גאווה או ענווה
כיצד זוכים למידת הענווה והאם ענווה פירושה התבטלות עצמית ו'מחיקת' ערכך?
דברים
נושאים בפרשה
המזוזה בפרשה
כל הזהיר במצות מזוזה, הקב"ה שומרו הן בכניסתו והן ביציאתו, כמו שנאמר: "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם." (תהלים קכ"א). מרוב אהבה שאוהב הקב"ה את ישראל, הוא ציוה שנכתוב את שמו על פתח ביתינו.
פרשת ואתחנן – עשרת הדברים
ארבע פעמים מופיע בתורה מבנה של שנים עשר שמחולק לשניים, שישה כנגד שישה. שלוש מהן (לחם הפנים, בגדי כוהן גדול, גריזים ועיבל) ידועות למדיי. למרבה ההפתעה, דווקא זו שבעשרת הדיברות כמעט שאינה ידועה. ככל הנראה, תבנית עשרת 'הדברים', 'הדיברות', כופה את עצמה על תודעתנו, עד כדי כך שאיננו מתבוננים עוד בתבניות היסוד.
"חזון האבלות"
ספר דברים ברובו חוזר על מעשים, אירועים, ומצוות, הכתובים בספרים שקדמו לו. בחזרה זו, "הואיל משה" רבינו לפני מיתתו לחזור ולבאר שוב את מצוות התורה, לבקשת בני ישראל. אך משום מה ספר זה מתחיל בתוכחה נסתרת, אך נוקבת, אל בני ישראל על כל אותם זמנים שלא נהגו כשורה. ניתן לכתוב ספר שלם על "כיצד ומתי ראוי להוכיח" בעקבות תוכחה זו, אך השאלה הבסיסית בפתיחה היא, מדוע משה רבינו פותח בתוכחה לפני שחוזר ומלמדם שוב, מה בין תוכחה ללמידה..?
אומנות התוכחה
לפני שאנו מוכיחים את זולתנו, ראוי לנו שנבדוק אם אמנם ראויים אנו לכך והאם אנו מכירים את כללי התוכחה.
תורת האדם
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" הם המשך ישיר לדבר ה' למשה עם בואם לסיני. על כן, "ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש – אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".
שמיים וארץ
מדוע פונה משה אל השמיים בביטוי של האזנה ואל הארץ פונה משה בביטוי של שמיעה?
'הכי קרוב לבד'
האם אפשר להישאר ניצבת על מקומי, לא מאבדת אחיזה ולא נופלת, כשמישהו/משהו כל-כך חשוב שנשענתי עליו - הולך ממני?
המאה השביעית לאלף השישי
פרשתנו, פרשת ניצבים, שהיא הפרשה השביעית בחומש דברים, מכוונת כנגד מאה השנים שבמאה השביעית, משנת ת"ש ועד שנת ת"ת, בה אנו חיים היום...
ברכות השבטים וברכת העם
ברכות משה השבטים, מברכתו של ראובן ועד ברכתו של אשר, מצויות במסגרת של שיר ברכה לעם ישראל כולו. פתיחת השיר הזה ידועה: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש, מימינו אש דת למו: אף חבב עמים כל קדשיו בידך, והם תכו לרגלך ישא מדברתיך: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב:
מדוע נצרכה פרשת האזינו לאחר פרשיות התוכחה?
מדוע נדרשת שירה זו ביומו האחרון של משה, אחרי שכבר פירט משה לבני ישראל את הברכה, הקללה והתוכחה?
על התשובה
האמנם יכול אדם להחליט מהיום למחר על דרך חדשה? מורגל בלשוננו הביטוי 'לפתוח דף חדש'. משמעו, לא נורא שהדפים הקודמים מקושקשים או מלאים בדברי נבלה. אנו נכסה אותם בדף החדש, ורק הוא יהיה לנגד עינינו. אך אם לא נתבונן בדף המקושקש ולא נקדיש זמן למחקו ולנקותו, חזקה על הדף החדש, שכעבור זמן קצר יהיה מקושקש כקודמיו. אם כן אפוא, איך מוחקים וכיצד מתקנים? האומנם יכול כל אחד מאתנו להתחרט חרטה עמוקה על כל מעשיו הרעים בשנה החולפת? וכלום ניתן לעשות זאת כל שנה?
"אתם ניצבים היום כולכם"
התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה', המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו - שניהם בזכות ה' ובנוכחותו.
"מוצא שפתיך תשמור"
כמצוות תקע"ה ותקע"ו מונה ספר החינוך את האיסור לאחר תשלום נדרים ואת מצות העשה לקיים נדרים. הברייתא במסכת ראש השנה מונה את התחומים שבהם רלוונטי איסור עיכוב התשלום: נדרי קרבנות, ערכין, חרמין, מתנות עניים וצדקה. בברייתא נחלקו תנאים אודות פרק הזמן שצריך לעבור לאחר הנדר כדי שיעבור האדם על האיסור, ולהלכה נפסק שפרק זמן זה
המלחמה בעמלק
בשלושה פסוקים, מודגש המקום שבו נמצאים ישראל: "בדרך בצאתכם ממצרים... אשר קרך בדרך... בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה". מהי משמעותו של המקום במלחמת עמלק?
