מתוהו הנפילות למעמקי תהומות התשובה

נאמר (בהפטרת ר”ה) “אחרי שובי נחמתי..כי נשאתי חרפת נעורי”.
אחרי שובי, אחרי שכבר עשה תשובה, נחמתי, הוא חוזר ונופל וכו’ ואין התשובה מתקיימת בו וכו’
לפתע פתאום הוא מוצא את עצמו במצב של נפילה, והוא בעצמו עומד ותוהה – איך קרה לי כדבר הזה?
איך ברגע אחד נמחקו כל הקבלות וההחלטות שלו, כלא היו?

בואו נתחיל “לדבר”

ערב היום הגדול של יום הכיפורים, היום הזה היום הקדוש  ביותר בשנה, בואו  נקבל על עצמנו משהו, בואו ניקח איתנו דבר אחד לפחות מהיום הזה אל השנה כולה, בואו נתחיל “לדבר”.

שמיים וארץ

“כאשר אנו מביעים את הערכתנו, לעולם אסור לנו לשכוח שהערכה הגבוהה ביותר איננה ביטוי של מילים בלבד, אלא היכולת לחיות על פיהם.” 

עם הפנים קדימה

נוסח הוידוי מעלה תמיהות רבות: מדוע אנו מתוודים בלשון רבים? שכל אחד יתודה על חטאיו האישיים! וכי אנו מכים על לבו של חברינו? מדוע נוסח זה תוקן בסדר א’ ב’ אשמנו, בגדנו, גזלנו.. וכו’ ואם חטאנו בחטא שאינו נמצא במקרה בסדר האותיות העקבי? או שחטאנו בשני חטאים המתחילים באותה האות? והשאלה הבסיסית ביותר על אמירת הוידוי היא: הרי אני רוצה להתנתק מהחטא, למה להחזיר אותי לשם? העיסוק בחטא וההלקאה העצמית, יכולה להפיל את השב, לאותם מחוזות מהם הוא חזר, רק לפני זמן לא רב, למה להחזיר אותו לתמונות שהוא רוצה לשכוח?

י”ג מידות של רחמים

יש זמנים שהתפילה היא בבחינת “תפילה לעני כי יעטף”, בבחינת עני, “מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו”. אדם להבל דמה. אין לו כל בטחון לעוד שעה, והריהו כחרס הנשבר וכחלום יעוף. אבל בעיקר תפילה לעני כי יעטף, מבחינת התסכול שלו: באיזו אופטימיות הסתכל בראשית השנה כלפי העתיד, והנה השנה עברה, ואדם מחפש לראות מה השיג, האם השיג מחצית ממה שקיווה לו?

“יום אחד” – זה יום הכיפורים

כדי שאדם יוכל להיכנס לתהליך אמיתי של תשובה עליו לחוות בראשונה טעם זה של מבוכה. בנקודה זו מתחיל הוא לחוש כמה טיפש היה כשחטא. ה”ערב” משקף את “הרהור התשובה”, את הכרתו של אדם כי חטא. עדיין ארוכה הדרך לפניו עד שישלים את תהליך התשובה, אך בהרהור התשובה טמונים זרעי התשובה. הרהור תשובה מתחיל בכך שהאדם מכיר בחטאו ומתוודה עליו.

“מן המצר קראתי י-ה” – על תשובה של נורמה ותשובה של משבר

כאשר מניות תחושת ההכרה בערך העצמי והביטחון העצמי ביכולותיו האישיות של אדם נמצאות בשפל המדרגה, התשובה השגרתית, ה”נורמאלית”, נראית כפתרון קוסמטי בלבד, שלא יצלח למאום. אדם עשוי לתקן עוולה כאן, ולמחות נקודה שחורה שם. אך באותה שעה לא די בכך. בשעה זו אדם זקוק לבריאה מחדש, ללידה מחודשת, להיווצר מחדש. כדי להיברא מחדש, אדם צריך ליצור כוחות חדשים וזהויות רוחניות מחודשות, בשעה שמנסה לרתום כוחות וזהויות אלו.

