פורים מוכיח עד כמה היהודי הוא אדם כללי שלא מרוכז רק בעצמו אלא חושב על כל הסביבה, וכך ביום שחלק גדול ממנו מוקדש לאכילה, שתיה, ריקודים ושמחה, אין הוא שוכח את האנשים שהוא רוצה לעשות איתם שלום ולהכיר להם טובה כשהוא נותן להם משלוח מנות, וגם לא את העניים להם הוא נותן מתנות לאביונים, וגם
איתא בגמרא: "ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. ר' יהושע אומר: חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. וא"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר (דברים טז, ח): 'עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ', וכתוב אחד אומר (במדבר כט, לה): 'עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם'. ר' אליעזר סבר או כולו
ניקח משל מהחוויה שיש בהופעה טובה, שבה הכל כל כך מרגש וסוחף. אחרי ההופעה, החיים ממשיכים, חוזרים לשגרה. רק מי שהרגיש שחווה חוויה אמיתית בהופעה, הוא ירצה להמשיך לשמוע את השירים שהיו שם, וישיר אותם. הוא יאמץ את הדברים ויכניס אותם אל תוך חייו.
לאחר שהגמרא מביאה את המימרא של רבא שצריך לשתות עד דלא ידע, היא מביאה את הסיפור על רבה ששחט את ר' זירא. מה היחס בין דברי רבא שפוסק שצריך אדם להשתכר עד דלא ידע, לבין סיפור הרצח ממנו עולה שהשכרות מביאה דברים רעים?
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו עיי"ש. ויש לדעת אם אכלו עם ישראל בסעודת אחשורוש נבילות וטריפות כי אז סיבת הגזירה משום איסור האכילה, ומה טעם נקט בגמ' שם משום "שנהנו מסעודתו של אחשורוש" ואם אוכל כשר הונח לפניהם, מה איסור יש בדבר.
תלמידי רשב"י חשבו ש"הנאה מסעודתו של אותו רשע" היא חטא מספיק שיכול לחייב ולהצדיק עונש של כליה. לאור זאת, נשאלת השאלה: מהי החומרה הגדולה בחטא זה שמצדיקה לגזור כליה ואבדון על עם ישראל?
גם במצוה לשתות יין אנו לא חייבים "להדר", מאחר ושתייה מופרזת לא נחשבת למצוה אלא לעבירה, כשגם כאן הגבול כאן הוא דק מאוד. אין שום מצווה בתורה שמעודדת אותנו לבצע דבר עבירה.
חז"ל אומרים שפורים יותר גדול מיום הכיפורים (כיפורים - כפורים) וכי לכאורה איך ייתכן הדבר הזה שכן ביום כיפור אנו צמים ומתענים ומגיעים לדרגת המלאכים זהו יום מחילה וכפרה ובפורים אנו אוכלים ושותים ושמחים. ועוד ממשיכים ואומרים שפורים יותר גדול ממתן תורה שכן במתן תורה הבורא כפה על בנ"י את ההר כגיגית ואמר להם תקבלו
פעם היה רב שנהג לומר בפסח "פסח שמח" ואילו בפורים נהג לומר "פורים כשר". שאלו אותו תלמידיו: "רבי, מדוע אתה מחליף בין הברכות? הרי נהוג לומר את ההיפך?". ענה להם הרב ואמר: "בפסח, כולם דואגים לנקות ולהכשיר את הכל לכבוד החג והם שוכחים לפעמים שצריך לשמוח, ואילו בפורים כולם עסוקים בשמחה ובחגיגות שלעיתים שוכחים שפורים