חג ומשקה

הדפסה הדפסה

ידוע ומפורסם שישנם בעולם שבעה סוגי משקים אשר בכוחם להכשיר מאכל או חפץ לקבל טומאה. אומנם בימינו אלה אין לזה חשיבות כ”כ מכיוון שאין אנו מקפידים בדיני טומאה וטהרה, אך בכל זאת למשל בליל הסדר אנו נוטלים ידיים בלא ברכה לפני טבילתו של הכרפס במי מלח או בחומץ וכדומה, כדי להרגיש ולו במקצת את אותה קדושה שיש לנו לשמור בנגענו בקודשים ולהרחיקנו מן הטומאה.

המשנה במסכת מכשירין פרק ו’ משנה ד’ אומרת כך:שבעה משקין הן: ‘הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב והדבש…’

נמצא ששבעת המשקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב. יש לכל חג מהחגים את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.
למה הכוונה? אז כך:

ראש השנה= דבש

תוקפו של ראש השנה הוא ה”דבש”- הדבש מסמל את המתיקות את המתיקות שיש לנו בהיכנסנו לשנה החדשה כאשר אנו עוזבים את המרירות של השנה שעברה ופותחים דף חדש. ארץ ישראל מכונה בתורה “ארץ זבת חלב ודבש”. השנה מתחילה בתשרי כדברי המשנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין ליובלות לנטיעה ולירקות. וכן הרחמים ביום זה ממתקים את הדינים וזאת על ידי התקיעה שעוטפת בעוצמת עיזוזה את התרועה.

עד שבסופו של יום, הקב”ה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים.

בראש השנה אנו אומרים “תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה” רבותינו נוהגים היו לטבל התפוח בדבש, וכל זה להורות בכניסתה של השנה החדשה את המתיקות והתקווה שבנו בהכנסותינו לשנה החדשה.

יום הכיפורים = דם

הדם הוא כוח החיים הזורם בעורקים וכאשר אדם מישראל נמצא ביום הקדוש הזה בתענית מקריב הוא את דמו ואת חלבו לה’, המהות של הקרבן בא ליד ביטוי בכפרה רק אחר שנזרק דמו על המזבח שנאמר: “ונמצא דמו על קיר המזבח” העניין של יום כיפור זה כפרה, שנאמר: “כי ביום הזה יכפר עליכם”. אדם הממלא את חובתו ביום הכיפורים ומקרב עצמו אליו יתברך הוא בבחינת “זריקת דמו על המזבח” וכאשר מתמצא דמו בהזדככותו ביום הקדוש הזה עיצומו של יום מכפר או אז נאמר לו: לך אכול בשמחה לחמך… כי רצה האלוקים את עוונך…

חג הסוכות = מים

אומר ה’ – נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ארבעת המינים שאנו נוטלים בחג זה, כנדוע, גדלים על כל מים. גבורות גשמים העולם משתוקק למים פה בארץ ישראל “למטר השמים תשתה מים” כאן זקוקים האדמה והשמים לתפילתם של ישראל להורדת הגשם. מתחילים במוסף של שמיני עצרת להזכיר גבורות גשמים.

ימי החנוכה = שמן

זה עתה מסתיימת לה במטעים פעולת מסיק הזיתים. בבתי הבד עובדים במרץ רב כדי להפיק מן הזיתים את הנוזל הזך והיקר הזה הלוא שמן הזית הזך. ואומנם מתמלאים הכדים בשמן זית הצלול והזך, יוצקים אנו את השמן לכלי הקיבול מכינים אנו את פתילות ומדליקים וכך מאירים את ביתנו באור הצלול. האור הצלול המופק מן הפתילה ומן השמן הזך, והאור הזה מכין לנו את המקום הנוח בו נוכל להקדיש ברוחב הדעת את זמנינו ללמוד תורה.

בהוראת החכמים מליל כה’ בכסלו בכל שנה כאשר הלילות בתקופה זו הן הארוכים ביותר מדליקים את הנר ראשון בצד הפונה לחוץ ומאירים את חשכת הליל ואת החושך שיון מייצרת באור הנרות הקדושים, במילה שמן מרומז השמונה ומרומז בו המימד “שמעל לטבע” השמן שמרומם הוא וצף הוא מעל כל המשקים מאיר הוא לנו לוקח אותנו אל אור נרות מנורת המקדש, לוקחים אותנו הנרות המרצדים בחלון ביתנו אל הוד הקדומים אל השנים הקדמוניות עת הכהן הגדול עומד היה על מעלות המנורה ומיטיב את הנרות.