על סדר הסליחות

מה נתחדש כאן בסדר סליחות. י”ג מידות וּוידוי יש האומרים פעמיים בשבוע, ויש האומרים כל יום בשחרית ומנחה. התשובה הפשוטה היא שאין כאן חידוש באשר לתפילות היום-יומיות אלא מעין תפילה נוספת בבחינת “קומי רוני בלילה”. תשובה זו נכונה ביחס לסדר הסליחות של כל הקהילות. אולם כשנעיין בסדר הסליחות שתיקנו חכמי אשכנז, נראה שהם ראו בסדר הסליחות נימה נוספת שאין בכל תפלה יום-יומית.

טבילות וקידושים בעבודת יום הכיפורים

האם ישנו הבדל מהותי בין הטבילות והקידושים של יום הכיפורים לאלו של שאר ימות השנה, או שההבדל הוא כמותי בלבד – מספר הטבילות והקידושים גדול יותר?

על התשובה

האמנם יכול אדם להחליט מהיום למחר על דרך חדשה? מורגל בלשוננו הביטוי ‘לפתוח דף חדש’. משמעו, לא נורא שהדפים הקודמים מקושקשים או מלאים בדברי נבלה. אנו נכסה אותם בדף החדש, ורק הוא יהיה לנגד עינינו. אך אם לא נתבונן בדף המקושקש ולא נקדיש זמן למחקו ולנקותו, חזקה על הדף החדש, שכעבור זמן קצר יהיה מקושקש כקודמיו. אם כן אפוא, איך מוחקים וכיצד מתקנים? האומנם יכול כל אחד מאתנו להתחרט חרטה עמוקה על כל מעשיו הרעים בשנה החולפת? וכלום ניתן לעשות זאת כל שנה?

ריה”ל על יום הכיפורים

בתפילות הימים הנוראים, אנו מודים במצבו הקשה של האדם: “אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף”. לאור תיאור קודר זה של מצב האדם, עלינו לשאול – כיצד אנחנו יכולים להגיע לרוחניות, לקדושה ולטהרה? האם האדם, עם כל מצבו הקשה, אכן יכול להגיע לכך, או שזהו בגדר חלום בלבד?

היום השמיני ויום הכיפורים

היום השמיני הוא יום של התגלות שכינה המונית, ואילו יום הכיפורים הוא דווקא יום של הסתרת השכינה מעיני העם.

שתי דרכי תשובה

מילוי יד אהרן ובבניו וטהרת המצורע מכוונים למגמה אחת והיא כינון זהותו של האדם מחדש. יש כאן מעין לידה מחדש, והדבר מסביר גם את בחירת התורה למקם את פרשיית היולדת לצד דיני המצורע, ולא עם הזב, הזבה והנידה, שלושת מחוסרי הכפרה האחרים. הלידה הזו מחדש מבטאת תהליך תשובה יסודי, שינוי מהותי של האדם…

עבודה ה’ – על י”ג מידות וההליכה בדרכיו

לפני כמה שנים שמעתי מהרב אביגדור נבנצאל שליט”א, רבה של העיר העתיקה בירושלים, סיפור על עניינם של י”ג מידות הרחמים. הסיפור עוסק בזוג זקנים המגיעים אל הרופא לקבל טיפול למחלתו הקשה של הבעל. הרופא, רושם מרשם לחולה ומזהיר את האישה

“מיתתו בצוק”?

אמנם, התורה אינה כותבת כלל שיש להרוג את השעיר, אלא רק לשלחו – “ושילח את השעיר במדבר”. “מדבר”, כמובן, הוא שטח פתוח, ולא צוק, ולכן מפשט הפסוקים נראה שיש לשחרר את השעיר במדבר, ולא להמיתו. מדוע, אפוא, סטה המדרש מפשט הכתובים וקבע כי יש להרוג את השעיר?

יום הכיפורים – איל אחד או שני אילים?

ייתכן שיש להבחין בין שתי בחינות של יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם יום טוב, אך גם יום כפרה. חלוקה זו אולי גם נראית באופן שבו מתוארים קרבנותיו.

