על עשרת ימי תשובה
רבים מגדולי האחרונים התחבטו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית את ימים אלו, אמנם מבחינת הלוח העברי ימים אלו נחשבים כחלק מחודש תשרי כחלק מהשנה החדשה, אבל מבחינה דינית נותרה השאלה כיצד להתייחס אליהם,מצד אחד כבר נכתבנו בראש השנה,מאידך עדיין לא נחתמנו ומן הסתם אם נצרכת חתימה כנראה שאפשר לשנות לפני כן ועדיין אין זה גמור . איני מעוניין להיכנס לנושא זה מהפן ההלכתי אך דומני שמההיבט המחשבתי יש לכך תשובה…
מעשה בבן מלך שאירעה לו תקלה באחד ממסעותיו,והיה בסכנה גדולה וכדרכם של אגדות נקלע למקום בן עניים שהיה מחוסר כל, והצליח להוציאו מסכנת מוות לאחר כמה ימים שלח בן המלך את עבדיו לקרוא לו כדי להשיב לו גמול על הצלת חייו .
אמר לו בן המלך אתן לך רשות להיכנס לבית גנזיי ,ובמשך יום תמים תוכל לקחת מאוצרותיי ככל שליבך חפץ ,אולם זכור שניתנה לך הרשות ליום אחד בלבד .
העני שהיה מרוגש מיום זה הכין את כליו וחפציו כדי שיוכל למלא אותם בבוא העת ,והנה בבוא היום הגדול כששערי חדר האוצרות נפתחו נכנס העני בפתח הדלת וכולו נרגש ונדהם ,נקל לתאר היאך התנפל על ערמות הזהב והמרגליות ,העמיס על עצמו ככל שיכל לשאת ,ומיצה ככל שיכל את האפשרויות שעמדו לידו .
במשך הימים נעשה אחד העשירים הגדולים במדינה ,והתחיל לשאת ולתת בכספו וההצלחה האירה לו פנים,עד היותו לאיש העשיר בארץ .
מנהג היה בידו שכל שנה ושנה בבוא היום שאירע לו המעשה ,היה עורך סעודה גדולה ומשתה ,והיה מזמן אליו את כל שרי המלוכה החשובים במדינה ,והיו כולם שמחים בשמחתו .
כדרכם של טעמים המשתכחים מהלב במשך הזמן, הכול שכחו את סיבת עושרו ,וסיבת עשיית המשתה רק ידעו שהנ"ל עורך משתה כל שנה ,ושהינו עשיר מופלג ומקורב למלכות.
פעם אחת אירע שבשעה שערך המשתה ביום השנה כאשר כל המוזמנים הסבו ליד שולחנות ערוכים והשיבו ליבם בסעודה עמד העשיר ופנה אל האורחים :הרשוני לשאול אתכם איזהו לדעתכם היום המאושר בחיי? דעתי!ענה א' השרים שהיום הזה ושאר ימות השנה בהם אתה עורך משתאות כשארמונותיך מקושטים להפליא ,ברוב פאר והדר כשהשולחנות מלאים כל טוב,כלי כסף וזהב מעטרים אותך ,משרתים מכל עבר מוכנים למלא את משאלותיך ,כל חשובי המדינה יושבים מסביבך ואתה יושב בראש היש יום מאושר מזה ?
צחק ואמר העשיר:טעות היא בידכם !לכך התרגלתי שנים רבות ,זהו המצב הרגיל אצלי איני מתפעל ממנו .לעומת זאת זוכר אני את היום שעני הייתי לבוש בלואים ורעב מאוד ,ימים בהם אני עצמי הייתי עבד ומשרת ,אותו היום בו פתחו לפניי עבדי המלך את כל בתי גנזיו ואמרו לי שאוכל לקחת ככל שליבי חפץ אך אני מוגבל ליום אחד בלבד.
אמנם הייתי רעב וצמא מאוד אך לא הרגשתי בכך ,אמנם הייתי לבוש סחבות ,אך שמחתי הייתה כפולה ומכופלת ,כל מעיניי היו עסוקים באוצרות סביבי לאסוף כמה שיותר ,ידעתי שאסור לי לעצור ולו לרגע ,כל עצירה קטנה והשפעתה תורגש כל ימי חיי ,הסתערתי לעבר המרגליות ואספתי ללא הפסק עד לרגע בו השומרים משכו אותי בחזקה החוצה..
אנו נמצאים בימים שבית המלך פתוח ככל שנאסוף יותר בימים אלו טרם נעילת שער, כך תושפע ותקבע השנה החדשה ,כל שעלינו לעשות הוא ללקט במהירות וביעילות מצוות ומעשים טובים ,ובכך נשפיע על חתימתנו .
בברכת גמר חתימה טובה!!
(הרב אלי ויזנר)