בין יום הכיפורים לסוכות – והמשפחה

בערב יום הכיפורים דיברתי עם חבר יקר.
הוא אמר לי: איך היו האמוראים מתכוננים ליום כיפור?
אולי כוונות עילאיות? לא ידוע לנו.
מה שכן מופיע הוא שעזרו לנשותיהם בבית, דאגו לחזור הביתה מוקדם מהישיבה כדי להרבות במצות האכילה בעיו"כ (עם המשפחה כמובן). בגמרא בכתובות (סב:) מובא הסיפור על אותו רב שהיה לו הסכם עם אשתו שהוא כל השנה לומד בישיבה, וחוזר הביתה פעם אחת, בערב יום כיפור. אשתו ודאי שמחה בזה שבעלה לומד, אבל חכתה לו מאוד שיחזור. ופעם אחת, כאשר נמשך בסוגיתו ולא הגיע, הצטערה אשתו ודמעה זלגה מעינה (האם הלימוד של בעלי השכיח ממנו אותי?). נענש על כך אותו רב ומת במקום.
סיכם חברי ואמר שערב היום הקדוש זהו היום להיות בבית, עם המשפחה.

האמת היא שהוא הרגיע ושימח אותי מאוד כי אני מטבעי הייתי מעדיף אחרת. מקסימום הייתי עוזר בבית עם נקיפות מצפון (ועל קוצים, מתי כבר יתנו לי זמן לעצמי להתכונן ליום כיפור…).

ואיך מתכוננים לסוכות?
אולי אם ההכנה ליום כיפור היא ע"י נתינת כתף בבית, אז ההכנה לסוכות, שהוא בכל מקרה חג ביתי, הוא ע"י לימוד מסכת סוכה או הלכות חול המועד.
אבל נראה ממש לא כך.
"סוכה שעשאה למעלה מעשרים אמה – פסולה" – אל תטפס גבוה מדי. סוכה היא כאן בארץ. אל תדמיין לקטוף מלאכים בצילא דמהימנותא שאתה בונה. הסוכה צריכה להיות משפחתית, חמימה ונעימה ולא גבוהה מדי.

מצד שני, "סוכה שאין לה עשרה טפחים פסולה" – או משום שזו דירה סרוחה (אי אפשר לגור בה), או משום השכינה שבסוכה (שכינה לא יורדת מתחת לעשרה טפחים. מלבד בחנוכה שאז החנוכיה היא דוקא מתחת לעשרה טפחים). השכינה באה אליך הביתה, לגור איתך איך שאתה ("תשבו" כעין תדורו). תעשה לה מקום, תכניס לשם את כל המשפחה ותראה איך דוקא ע"י ה'יחד' המשפחתי שורה השכינה.

אי אפשר לפספס את הוורט החזק מהשפת אמת: מענן הקטורת נמשכים ענני הכבוד, מההתקדשות של הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקדשים (כי בענן אראה על הכפורת) נמשכת מצוות הסוכה (שהיא זכר לענני הכבוד), נמשכת קדושה המקיפה את המשפחתיות.

(אריאל פנדל)