ביום הכיפורים ישנן שתי כפרות לציבור וליחיד

“מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל” – אם כבר נאמר לעוונותינו , למה נאמר “לעוונות בית ישראל”?

עיונים של תפילות יום הכיפורים ועל יונה

טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות (שו”ע סי’ תרכ). איתא בברכות (כח.) ת”ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואח”כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו

על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפור

עניינים וביאורים על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפורים

“מאה מיתות ולא קנאה אחת”

הייתכן שמשה ויתר על חלומו הגדול – להיכנס לארץ ישראל, ובלבד שלא ייהפך למשנהו של יהושע?

לבקש משם, בהיותו קרוב

הימים הנוראים הם לכאורה הימים הכי שמחים שיש: הזדמנות למחוק את כל החובות הישנים, להשתחרר מכל השטויות שנאחזו בנו במשך השנה ולנסות מחדש להיפטר מן המידות שאנו לא אוהבים בעצמנו. למה, אם כך, הם כל כך ‘נוראים’?

בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים

מפשטי הכתובים, אם כן, עולה שיש דווקא עניין להיכנס לקודש הקדשים עם הציץ, החושן, האפוד והמעיל. מדוע, אפוא, קובע הספרא שהכהן הגדול אינו נכנס בבגדים אלו לפני ולפנים?

עד מתי צריך השעיר המשתלח להיוותר בחיים?

מה היו עושים בבית המקדש, אם השעיר שאמור להשתלח לעזאזל היה מת לפתע באמצע היום?

“יעזוב רשע דרכו”

הלא בדיוק לפני שנה, כאשר בחנו את דרכינו בשנה שחלפה, זוכרים אנו שהתוודנו בדיוק על אותם חטאים, ואף קיבלנו על עצמנו שלא לעבור עליהם שוב. והנה, רק חלפה לה שנה, ושוב אנו מגלים שחטאנו באותם חטאים ונדרשים לקבל על עצמנו שלא נעבור עליהם להבא..

“הפותח שער לדופקי בתשובה”

יש משמעות לעבודתנו גם כאשר אנחנו בדרגה נמוכה, בלי יכולת לעבור את הסף אל תוך הקדושה. גם התפילות שלא בכוונה, וגם המצוות שעשינו מתוך הרגל או מתוך אינטרס – הופכות לזכויות אמיתיות, כיוון שאפשר לעשות תשובה לא רק על העבירות אלא גם על המצוות שעשינו.

כפרתו של שעיר המשתלח

הכפרה של השעיר המשתלח אין בה כלל כפרת יחיד. בעלי הקורבן הם כלל ישראל. הכפרה של “בעיצומו של יום מכפר”, זו הכפרה שיש לנו עתה “כי ביום הזה יכפר עליכם”, היא כפרה לפרט וכפרה לכלל, כפרה ליחיד וכפרה לכנסת ישראל. ואולם, הכפרה של השעיר בזמן שבית המקדש היה קיים, לא היה בה כלל כפרה לפרט.

סיפורי חסידים לקראת יום הכיפורים

באחד מימות הקיץ כחום היום, ישב הרה”ק רבי זושא מאניפולי זי”ע, בחצר שעל יד ביתו. נכנס איש אחד ופנה אליו לתת לו פתקא בכתב ידו שהוא נקי מעבירה…

משיכת הלב למגנט האלוקי

כתוב על הימים הללו “דרשו את ה’ בהמצאו” הם ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים, שהשי”ת ממציא את עצמו ומתקרב אליהם, אבל הרי השי”ת מצוי בכל השנה “מלוא כל הארץ כבודו”?

חג ומשקה

שבעה משקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב.
ולכל חג מהחגים יש את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.

שתי עצות ליום הכיפורים

שתי עצות טובות לגישה ולהתנהגות שלנו לקראת בקשת הכפרה ביום הכיפורים.

על התשובה–לעשרת ימי תשובה

כשהאדם שב בתשובה, מתברר שהחטא מעולם לא היה חלק ממנו, מאישיותו. לכן הוא מצליח לנער את החטא מעליו, וניתן למחול לו על עוונו

שובה ישראל עד ה’ א-להיך

שובה ישראל עד ה’ א-להיך כי כשלת בעונך – לכאורה קשה, הרי “עוון” הוא חטא במזיד, ואם כן מדוע נאמר “כשלת” – ביטוי ממנו משמע שמדובר בסך הכול במעידה?

