הקבלה בין עינויי יום הכיפורים לבין תנאי החיים לאחר הגירוש מגן עדן
בתורה מתואר ההבדל בין חיים בגן העדן לבין החיים מחוצה לו, ונראה הקבלה מובהקת לעינויים שנובעים מ"ועיניתם את נפשותיכם".בכך גם מתחזק הקשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
לאחר הגירוש היה מוכרח לעמול כדי להשיג את צרכיו. לראשונה האדם היה צריך להזיע כדי לחיות: "בזעת אפיך תאכל לחם", והזיעה מביאה לכלוך שמחייב רחיצה וסיכה. ביום כיפור חוזרים אנו למצב של ניקיון כפיים, של אי-צורך ברחיצה וסיכה.
בגלל "קוץ ודרדר תצמיח לך", ו"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" – אדם צריך לנעול נעליים כדי להגן על עצמו מפני צמחים חדים ומבעלי חיים עוקצים. ביום הכיפורים, כדי לחזור למצב שלפני החטא, אחד העינויים הוא הימנעות מנעילת הסנדל. הקב"ה עשה לאדם וחוה 'כתנות עור' להלבישם, ועקב כך אנו נמנעים מנעילת מנעלי עור דווקא.
לאדם היה מותר לאכול כמעט הכול, אבל הוא אכל דווקא מן העץ האסור לו. כתוצאה מזה הוא נהיה מוגבל בטבעו, והפך להיות תלוי באכילה ושתייה, שהם דבר הכרחי, אך מדבר שקל להשיג, הם הפכו למצרך שהוא יכול להשיג רק בעבודה קשה: "בזעת אפך תאכל לחם". עקב כך נמנעים אנחנו מלאכול ולשתות ביום הכיפורים, כדי לחזור למצב של קודם החטא.
ה' קבע: "הרבה ארבה עצבונך והירונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
האדם היה בעל חיי נצח, ובעקבות החטא נהיה בר תמותה. עקב כך היה צורך בפריה ורביה להמשיך את זרע האדם. חשיבותו הרבה שלתשמיש המיטה והולדת בנים נובעת משינוי זה במצבו של האדם. יישוב העולם מתאפשר היום רק ע"י תשוקה שבין איש ואישה. ביום הכיפורים אנו מתעלים על היצר, כדי לחזור למצב כפי שהיה בגן עדן.
לפי זה מובן מה הקשר בין אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל, לבין נושא הכפרה.
גם איסור מלאכה רמוז בפרשת חטא אדם הראשון: נאמר "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך". מהו 'עצבון'? כתוב באיוב (י, ח): "ידיך עצבוני ויעשוני", הרי ש"עצב" הוא לשון מלאכה, ומכאן שהעונש של אדם הראשון הוא מלאכה. כנגד זה, ביום המכפר על חטא זה, יש איסור מלאכה.
אדם הראשון חטא גם בזה שהאשים את חוה: "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי" (בראשית ג, יב), שהוא חטא בין אדם לחברו. כנגד זה כל יהודי מבקש מחילה מחברו לפני יום הכיפורים.
יום הכיפורים הוא יום של תשובה וכפרה, יום של בחירה חפשית בין דרך הטוב לדרך הרע, יום של התעלות למצב של אי-חטא אדם הראשון ביצע החלטה מתוך בחירה חופשית, ולמד את ההבדל בין טוב לרע ע"י כך שעבר על רצון ה' ואכל מעץ הדעת. אדם ירד ממצבו העל-אנושי ונזקק לכפרה מה'.
הקב"ה ברחמיו קבע את יום הכיפורים כדי שיתקיים העולם על אף חטאיו של אדם וצאצאיו לדורי דורות.
ביום כיפור, אנחנו, בני בניו של אדם הראשון, מנסים לחזור למצב של לפני חטא, להידמות למלאכים באמרנו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם, בלבשנו לבוש לבן – קיטל וכו' – וע"י הימנעות ממלאכה, אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל.
(נשלח ע"י אבי רבינוביץ)