר רב מדפתי: כתיב 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב'; וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך - כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (ברכות ח ע"ב). וכן נפסק להלכה, שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים. הטור העלה נימוק למצווה