על עשרת ימי תשובה

רבים מגדולי האחרונים התחבטו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית את ימים אלו, אמנם מבחינת הלוח העברי ימים אלו נחשבים כחלק מחודש תשרי כחלק מהשנה החדשה, אבל מבחינה דינית נותרה השאלה כיצד להתייחס אליהם,מצד אחד כבר נכתבנו בראש השנה,מאידך עדיין לא נחתמנו

מיהו בעל מידות

לא סתם, הפטיר, קוראים לאדם המעביר על מידותיו “בעל מידות” מכיוון שהוא “בעלים” על מידותיו ויש בכוחו לנווט את מידותיו לפן החיובי…

תשובה

התשובה עיקרה אינו בריחה מן החטא (עם כל חשיבותה) אלא תשובה אל ה’.

"כי נשני אלוקים" – מסליחת העבר להפריית העתיד

כאשר הסליחה משכחת את הצער שגרם הזולת, יורד עמה גם הרצון לנקום בזולת על הצער שגרם לנו. על היכולת לסלוח באופן כזה יש להודות לאל.

מצוות ביכורים

“והיה כי תבוא אל הארץ” – כניסתם של בני ישראל לארץ טומנת בחובה סכנה חמורה, ולמעשה סכנה משולשת

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" – בחירה בעצה נכונה

נמקד עיוננו בפסוק הפותח את תהילים: “אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב” [תהילים, א,א]. דוד המלך ע”ה משבח את האדם אשר לא הלך בעצת רשעים. מדוע אינו משבח את האדם אשר

במקום שבעלי תשובה עומדים

“במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד”, נשאלת השאלה היכן הם עומדים?

תודעה כפולה

כחלק מתהליך עבודת הכהן הגדול ביוה”כ נמצאת חובת הכהן להקריב פר חטאת אשר בו הוא מתוודה קודם כל על עצמו וביתו, לאחר מכן על כל קהילת הכהנים, ולבסוף הוא מתוודה על השעיר המשתלח בעד כל עדת ישראל וזאת כחלק מתהליך

הקבלה בין עינויי יום הכיפורים לבין תנאי החיים לאחר הגירוש מגן עדן

בתורה מתואר ההבדל בין חיים בגן העדן לבין החיים מחוצה לו, ונראה הקבלה מובהקת לעינויים שנובעים מ”ועיניתם את נפשותיכם”.בכך גם מתחזק הקשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.

המשמעות האישית של תפילת כל נדרי

הרבה דרמה יש ביום כיפור – זאת יודע גם מי שרק מבקר בבית הכנסת פעם בשנה – חלקה לפעמים נשמעת מאולצת. הפתיחה של יום כיפור, תפילת “כל נדרי”, תמיד נראית מעט מוזרה. בסופו של דבר, עם כל המוסיקה העוצמתית שהחזנים

הרהור תשובה הופך רשע לצדיק

בפרשת נשא כתוב “והתוודו את חטאתם אשר עשו”. מהפסוק הזה לומדים את מצוות הוידוי, והרמב”ם בהלכות תשובה מסביר שכל אחד שרוצה לחזור בתשובה מחטא שבידו, צריך להתוודות כלפי הקב”ה בוידוי דברים. זהו חלק מהותי ובסיסי בתשובה. מדברי הרמב”ם ניתן לראות

זמן תחילת התשובה

גאון המוסר, הרב מסלנט, אמר פעם זה המשפט: יש המתחילים בתשובה לחזור בימים הנוראים, בין כסה לעשור. יש המתחילים את חשבון הנפש בחודש אלול, החל מראש חודש, אך לדעתי זמן תחילת התשובה הוא מיד כבר ממוצאי יום כיפור אשתקד. (רבי ישראל סלנטר, נשלח ע”י עידו

לדון לכף זכות, או להוכיח?