ימי הפורים= יין.

כל סיפור המגילה מסתובב סביב עניין המשתאות שהינם בעיקר היה שתיית יין. “ביום השביעי כטוב לב המלך ביין” , ויאמר המלך אחשורוש במשתה היין וכו’ וע”פ חז”ל נכנס יין יצא סוד- הסודות והאמת והפנימיות של האדם מישראל השותה בפורים, יין יותר מכדי לימודו, מביא אותו אפוא להתבסמות, ומכאן קצרה הדרך לבוא ולהעלות את הסודות הרוחניים הטמונים בקרבו. מה גם שיין שווה לשבעים וזה הסוד. כמו כן התקופה בה יתרחש סיפור המגילה היה בסביבות שנת השבעים לחורבן הבית הראשון.

חג המצות = טל

בחג ראשון של פסח לפני מוסף אנו מתפללים את תפילת הטל. טל נותן כל השנה חיים לעולם והוא ברכה תמידית. עולי הרגל החלו לעלות לבית המקדש בתקופה זו כאשר יסתיימו ימות הגשמים. בחגים שמדאורייתא אומרים תמיד מוריד הטל. “טל אורות טלך”. הטל מרווה את האדמה בלילה וממתק את היבול והכל בלי שנרגיש . הקב”ה במתן תורה הוריד לישראל טל והחייה אותם. “טל בו תברך מזון במשמנינו אל יהי רזון איומה אשר הסעת כצאן, אנא תפק לה רצון, בטל”.

חג השבועות = חלב

דע- שהחלב נוצר אצל הבהמה, מדם שנעכר. התורה שניתנה לעם ישראל בחג השבועות נמשלה לחלב. ככתוב בשיר השירים “דבש וחלב תחת לשונך” ויעקב בברכתו לבניו אומר “ולבן שיניים מחלב” .

מפתיע אך לובן שיניים של אמא לפעמים טוב יותר לילד ממשקה החלב האומנם? אכן יש שמסבירים – אמא, בדרך כלל מאכילה את תינוקה בחלב.

אך יש מצב קיצוני בו אין לאמא לתת לתינוקה חלב מדוחק או מסיבה אחרת, אך החיוך שלה שחושף את לובן שינייה, טוב הוא לרווחת נפשו של ילד ממשקה החלב ולזה רומז יעקב.

לסיכום

יתברך הבורא ויתעלה היוצר שעוטף את עם סגולתו, עם ישראל בחגים קדושים במהלך השנה. במהלך השנה אנו נפגשים באורות מיוחדים הזורחים ומאירים עלינו. “אשר תקראו אותם במועדם” דורשים חכמים לא תקרא אותם אלא ‘אתם’ דהיינו אתם מקדשים את הזמן ואנו חותמים את הברכה בנוסח הבא- “מקדש ישראל והזמנים”.

הקב”ה נתן לנו את החגים, ואת האורות הגדולים הללו כדי לקדשינו והלוא הם רשומים בתורה בפרשת “אמור” עוד נוספו עליהם ע”י החכמים במהלך הדורות את פורים וחנוכה. האורות הללו שואפים לזרוח על האומה אך זקוקים הם לכלי קיבול מתאימים שרק דרכם ניתן יהיה אפשרות לקלוט ולשמר את האורות ולתרגמם לקדושה ולעשייה מבורכת לשם שמים. האור יוצא מאיתו יתברך וזורח על האומה, ואנחנו מתמזגים במהלך השנה באורות אלו ומתחברים לחגים כדי להיפגש עם ריבונו של עולם המופיע אלינו דרך האורות הללו. מעגל השנה הוא מקום שמכונן, הוא מקום אשר יש בו את אורות הנשגבים, ומתוך כך מרומם הוא אותנו אליו כל הזמן מחג לחג ומשנה לשנה לדורות עולם.

שבעת החגים העוטפים את לוח השנה מביאים אלינו את הקדושה, ואנו רק צריכים לפתוח את הלב אל האורות הקדושים הללו ולהתקדש.

(נשלח ע”י ליאור זרחיה)

נשלח ב חנוכה, יום כיפור, מועדים, סוכות, פורים, פסח, ראש השנה, שבועות
דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • התחושות בזמן התקיעות
  • ושמרתם את המצות? איך שומרים על החרות?
  • מכות מצרים
  • אלו חגי ישראל (אח"י)
  • על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפור
  • שובה ישראל עד ה' א-להיך
  • טבילות וקידושים בעבודת יום הכיפורים
  • http://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (212.5KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.