כמו גזע המסתעף לשני ענפים, יש שני המשכים לספר שמות: 'ויקרא' ממשיך את הדיבור מן הקֹדש הפנימי, ואילו 'בְּמדבר' הולך עם הענן והמסעות. ממילא, 'ויקרא' פותח בקרבנות, ואילו 'בְּמדבר' פותח בצבא. 'ויקרא' פונה פנימה אל הקודש, ואילו "בְּמדבר' פונה החוצה אל המחנה, אל עם ישראל לשבטיו. שניהם יחד מעוגנים ונמשכים מסוף 'שמות'.

כתיב: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). וחשבתי בעה"י לומר שמכאן למדו חז"ל שבמצרים ילדה אשה שישה בכרס אחת, שהכתוב היה יכול להסתפק בתיבה אחת כמו "פרו" או "ישרצו" אלא העובדה שהכתוב השתמש בשש מילים …

כיצד למדו חז"ל שילדו במצרים שישה בכרס אחת? Read More »

קריאת פרשת ויקהל בזמן שאנחנו מוזהרים מכל סוג של התקהלות, מספקת פעם נוספת תמיכה לעמדה המוכרת, לפיה התורה ניתנה לדורות. משה הצטווה לקבץ את העם על מנת למסור להם את אשר ציווה אותם ה' בכל הנוגע להקמת המשכן. כלומר מטרת …

דירשו את ה' וחיו Read More »

בפרשת תצוה ישנן הוראות מפורטות כיצד לבנות את מזבח הקטורת.
הכלי יקר מבאר את כל מעשה מזבח הקטורת כנגד נשמתו של האדם, ראה שם. בקיצור אזכיר שהקטורת הרוחנית כנגד חלקו הרוחני של האדם. אורכו אמה, רוחבו אמה- כנגד אמה יחידה, לכפר על נשמתו של האדם שנקראת יחידה. זמן הקטרתו בבוקר כשנולד האדם, ובערב כשעוזב את העולם. ובאה הקטורת לכפר על הנשמה כדי שתהא היציאה מן העולם בלא חטא. וגם עשו למזבח הקטורת זר זהב סביב כנגד העטרות של הצדיקים לעתיד לבוא.

מה מרמזת לנו התורה בכרובים אלו? מה ניתן ללמוד מדיוק הפסוק "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך" (שם. כא)

בפרשת יתרו נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, פסוק ו'). לפי הרמב"ן משמעות הביטוי היא: ממלכת כהנים- ממלכת משרתי, וגוי קדוש- לדבקה באל הקדוש כמו שנאמר "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, פסוק …

ממלכת כהנים וגוי קדוש Read More »

כמה ספרים נכתבו, וכמה חידושים חודשו, אך לא ראו אור יום מעולם? כמה כתבי יד נשכחו או נגנזו, אבדו או בלו ברבות השנים מבלי שאף אחד יגלה את האור הגנוז בהם!

מה לא להוציא את הבדים מהטבעות? למה להשאיר את המקלות שבהם נושאים את הארון לעולם?
גם לאחר שעם ישראל היה בארצו ובנחלתו, וכבר נבנה המקדש- לא הוסרו הבדים מהארון! למה התורה אוסרת עלנו להסיר את הבדים מהארון? מה הם מסמלים?

משפטי התורה אינם למשפטנים ועורכי דין, הם לכל אחד ואחד, כל איש מישראל נדרש ללמוד ב"ק ב"מ וב"ב, סנהדרין ושבועות, כשם שכל איש ישראל צריך ללמוד זבחים ומנחות, אף שאינו כהן. אין שום דת ואין שום חברה, שבה הדרישה של כל התורה והמשפטים היא נחלת הציבור כולו. ושוב נדגיש, שלפחות מבחינה הצהרתית, זוהי האידיאה, ויש לה משמעויות הלכתיות הדורשות מכל אדם מישראל ללמד את בניו וללמוד בעצמו, ברמה של "יהיו דברי תורה משוננים בפיך".

"וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים היתם בארץ מצרים" (שמות כב. כ) למה פתח הכתוב ב"ו" החיבור? הרי בפסוק הקודם מדבר הכתוב בנושא אחר לגמרי: " זובח לאלוקים יחרם בלתי לה' לבדו" (שם. יט)מה הקשר והסמיכות בין שני הפסוקים? …

מה הקשר בין הונאת גר לעבודה זרה? Read More »

"וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה, מהר ימהרנה לו לאישה. אם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות" ( שמות כב. טו-טז) מסביר רש"י שצריך לפסוק לה כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה. יש …

"מהר ימהרנה לו לאשה" Read More »

חז"ל פירשו את הפסוק, באופן המתייחס למילה "עזוב" כאל – עזור. בהתאם לכך המשמעות היא שאתה אמור לעזור לאדם לפרוק את המשא שעל גב חמורו במידה והלה קורס תחת הנטל, גם אם בעל אותו חמור הוא שונאך ולכן מטבע הדברים, …

כי תראה חמור שונאיך רובץ תחת משאו – עזור תעזור לו Read More »

בסיפור על תנורו של עכנאי מתוארת מחלוקת יסודית בין ר' אליעזר לר' יהושע. לפי ר' אליעזר הלכה נקבעת מהשמיים, ואילו לפי ר' יהושע ההלכה היא מערכת
ארצית עליה ממונים בני אדם.
נדמה שניתן בקלות
לקשר מחלוקת זו למחלוקת אחרת של אותם תנאים בהקשר לפסוק הפתיחה של פרשתנו.

למעמד הר סיני – עם הקולות והברקים וקול השופר החזק, עם האש והעשן והחרדה הגדולה מאד – נזכרו בכתוב שתי מטרות. המטרה הראשונה מפורשת בתחילה ואילו השנייה חבויה בסיום – אך שתיהן עומדות ביסוד התורה.

כל עשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד למרות שנאמרו לעם ישראל בכללותו! נשאלת השאלה, למה לא נאמרו בלשון רבים?

"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלוקים ויבוא אהרון וכל זיקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני האלוקים" (שמות יח. יב) "ויאמר אל בנותיו ואיו? למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב. כ) בזכות זה …

מידה כנגד מידה Read More »

מה ראה יתרו שלא ראו משה ואהרון והזקנים? מה כל כך מיוחד בעצתו של יתרו -הרי זו עצה המתבקשת לכל בר דעת, שרואה, ומבין, שאדם אחד לא יכול לשאת בנטל של מליון אנשים ויותר, העומדים עליו מהבוקר ועד לערב, יהיה גדול ככל שיהיה.
יש להניח שכל אחד שהיה רואה את העומס והנטל הכבד המונח על כתפי משה היה ממליץ המלצה כזו…אז מה מיוחד כל כך בדבריו של יתרו?

בפרשתנו, פרשת בשלח, מרבים בנ"י להתלונן, פעם על המצרים, פעם על המים ופעם על האוכל. אכן נסיון קשה כשנמצאים במדבר שממה. גם אנחנו עומדים בנסיונות קשים. באיזו עין נשתמש, בעין הרגילה הרואה שחסר לנו הרבה דברים, או בעין האמיתית, עין האמונה, שרואה שכל חיינו מוקפים מתנות רבות, ושגם מה שנראה רע הוא בעצם לטובתנו, ללמדנו אמונהבמצבים קשים לקרב אותנו דרך זה לה' יתברך.

חז"ל מסבירים שעם ישראל קיבל בפרשת בשלח כמה מצוות. רש"י על אתר כותב שהמצוות שעם ישראל קיבל הם שבת, פרה אדומה ודינים. אולם, בגמרא במסכת סנהדרין (נו.) נאמר שהמצוות שקיבלו בני ישראל הן שבת, כיבוד אב ואם ודינים. בגמרא לומדים זאת מכך שנאמר לגבי שבת וכיבוד אב ואם "כאשר צוך ה' אלוקיך"(דברים ה'). היכן הוא ציווה? במרה.

מסופר בפרשת בא, כי עם ישראל, נשים וגברים, השאילו ממצרים כלי כסף וכלי זהב וניצלו את מצרים. אבל, כאשר שולח ה' את משה, ה' הבטיח למשה שרק הנשים ישאלו כלי כסף וזהב…מהיכן הגיעו הגברים?