שילוח הקן
מצות שילוח הקן היא גזרה שמטרה לקיים את המשפחה כדי לשמור על קיומו של המין: מותר ליטול את הביצים, אך אסור להכחיד משפחה שלמה, ויש לשלח את האם כדי שתוכל להקים ולדות חדשים.
אשת יפת תואר
בניגוד למחשבה הרווחת, מטרתה של פרשת אשת יפת תואר אינו לתת לגיטימציה ללקיחת נשים משלל המלחמה.
מצות השמחה ברגלים
האם מוקד המצווה הוא בעצם השמחה, אלא שיש לשמוח ע"י הקרבת קרבנות דווקא, או שמא מוקד המצווה נעוץ בהקרבת הקרבנות?
אל ירך לבבכם
דומה שבמלחמות האחרונות אנו לומדים על הרחבה מסוימת של הציווי "אל ירך לבבכם".
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה
הרי ההגיון אומר שצריך היה להיות כתוב "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה". "למה כתוב ברכה ו קללה" ?
זמן וידוי מעשר בפירוש רש"י על התורה
בפרשת כי תבוא כו, יב על "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית" פירש רש"י: "כשתגמור להפריש מעשרות של שנה שלישית, קבע זמן הביעור והווידוי בערב פסח של שנה הרביעית שנאמר 'מקץ שלוש שנים תוציא' וגו' (ראה יד, כח). נאמר כאן 'מקץ' ונאמר להלן 'מקץ שבע שנים' (וילך לא, י) לענין הקהל. מה
איסור הנאה מעבודה זרה
שני שלבים, יש בעבירה על איסור הנאה מעבודה זרה: הכנסת העבודה הזרה אל הבית, וההנאה ממנה. מהו העיקר ומהו הטפל? האם ההכנסה היא האיסור אך הכנה ללא הנאה אינה נחשבת הכנסה, או שמא דווקא ההנאה היא העיקר והוסיפה לה התורה איסור הכנסה?
שחיטת חולין ושחיטת קדשים
שחיטת החולין מופיעה בפרשת ראה: "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך בכל אות נפשך" (דברים י"ב, כ"א). התורה מצווה לשחוט את הבהמות "כאשר ציוויתיך", והדבר נראה תמוה, שכן התורה לא דיברה על שחיטת חולין לפני כן. רש"י מסביר שהכוונה היא לתורה שבעל פה: הלכות השחיטה אינן מופיעות בתורה, והן נמסרו למשה מסיני; ואילו הרמב"ן מבין שהכוונה היא לשחיטת הקרבנות, המופיעה בפרשת ויקרא. ייתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית בשאלת היחס שבין שחיטת קדשים לבין שחיטת חולין.
"לא תחנם"
כמצווה תכ"ו מונה ספר החינוך את האיסור לחון עובדי עבודה זרה, וכולל בו שני דינים שונים: הראשון - שלא ימצאו עובדי עבודה זרה חן בעינינו, ומכאן איסור לומר 'מה נאה עובד עבודה זרה זה'; והשני - שלא לתת להם מתנות חינם. חז"ל כללו באיסור זה איסור נוסף, הנמנה בספר החינוך כמצווה צ"ד, שלא לתת לעובדי
פרשת דברים – איסור לדיין לירא מפני בעל דין
האם זהו איסור שבין האדם לחבירו, ויסודו הטיית הדין הנגרמת כאשר הדיין נוטש את דיינותו, או שמא זהו איסור שבין האדם למקום, ויסודו בכך שצריך הדיין להתגבר על פחדו מפני בשר ודם כאשר הוא עוסק בדין - במלאכת שמיים?
תודעת ההיסטוריה – הדרך לידיעת ה'
בפרקים הפותחים את ספר ירמיהו, תולה הנביא את שכחת ה' בשכחת סיפור יציאת מצרים וההיסטוריה של עם ישראל: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו: ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר... ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה, ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה".
על מות משה ומותם של בני ישראל
ברגע האחרון לפני מותו, כאשר מושיעם של ישראל ומנהיגם הגדול זוכה להגיע רק עד סיפה של הארץ שאליה שאף להגיע כל ימיו, מעמיד המדרש את משה בפני אותה ברירה אכזרית שליוותה אותו במשך ארבעים שנות מנהיגותו.
מה פשר הסתרת פניו של הקב"ה?
