היום השמיני ויום הכיפורים

הדפסה

הפרשייה הראשונה שבפרשת אחרי-מות, הפותחת באיזכור חטאם של נדב ואביהו ביום השמיני למילואים, מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. כבר בפסוקים הראשונים של הפרשייה, אנו מגלים הקבלה מעניינת בין חטאם של נדב ואביהו לבין כניסת הכהן הגדול אל הקודש:

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה – דבר אל אהרן אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת, אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות, כי בענן אראה על הכפורת. בזאת יבוא אהרן אל הקודש…".

למעשה, קיימת הקבלה ניגודית בין עבודת היום השמיני של ימי המילואים לבין עבודת יום הכיפורים. הקבלה זו מתבטאת בכמה נקודות, שסוכמו בטבלה להלן:

טבלה זו נותנת בידינו מפתח להבנת ההבדל שבין היום השמיני לבין יום הכיפורים: היום השמיני הוא יום של התגלות שכינה המונית, ואילו יום הכיפורים הוא דווקא יום של הסתרת השכינה מעיני העם.

היום השמיני הוא יום של הופעת שכינה על המשכן כולו – כולל הקודש. באופן חד-פעמי, כל האוהל שימש כמקומו של הקב"ה ביום מיוחד זה. לעומת זאת, ביום הכיפורים השכינה מסתתרת ומפנה מקום בקודש הקדשים כדי שהאדם יוכל להיכנס לשם. בכך, מהווה פרשת יום הכיפורים השלמה לפרשת היום השמיני: לאחר היום השמיני, יכלו בני ישראל לחשוש מהשכינה השורה בתוכם. כיצד יוכלו לחיות כאשר כל הקרב אל המשכן מת מייד? התשובה לכך היא פרשת יום הכיפורים: פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, מפנה השכינה את מקומה ומאפשרת לכהן הגדול להיכנס לפני ולפנים, לקודש הקדשים, ולכפר על חטאות בני ישראל. כפרת הטהרה של יום הכיפורים היא התשובה – היא התיקון המאפשר חיים.

(הרב יואל בן נון. מתוך סדרת התקליטורים "שירת התורה"להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333. נשלח ע"י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)