מדוע טרחה התורה להקיף אותנו במצוות שהם זכר ליציאת מצרים? בכל מקום שהיהודי יפנה הוא יפגוש איזו מצווה שמזכירה לו את יציאת מצרים.

דם המילה מייצג את מסורת האבות. אברהם כרת ברית עם הקב"ה על המילה, יצחק חווה את ברית המילה שלו בעקדה, וברית המילה הייחודית של יעקב הייתה בשעת המאבק עם האיש. דם הפסח מייצג את המהפכנות ביהדות, את האידיאולוגיה. כל אחד מהערב רב היה צריך להקריב קרבן פסח בשביל להצטרף ליוצאים ממצרים, כל גר צריך בזמן המקדש להביא קרבן: "ריצוי דמים". דם הפסח הוא הצד שאיננו תלוי בבחירת ישראל, אלא בהתנדבות.


התורה
רצתה לשלב את חג המצות עם חג הפסח, ולהצמיד את שני החגים ליחידה אחת. לכן, נכתבו
פסוקי חג המצות כהמשך ישיר לפסוקי הפסח, כציווי לדורות. כפי שאמרו חז"ל במקום
אחר, "בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו" (חולין ק עמוד ב' ועוד).
בקריאה
זהירה ומדויקת נמצא לפירוש זה ראיה חשובה מסוגיית הגמרא, ומן ההלכה.

אזכור יציאתם של צבאות ה' ממצרים יחד עם בני ישראל, שחזר ונשנה, מלמד על כך שצבאות ה' היו שם יחד עם בני ישראל. ללמדנו שישראל נמצאים תחת השגחה צמודה, באשר הם, על כל המשתמע מכך.

הקב"ה מצפה מן האדם, למעורבות ולהשתדלות כדי להשיג גם את הדברים המובטחים. אפילו כאן, כאשר הקב"ה נגלה בשם הוי'ה המבטא שידוד מערכות הטבע, ופועל נסים באופן גלוי, אין הדבר אומר ש מדובר במאורע רגעי וחד פעמי. הפער בין א-ל ש-די לבין שם הוי'ה הוא במידת ההִגָּלות של נסי ה' לעיני כל, אולם בשתי הדרכים, מדובר בתהליכים שבני אדם מעורבים בהם ופועלים בתוכם. ככלל, אין הקב"ה מעניק מתנות משמים בלא מגע יד אדם; הקב"ה מצפה להשתדלות האדם.

למה דווקא לקו אנשים אלו ומקומות אלו? וגם, למה בהתראה נאמר משהו אחד ובפועל נעשה משהו אחר, יותר רחב, ויותר קשה?

"ויעשו כן החרטומים בלטהם להוציא את הכנים ולא יכלו, ותהי הכנם באדם ובבהמה." (שמות ח'. יד) במה חטאו הבהמות אשר נענשו גם הם במכת הכנים? מדוע לא הסתפק הקב"ה בהכאת המצרים בלבד, וכלל גם את בהמתם? אם תאמר שהיו עובדים …

ותהי הכנם באדם ובבהמה- למה נענשו גם הבהמות? Read More »

בימי האבות, ברית בין הבתרים הייתה עלומה ונסתרת. היא הייתה שרויה בתרדמה, "במחזה", חבויה בחיק העתיד. כשהגיע הזמן, ברגע של יציאת מצרים, כבר יש אומה – הגיעה עתה של ברית בין הבתרים.

למה משה צריך לשקר לפרעה שבכוונתו ללכת עם ישראל "לזבוח" לה'? שיגיד לו בצורה פשוטה שנגמר השעבוד, ועם ישראל יוצא לחורין!

" ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול." (שמות ב. יב) אותו זמן שמשה רבנו יוצא לראות בסבלותם של אחיו העברים, הוא למעשה נסיך מצרי, שגדל בארמון פרעה במצרים. לכאורה, בלי ידע אמיתי על מורשת …

ויפן כה וכה- מאיפה יש לנסיך מצרי רוח הקודש? Read More »

למה צריך שנמצא חן בעיני מצרים? יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס ולא מרצון. כמו שגרם הקב"ה לשלח את ישראל באונס, מפחד ושלא לרצונם- ככה גם יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס! למה צריך שנמצא חן בעיניהם?