מפשט הפסוקים נראה שהם מכוונים לזמן שבו הקב"ה יסתיר את פניו מבני ישראל ולא יתגלה אליהם, כעונש על מעשיהם. תפקידה של השירה הוא להזכיר לבני ישראל שעל אף הסתרת הפנים, הקב"ה קיים. ה"שפת אמת" קורא את הפסוקים בצורה מעט שונה. לדבריו, הסתרת הפנים אינה עונש. נהפוך הוא: הקב"ה מסתיר את פניו בתורה, והסתרה זו יוצרת עבור בני ישראל אפיק נוסף שבו יוכלו להיפגש עם הקב"ה: "והיכן גנזו? בתורה".
"מאה מיתות ולא קנאה אחת"
הייתכן שמשה ויתר על חלומו הגדול - להיכנס לארץ ישראל, ובלבד שלא ייהפך למשנהו של יהושע?
"בפיך ובלבבך לעשותו"
שלב אחרי שלב העצל נתבע לקום וללמוד, תירוציו רבים ובסופו של דבר הוא מודה שהוא בסך הכל עצלן ורצונו לישון עוד מעט. כאשר הוא עומד מול המראה, קשה לפספס את הריקנות שבטיעון זה. נכון שיש נטייה לעצלנות לפעמים, אך 'מעלה' גבוהה יותר היא להחזיק בה במודע.
"כי בשרירות לבי אלך" – על חשיבה אינדיוודואליסטית מוטעית
לא ראוי לו לאדם "לתפוס טרמפ" על עבודת האחרים או הכלל, לחשוב באופן אישי צר מה טוב ושריר בעיניו [או בלבו] בלבד באותו הרגע, כאשר בכל מקרה רווחי וזכויות הכלל ישמשו לו הגנה בעת הצורך.
ה"בעל שם טוב" על הפרשה – "לא נפלאת היא ממך"
"אולי המלך אינו רוצה שכל אחד יוכל להיכנס אליו, ואולי כל המחסומים הללו הם כדי למנוע מן השונאים של בנו לבוא וללמד קטגוריה עליו בפני המלך כדי להרחיקו מן המלך. אך באמת אין שום מחסום..."
"אשרי אדם שומע לי"
בפרשת השבוע מופיעה סדרת ברכות וקללות. את הברכות פותח הפסוק "והיה אם שמוע תשמע", ואת הקללות - "והיה אם לא תשמעון". השמיעה היא המפתח. המדרש הולך בעקבות השמיעה אל פסוק במשלי המתאר את שכרו של השומע בקול ה'.
אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות
המלך, מלך מלכי המלכים, שולח אותנו לעבוד בפרדסו המגוון. יש בגן אילנות שונים זה מזה, ולכל אחד קוסם אילן אחר. יש אילנות יפים ויש שכאלה שאינם, קטנים וגדולים שוכנים זה בצד זה ולכל אחד האילן שלו.
"על קן ציפור יגיעו רחמיך"
על טעם מצות שילוח הקן
"צדק ומשפט מכון כסאך"
המדרש מונה ארבעה תחומים שבהם עדיפים הצדקה והמשפט על עולם הקרבנות. יש לשים לב לכך שהצדקה והמשפט מופיעים במדרש כיחידה אחת. כל אחד מהם - הצדקה לחוד או המשפט לחוד - הוא חסר, אך עמידה על האמת ונתינה שלא בדין, למרות שהם סותרים במבט ראשון, הם שילוב מנצח.
תמימות ושלמות
מה פירוש להיות 'תמים'? בפסוקים עצמם מתואר, שהאוחז בתמימות הוא זה המתרחק מתועבות הקסמים והכשפים בהן נגועים הגויים. אולם, עדיין לא ברור מהי משמעותה החיובית של התמימות?
תמימות ופשיטות?! חכמה גדולה!
"לא ימצא בך... קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף... תמים תהיה עם ה' א-לוהיך... נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א-לוהיך, אליו תשמעון". (דברים י"ח, י-טו) מו"ר הרב עמיטל שליט"א נוהג לומר שבעבודת ה' "אין פטנטים". צריך לעשות מה שצריך ולעבוד את ה' בפשטות. בתמימות. בלי קסמים. "והחכמה הגדולה שבכל החכמות הוא לבלי להיות חכם
תכלית הקללות
על הברכה נאמר "אשר תשמעון", ואילו על הקללה נאמר "אם לא תשמעו" - לשון תנאי. על הפער הזה עומד המדרש.
התרומה של התרומה
התורה איננה מסתפקת בהוראת חובת העזרה לעניי העם. היא גם פונה בהדגשות חוזרות ונשנות, אל האדם, לבל יאמץ את לבו. היא מזהירה את העין הרעה, לבל תגרום לחטא הקמצנות, ודורשת מן היד הקפוצה שתיפתח. בכך פותחת היא פתח לתפישתה שלה את מצוות הצדקה והעזרה לזולת.