קוה אל ה'
הקב"ה ברא את האדם. הוא מאמין בו והאדם מאמין בקב"ה. אנו מקוים לה' ומנסים לדבוק בו.
מועדים
נושאים בפרשה
פורים וכיפורים – סיפור על הרב עמיטל
במובן מסוים, חונן הרב עמיטל ביכולת לא רק לקיים את יום הכיפורים בעשור לחודש השביעי, אלא גם ליצור, כמעט יש מאין, ימי כיפורים אחרים.
לקראת נעילה: תמיד אפשר לתקן
פעם אחר פעם מציג ר' אליעזר עמדהשלפיה יש להם תקומה: לדור המדבר יש חלק לעולם הבא, עדת קרח עתידה לעלות מן השאול ועשרת השבטים עתידים לחזור מגלותם. לדעתו, לא ייתכן מצב שבמסגרתו אין הזדמנות שנייה לתקן.
מיהו 'אני' האמיתי?
חשוב לזכור למשך השנה איך הייתי בימים הללו. 'אני' מורכב ממכלול רחב, וחלק ממנו בא לידי ביטוי ביום הכיפורים, פעם בשנה – כדי שאני אזכור אותו גם בשאר השנה, גם כשאותו חלק מוצנע ואיננו בא לידי ביטוי.
בין יום הכיפורים לסוכות – והמשפחה
בערב יום הכיפורים דיברתי עם חבר יקר. הוא אמר לי: איך היו האמוראים מתכוננים ליום כיפור? אולי כוונות עילאיות? לא ידוע לנו.מה שכן מופיע הוא שעזרו לנשותיהם בבית, דאגו לחזור הביתה מוקדם מהישיבה כדי להרבות במצות האכילה בעיו"כ (עם המשפחה כמובן). בגמרא בכתובות (סב:) מובא הסיפור על אותו רב שהיה לו הסכם עם אשתו שהוא
טבילת ערב יום הכיפורים
בגמרא במסכת ראש-השנה (טז ע"ב) מובא שכל אדם חייב לטהר עצמו קודם לרגל: ואמר רבי יצחק: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר: "ובנבלתם לא תגעו". פסוק זה מופיע במקורו בפרשת המאכלות האסורים (ויקרא יא, ח), ואין כל רמז לכך שהוא מתייחס דווקא לרגל. מסיבה זו, הסיק רמב"ן בפירושו לתורה שחובת הטהרה ברגל אינה מן
אשריכם ישראל
בפתיחת פרשת יום הכיפורים שבספר ויקרא, מציינת התורה כי עבודת יום הכיפורים היא הדרך שבה יכול אהרן הכהן להיכנס אל הקודש. המדרש רואה בעבודה זו לא רק אמצעי טכני המאפשר כניסה: "הדא הוא דכתיב: 'לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא'... רבנן פתרין קרא (מסבירים את הפסוק) בראש השנה ויום הכפורים. 'אורי' - בראש השנה, 'וישעי'
בואו נתחיל "לדבר"
ערב היום הגדול של יום הכיפורים, היום הזה היום הקדוש ביותר בשנה, בואו נקבל על עצמנו משהו, בואו ניקח איתנו דבר אחד לפחות מהיום הזה אל השנה כולה, בואו נתחיל "לדבר".
עם הפנים קדימה
נוסח הוידוי מעלה תמיהות רבות: מדוע אנו מתוודים בלשון רבים? שכל אחד יתודה על חטאיו האישיים! וכי אנו מכים על לבו של חברינו? מדוע נוסח זה תוקן בסדר א' ב' אשמנו, בגדנו, גזלנו.. וכו' ואם חטאנו בחטא שאינו נמצא במקרה בסדר האותיות העקבי? או שחטאנו בשני חטאים המתחילים באותה האות? והשאלה הבסיסית ביותר על אמירת הוידוי היא: הרי אני רוצה להתנתק מהחטא, למה להחזיר אותי לשם? העיסוק בחטא וההלקאה העצמית, יכולה להפיל את השב, לאותם מחוזות מהם הוא חזר, רק לפני זמן לא רב, למה להחזיר אותו לתמונות שהוא רוצה לשכוח?