אם פרעה ירצה לראות אות או מופת בדבר מהימנותם של משה ואהרון, או מופת בדבר הבנת גודלו של משלחם -הקדוש ברוך הוא, היה צריך הפסוק להיות כתוב בצורה שונה. "תנו לי מופת" , למה נאמר "תנו לכם מופת"? הלא פרעה הוא זה המבקש את ההוכחה….

בשיעור זה נבקש לענות על השאלה "מיהו משה?" בתקופת חייו הראשונה. כיצד דמותו של משה נתפסת בעיני עצמו, בעיני סביבתו במצרים ובמדבר, בעיני עמו ובעיני התורה? האם כמשה בן (עמרם) איש מבית לוי? משה בן (בתיה?) בת פרעה? משה בן (יוכבד) בת לוי? משה אחי אהרן ומרים? משה חתן יתרו, איש לציפורה?

מה צריך מטה לעשות בו את האותות? למה בחר הקב"ה במטה אשר דרכו יעשו המופתים? יכל משה להרים את ידו, וכל מה שיצביע עליו יהפוך לנחש לדוגמא. לכאורה זו הקטנה של האות והמופת- שזה נעשה דרך כלי כזה או אחר. יכל פרעה לאמר: "נראה את משה בלי המטה שלו!"… ניתן להבין, בטעות, כי מקור כוחו של משה הוא המטה- ולא הקב"ה! והלא זאת מטרתו העקרית של משה- שיכיר פרעה וכל מצרים איתו- מי זה הקב"ה ומה כוחו!!

כשפרעה שמע שלעם ישראל יש דרישות כלפיו הוא החליט להכביד עליהם את העבודה כדי שיהיו מרוכזים ושקועים בה ושלא יהיה להם ולו שניה אחת של זמן "מיותר" כדי לחשוב על דברים אחרים כמו למרוד בו או לצאת נגדו בצורה כלשהי, …

התרופה היחידה נגד היצר הרע Read More »

דועה לנו המחלוקת מהו בדיוק יום מתן תורה, אבל עדיין קשה – מדוע התורה מסתירה תאריך זה מאתנו? מדוע התורה לא כותבת במפורש שחג השבועות הוא יום מתן תורה, כמו לגבי סוכות ופסח?

בפרשת בא אנו קוראים על הציווי לעשות את הפסח. למעשה, זהו הציווי המפורט הראשון בו ישראל מצטווים, וכפי שנראה בהמשך הוא אמנם קשור מהותית לייסודו ולהתוותו של ישראל כעם.

בפרשתנו, פרשת כי תשא, מובא האיסור "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כמעט אין בתורה פירוט של איזה מלאכות אסורות בשבת, מלבד איסור הבערת האש. מדוע?

בין עושי המשכן היו אנשים מקצועיים מאד בתחומים 'חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן', וכן 'מלא אותם חכמת לב… כל מלאכה וחשבי מחשבות'. כל אחד ידע היטב לעשות את תפקידו אך איש מהם לא ידע לחבר את כל החלקים למשכן אחד.

השכינה והברכה באים לחיים כאשר מבקשים אותם. אם רוצים להצליח, להתמודד נכון ובגדלות עם מצבים שונים, תנשום נשימה עמוקה ותחשוב, איך אני עושה את זה בשביל ה', מה בדבר שאני עושה יכול לשרת איזה מטרה גבוהה.

בשנים פשוטות נקראות פרשות ויקהל ופקודי יחדיו, כפרשה אחת, ואילו בשנים מעוברות, כמו השנה, הן נקראות כשתי פרשות בשתי שבתות. ובכן, האם קיימת בין שתי הפרשות הללו הבחנה ברורה, המצדיקה את ראייתן כשתי יחידות ספרותיות שונות? במילים אחרות: האם ויקהל-פקודי זו פרשה אחת, שבשנה מעוברת חוצים אותה לשתיים, או שמא הן שתי פרשות שונות ונבדלות, שבשנים פשוטות מחברים אותן יחדיו?

