אחת מהמצוות החשובות ביותר בפסח ובכלל היא מצוות ביעור החמץ, כשצריך להקפיד לבצע אותה כהלכה עם נר, כדי שאפשר יהיה להגיע לכל הפינות החשוכות מבלי לפספס אף גרגיר. כמו בכל המצוות, גם כאן יש הסבר עמוק יותר, שמסתתר בפנימיות המצווה והוא שגם ובעיקר אנחנו נדרשים לבער את החמץ מקרבנו, כשאם התורה הקדושה מצווה עלינו לטהר
אבא יתברך עובר, עם נר ונוצה, מחפש, בודק. אנחנו חרדים, מחכים. אחרי שבועיים של נקיון החמץ, של חיפוש יסודי ומדוקדק בכל פינה אפשרית בנו- חיפוש אחר חמץ שנתקע בסדקים או התחפש למשהו אחר, חיפוש גאווה מיותרת, עצבות, רגש לא נקי..
מובא בגמרא במסכת פסחים שיש שלושה אופנים לבער את החמץ: 1. על ידי שריפה. 2. על ידי שמפזר וזורח לרוח. 3. על ידי שמטיל בים. אומר עלזה החתם סופר, שניתן לראות רמז לכך בעונש שניתן למצרים: 1. "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש" 2. וילך ה' את הים ברוח קדים עזה" 3. וינער ה'