ריה"ל על יום הכיפורים
בתפילות הימים הנוראים, אנו מודים במצבו הקשה של האדם: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף". לאור תיאור קודר זה של מצב האדם, עלינו לשאול - כיצד אנחנו יכולים להגיע לרוחניות, לקדושה ולטהרה? האם האדם, עם כל מצבו הקשה, אכן יכול להגיע לכך, או שזהו בגדר חלום בלבד?
יום הכיפורים – איל אחד או שני אילים?
ייתכן שיש להבחין בין שתי בחינות של יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם יום טוב, אך גם יום כפרה. חלוקה זו אולי גם נראית באופן שבו מתוארים קרבנותיו.
עיונים של תפילות יום הכיפורים ועל יונה
טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות (שו"ע סי' תרכ). איתא בברכות (כח.) ת''ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואח''כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח''כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת[1]
בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים
מפשטי הכתובים, אם כן, עולה שיש דווקא עניין להיכנס לקודש הקדשים עם הציץ, החושן, האפוד והמעיל. מדוע, אפוא, קובע הספרא שהכהן הגדול אינו נכנס בבגדים אלו לפני ולפנים?
תודעה כפולה
כחלק מתהליך עבודת הכהן הגדול ביוה"כ נמצאת חובת הכהן להקריב פר חטאת אשר בו הוא מתוודה קודם כל על עצמו וביתו, לאחר מכן על כל קהילת הכהנים, ולבסוף הוא מתוודה על השעיר המשתלח בעד כל עדת ישראל וזאת כחלק מתהליך הכפרה. כפי שמופיע במשניות במסכת יומא, כחלק מתהליך הכפרה על עמ"י, ישנו צורך שיהיו שני
הקבלה בין עינויי יום הכיפורים לבין תנאי החיים לאחר הגירוש מגן עדן
בתורה מתואר ההבדל בין חיים בגן העדן לבין החיים מחוצה לו, ונראה הקבלה מובהקת לעינויים שנובעים מ"ועיניתם את נפשותיכם".בכך גם מתחזק הקשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
המשמעות האישית של תפילת כל נדרי
הרבה דרמה יש ביום כיפור - זאת יודע גם מי שרק מבקר בבית הכנסת פעם בשנה - חלקה לפעמים נשמעת מאולצת. הפתיחה של יום כיפור, תפילת "כל נדרי", תמיד נראית מעט מוזרה. בסופו של דבר, עם כל המוסיקה העוצמתית שהחזנים מקנים לתפילת הפתיחה הזו, מדובר, לפחות על פניו, בטקסט משפטי. הצהרה שנועדה לבטל את הנדרים
זמן תחילת התשובה
גאון המוסר, הרב מסלנט, אמר פעם זה המשפט: יש המתחילים בתשובה לחזור בימים הנוראים, בין כסה לעשור. יש המתחילים את חשבון הנפש בחודש אלול, החל מראש חודש, אך לדעתי זמן תחילת התשובה הוא מיד כבר ממוצאי יום כיפור אשתקד. (רבי ישראל סלנטר, נשלח ע"י עידו קליין)
יום כיפורים – התעלות מעבר לכל מימדי ההפרעה
על יום הכיפורים נאמר ש"עצמו של יום מכפר". ביום עצמו ישנה סגולה וכוח לכפרה ומחיקת החטאים. מדרש במסכת יומא (כ.), חושף לפנינו טפח נוסף בסגולתו של זמן זה: "השטן בגמטריא 364 הוא, בימים אלו יש לו רשות לקטרג, ביוה"כ אין לו רשות לקטרג" (מתורגם מארמית). מהי משמעות המדרש? השטן הינו שם כולל לכל הכוחות המפריעים לגילוי
מדוע מצווה לאכול בערב יום כיפורים?
הגמרא בברכות לומדת דין מפתיע: "תנא ליה רב חייא בר רב מדפתי: כתיב 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב'; וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך - כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (ברכות ח ע"ב). וכן נפסק להלכה, שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים. הטור העלה נימוק למצווה