אמנם, על האדם ליצור, לפעול ולחדש; אולם יש לשים לכך גבולות, וכדברי המדרש על הציווי "לעבדה ולשמרה": תן דעתך שלא קלקל ותחריב את עולמי". נחוצה אמנם עבודת האדם, ובצידה שימור, ושמירה על איזון אקולוגי.

הקורא את המבוא מתוך "ספיגה" של סגנונו, חש כי ישנם כמה מילים וצירופים החוזרים בו שוב ושוב – הן הן 'המילים המנחות' שבו. כלל גדול הוא בפרשות מעין אלו, שהמלים המנחות חוזרות בהן שבע פעמים, או כפולה של שבע. מילים אלו מכוונות את הקורא להבחין בין הנושאים הנידונים – להפריד ביניהם וגם לקשר ביניהם.

פרשייה זו במבט ראשון נראית תמוהה ביותר – מדוע ספירת עם ישראל היא מעשה כה חמור, שאם ייעשה שלא בדרך הנכונה יגרור עונש כל כך כבד כמו נגף? בנוסף, לא ברור מה מועילה הספירה על ידי מחצית השקל בכדי לפתור את הבעיה?

החכמים רואים את מקור הכישלון בתלותם המוחלטת של העם באישיותו של מנהיגם. העם שהתרגל לסמוך על משה ועל הדרכתו הכוללת, מצאו את עצמם במפתיע משולחים לנפשם. בלי שהתחנכו ליטול אחריות לחשיבה עצמאית, נפל העם קרבן לאובדן עשתונות. חז"ל רומזים בדבריהם לסכנות שבהתנערות גמורה מאחריות אישית, גם כאשר היא נובעת מן ההסתמכות על מנהיגים וגדולים.

מידה זו המופיעה במסגרת י"ג מידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא נדמית יותר לדין מאשר לרחמים. הרמב"ם למשל מתייחס אליה כאל דין. אלא שמבט מעמיק ברעיון הזה של הענשת בנים על פשעי אבותיהם, מלמד על גורם הרתעה אפשרי המסתתר בין …

"פוקד עוון אבות על בנים" – מזווית פסיכולוגית Read More »

בפרשה אנחנו מתוודעים למטרה נוספת של היציאה ממצרים, מטרה אשר לרוב פחות נוטים לשים לב אליה. שתי המטרות המוכרות לכולנו הן כריתת הברית עם הקב"ה בסיני והכניסה לארץ; המטרה השלישית, שמופיעה בפרשתנו, היא השראת השכינה.

אפשר לומר שבמבנה המשכן יש שני חלקים מרכזיים: הקירות והגג (כמו בסוכה: הדפנות והסכך). כל אחד מהם מתחלק לשניים. הקירות עשויות מקרשים ואדנים, וגם הגג עשוי מיריעות וקרסים. סה"כ ארבעה פרטים, שרומזים כולם אל אותיות שם הוי"ה.

במקום להתמקד בתפקידם ועבודתם של הכהנים, התורה מעדיפה לדון באריכות בבגדים שלהם (למעט קטע קצר בתחילת הפרשה, כז:כ-כא). למעשה, כל פרק כז הוא תיאור ארוך ומפורט של בגדי הכהונה. למרות שאין חולק שיש חשיבות – הן מבחינת העבודה והן מבחינת העם (עיינו רמב"ן כז:ב) – להלביש את הכהנים בבגדים יפים, יש לתהות מדוע התורה מתארת את הבגדים ברמה כזו של פירוט ואריכות.

רבים מהתוקפים את חז"ל במהלך הדורות השתמשו בפירוש זה של חז"ל כדי לנגח אותם ואת התורה שבע"פ ולטעון שחז"ל עושים בתורה שבכתב כרצונם ומוציאים מפשוטם לחלוטין את הכתובים (ראה למשל בספר באר הגולה למהר"ל שמתמודד עם טענה זו וכעין זו), ובכל זאת ננסה להבין מדוע לחז"ל היה ברור שיש להוציא את הכתוב מפשוטו ודרשו כפי שדרשו.