בפרשת קדושים העוסקת רבות במצוות שבין אדם לחברו, יש שני פסוקים שלמרות שסמוכים אחד לשני, נראים כסותרים האחד את השני. על “בצדק תשפוט את עמיתך”, מביא רש”י על כך את דרשת חז”ל שכוונת הכתוב:”והוי דן את חבירך לכף זכות”. ומיד נאמר “הוכח

שני הצדדים בקרבנות

פרשת הקרבנות מעמידה לפנינו עולם שלם של עבודה מעשית ומפורטת, שלכאורה חסרה מאוד את ה’נשמה’ שלה. לא פעם אנו מתקשים לגלות את העניין העיקרי במה שנעשה לבהמה, ומנסים להתחקות דווקא אחר התהליך הנפשי שעובר על בעל הקרבן. בייחוד בולט הדבר

מעלת טו באב

חז”ל אומרים (תענית כ”ו ע”ב) שלא היו ימים טוביםלישראל כט”ו באב ויום הכיפורים (יום הכיפורים כיום של מחילה וכפרה) . הגמרא שואלת מה מעלתו של יום זה (ט”ו באב)? ומספרת הגמרא שביום זה היו בנות ישראל לובשות בגדים לבנים שאולים

יום כיפורים – התעלות מעבר לכל מימדי ההפרעה

על יום הכיפורים נאמר ש”עצמו של יום מכפר”. ביום עצמו ישנה סגולה וכוח לכפרה ומחיקת החטאים. מדרש במסכת יומא (כ.), חושף לפנינו טפח נוסף בסגולתו של זמן זה: “השטן בגמטריא 364 הוא, בימים אלו יש לו רשות לקטרג, ביוה”כ אין לו

עיצומו של יום מכפר

נחלקו חכמים בדין כפרת יום-הכיפורים (יומא פה, ב): רבי אומר: יום-הכיפורים מכפר גם בלי תשובה. “עיצומו של יום מכפר”. וחכמים אומרים: יום-הכיפורים מכפר רק לשבים בתשובה ואינו מכפר לשאינם שבים. רבי אומר, שיום-הכיפורים מכפר אפילו למי שאינו מקיים את מצוות

עשרת הרוגי מלכות ומכירת יוסף

במכירת יוסף נאמר: “ויצלהו מידם… לא נכנו נפש”. ראובן לא רצה שהוא ותשעת אחיו, יהרגו את יוסף. וב”אלה אזכרה”, הפיוט על עשרת הרוגי מלכות, ביום הכיפורים נאמר על הקיסר של רומי: “אמר להם: ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל

מוחל וסולח לעוונותינו

אומר האדמו”ר מרוז’ין: לכאורה, יש בעיה בתפילת יום כיפור כשאנחנו מברכים ברכה כמו “ברוך אתה ה’, מלך מוחל וסולח לעוונותינו…” וכו’. מהיכן לנו הבטחון שהשנה אכן ימחל לנו ה’? ואם חלילה הקב”ה לא ישלח וימחל, הרי יוצא שברכנו ברכה לבטלה

לקראת ראש השנה – תקצירון להלכות שמירת הלשון

בימים אלה, של תחילת שנה חדשה,כאשר אהבת אחים היא צו השעה,חשוב לזכור את אחת המצוות החשובות שיש לנו בין אדם לרעהו: שמירת הלשון. מה אסור? – לדבר בגנות (“הוא טיפש / שחצן /  גונב / עבר על מצווה X”) –

מדוע מצווה לאכול בערב יום כיפורים?

הגמרא בברכות לומדת דין מפתיע: “תנא ליה רב חייא בר רב מדפתי: כתיב ‘ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב’; וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך – כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי”

תשובה חוזרת ביום הכיפורים

כאשר אדם חופר בור באדמה רכה תוך כדי החפירה של הבור, עקב הרכות של האדמה, קירות הבור מתפוררים, ונופלים לתור הבור שנפער. בשל כך, גם אחרי שחפר כבר את הבור פעם אחת, הבור חוזר ומתמלא “מעצמו” שוב ושוב, והאדם החופר צריך