האם ניתן למצוא איזה רעיון מהותי בנושא המשכן, משהו שישפוך אור על נושא המשכן ויעזור לי להתחבר אליו?

בדומה לכנסת ישראל – כך הוא גם דימויו של הקב"ה, שהמשכן והאוהל הוא ביתו. הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, ועם ישראל הוא עדת מלכותו. כמלך – ראוי הוא שיבנו לו בית מפואר ממיטב החומרים – מיריעות שלמה, יריעות המשכן. אך הקב"ה אינו רק מלך; הוא גם רועה, ועם ישראל הוא צאן מרעיתו במדבר, שהוא מקום המרעה הטבעי של הצאן.

"ווי העמודים וחשוקיהם כסף"- באיזה עמודים מדובר? עמודי החצר. המאמר הזה בא לעשות סדר בנושא העמודים והקרשים, וכן לתת נקודה למחשבה, משמעות רעיונית מתוך דבריו של הרש"ר הירש, לשנים מהפרטים של העמודים: אדני הנחושת וחישוקי הכסף.

הפער המשמעותי בין המקדש לבין המשכן נעוץ כמובן בכניסה לארץ. הכניסה לארץ מבטאת באופן מובהק מעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית. בין מצב שבו ה' מבצע פעולות במקום האדם, למצב שבו האדם עצמו צריך לטרוח בביצוע הפעולות, חורש וזורע.

העמדה היסודית היא, אם כן, שהנשים בכלל
נתינת התורה והצורך בידיעתה. עם זאת, בסוגיית הגמרא בסוטה נחלקו התנאים בשאלה אם נכון הדבר שילמד אדם בתו תורה או לא…

שני ריכוזים גדולים של דיני ממון משובצים בתורה – אחד בפרשת משפטים, והשני בפרשת בהר. אך כל פרשה רוויה באווירה המיוחדת לה, השונה מאוד מחברתה.

עם ישראל צועד לקראת מתן תורה, אך מפחד לאבד את אישיותו: התורה היא דבר דורש וכפוי על האדם; יש לה אמירה ערכית וחינוכית והיא אמורה לעצב את האדם. בני ישראל אינם ששים לאבד את האוטונומיה שלהם. כך, ביום החתונה, מרגישים תחושה עזה של ציפיה, אך יחד אתה גם חשש, שכן האדם לא יודע למה הוא נכנס, מה צפוי להשתנות באישיותו: "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". כך גם לגבי היום הראשון בעבודה, בצבא, בכתה א', בשיעור א' ובשנה א' באוניברסיטה; אף שאתה משוכנע לחלוטין שזה מה שאתה רוצה לעשות, התחלות שכאלו מהולות תמיד בחששות הקשורות לאישיותנו, וכך גם בקבלת התורה.

משה, שעמל כה רבות במשך חודשים בשיקומו
הרוחני של העם אחר מעשה העגל, ראה עתה את עמו ללא משכן וללא תורה. הר סיני
וארון ה' במרחק שלושה ימים לכל כיוון, ובתווך – במרחק יום לכל כיוון – בשר,
בשר ושוב בשר. מעל לכל אלו – מלוא עליבותו של העם לא היה בבשר אלא בביזה.
אז נזכר משה בעצת חותנו…

כשיתרו שומע מפי משה על הניסים שאלוהים עשה לו ולעמו ביציאת מצרים, הכתוב מציין: "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל.." המילה ויחד מרמזת על חידתיות: ויחד – מלשון חידה- תמיהה. יתרו היה ללא ספק, אדם בעל בינה …

"ויחד" – מלשון חידה/תמיהה/ספק Read More »

כל ימות השבוע אדם משועבד לעבודתו, לביתו. משניתן לו יום אחד למנוחה ופנאי, שבו חופשי הוא לעשות כרצונו, יצא מביתו, ילך לו לטייל, ואל יישאר כבול למקום אחד, כלוא בתוך גבולות ותחומים. וכי ראויה הגבלת תחומין ליום זה?

ההליכה במדבר מתוך מצוקת הרעב באה לגבש את אספסוף העבדים שיצא ממצרים לעם הנושא את דגל הצדקה, המשפט והשוויון החברתי. עליו עתידים הגויים לומר "ומי גוי גדול אשר לו חֻקים ומשפטים צדיקִם ככל התורה הזאת אשר אנֹכי נתן לפניכם היום". (דברים ד', ח)

לכאורה קשה להאשים את בני ישראל על כך שהם מתלוננים בגלל שהם צמאים, למרות שהם כבר אמורים לדעת שבסוף ימצאו להם מים, בדרך כזו או אחרת. אלא שיש לשים לב לדברים שעונה להם משה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את …

מסה ומריבה – על שום מה? Read More »

הפסח לא שייך רק לעבר הרחוק אלא הוא רלוונטי לכל דור ודור, כיוון שהוא מסמל את הברית הנצחית שבין הקב"ה לבין עמו.

הקב"ה לא דילג מעל בתי ישראל ונמנע מלפעול בהם. אדרבה – הוא דילג עליהם, במובן ששכינתו ריחפה עליהם.

בתחילת פרשתנו אנו קוראים על אודות הקדשה נוספת של משה לשליחות הצלת ישראל ממצרים. כל המוטיבים שאנו מצפים למוצאם בהקדשת אדם לשליחות דתית מצויים כאן: בעיית העבדות; התפקיד המוטל על משה ותכלית הגאולה.

השאלה המתבקשת מאליה היא לשם מה יש צורך בהקדשה נוספת? מדוע חוזר ה' על דברים שאמר כבר למשה במעמד הסנה, עת הוקדש משה לראשונה לתפקידו?

ספר בראשית דמותו של לוי לא הצטיירה בצורה חיובית למדי, ולכל היותר הוא מהווה בן יעקב ככל שאר השבטים. במה נתייחד לוי, זאת לא מספרת לנו התורה. את בחירתו של אברהם ניתן להסביר, כמו גם את בחירת יצחק ויעקב, אך נראה שלא כך פני הדברים בקרב שבט לוי.

עניין הכבדת לב פרעה נדון רבות בהקשר לחופש הבחירה שכביכול נלקח ממנו, ברגע שאלוהים הכביד את ליבו. יחד עם זאת, כדאי לשים לב לביטוי "בעבור זאת העמדתיך"-  ההמשך המתבקש הוא- בניסיון. אם כך נוכל לומר שלגבי המכות הראשונות כביכול לא …

"בעבור זאת העמדתיך" Read More »

במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהספר מתאר באריכות את התהליך שעבר עליהם: עם ישראל, שיצא ממצרים והפך לעם, ומשה רבנו, שהפך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל לבין מה שאירע למשה רבנו. ננסה כאן לעמוד על אחת מן ההקבלות הללו.

משנולד משה – יש לו אב ואם, אח ואחות. מי שמצפִּינו מפני גזירת המוות המצרית זו אמו, ולא אביו. כיוצא בו, היא שבונה לו את התיבה ומשלחתו בתוכה ביאור, אף שדווקא דרך איש היא לבנות תיבה. מי שניצב בין קני הסוף להשגיח על התיבה ומי שמגלה עורמה ותושייה בקריאת המינקת "מן העבריות" ברגע הנכון – היא אחותו של משה, ולא אחיו. הדמות השלישית בהצלתו של משה מגזירת פרעה היא בת פרעה, המגדלת את משה בתוך ביתו של פרעה. בעת שמגיע משה למצרים לאחר גלותו הארוכה במדיין, עומדת עליו ציפורה אשתו ומצילה אותו ברביעית מידי המלאך, בעת שהיא כורתת את ערלת בנה. משה גאלנו מיד מצרים, אך בלא תושייתן של נשים צדקניות – משה מניין?!

בפרשת שמות מסופר שכאשר משה עוזב את מדין בדרכו חזרה למצרים, פוגש אותו מלאך ה' ומבקש להמיתו. מתיאור טקס המילה המזורז שציפורה מארגנת לבנה, מבינים שלא בהכרח את משה מבקש המלאך להמית, אלא את אחד מבניו, שהמילה שלו התעכבה משום …

לא להתמהמה! Read More »