הבאת נדבת המשכן ותיקון חטא העגל

מדוע ההורים אוחזים בחתן בחתונה? לופתים אותו מזה ומזה? האם אינו יודע ללכת בעצמו?

איש ואישה – הפכים משלימים

הקב”ה שברא את כל העולם וגם את בני האדם יודע שהדרך היחידה בה יכולים הם לזכות לחיי הנצח והעולם הבא היא רק בדרך ד’, האמונה, התורה והמצוות, וחרף כך אין הוא מכריח אף לא אחד מבניו ובנותיו היקרים והאהובים ללכת

איש את רעהו יחד יעזורו

בשעה שאנו מקיימים מצווה מסויימת הבה לא נשאיר את היד מיותמת ונתאחד עם הקב”ה בקיום מצוותיו כל אחד יחד עם רעהו וכך גם נתאחד אנחנו ונקבל כח ישרות ממנו יתברך.

שלוש נקודות בבניין הבית

כידוע לנו העבד יוצא בשליחותו של אברהם למצוא אישה ליצחק. כמובן שהעבד אמור לחפש את האישה לאור המשלח. אילו תכונות הוא מחפש באישה אותה הוא מועיד לבניין בית אברהם, אשר ממנה עתיד להיבנות בית ישראל? איך הוא מבין את ציווייו של אברהם? מה עליו להביא חזרה לבית אברהם? מהן מעלותיה הנדרשות?

שאלת בני מערבא–מצא או מוצא

איתא בגמרא יבמות (דף סג:) "במערבא כי נסיב איניש איתתא אמרי ליה "מצא" או "מוצא", "מצא" דכתיב "מצא אשה מצא טוב", "מוצא" דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה". והשאלה היא, מה פשר הדבר שהיו שואלים אותו "מצא" או "מוצא",

יה יושיעך – יו”ד איש, ה”א – אשה

כתוב בפרשת שלח לך, בפרשת המרגלים, שמשה רבינו היה מפחד מההשפעה הרעה של המרגלים על יהושע בן נון, ולכן התפלל עליו והחליף את שמו מ’הושע’ ל’יהושע’ לאמר “יה יושיעך מעצת מרגלים”.  שואלים חז”ל, אם משה רבינו חשש פן ישפיעו לרעה

כל אדם שאין לו אשה אינו אדם

איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) “אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר ‘ויקרא את שמם אדם’”. ויש לתמוה על גמרא זו, אם אדם שאיו לו אשה אינו אדם, אם כן מה הוא, וכי הוא בהמה,

כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה

איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סב:) “אמר רבי תנחום אמר רב חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה”. יש להעיר על גמרא זו, דמשמע מכאן, שאדם שהוא רווק אין לו שמחה, ולכאורה המציאות אומר להיפך, דהנה רואים שיש

הצלחת הנישואין

מהו סוד אותה הצלחה המיוחלת בנישואין ובמה עלינו לפעול בכדי להשיגה?

מהי אהבה

בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה’ : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום:עד היכן מגיעה חשיבותו של

על המילה "בחור"

המילה "בחור" מתארת אדם צעיר ולא נשוי והיא כלולה במילה "מובחר" בתוספת האות "מ" שערכה בגימטריה 40, אותם 40 ימים בהם משה רבינו ע"ה שהה על הר סיני וקיבל את התורה הקדושה, ללמדנו שכשאדם מתחתן הוא מתקרב יותר אל השם

מקדיש וקדושה לנישואין וחיי משפחה

קדיש וקדושה בתפילה בציבור דורשים לפחות מניין, כך שאי אפשר להתחיל תפילה בציבור אם אין עשרה אנשים, אף אם חסר רק אדם אחד להשלמת המניין וליצירת התנאים ההכרחיים לצורך המעמד. מה שמיוחד במספר 10 בין יתר הדברים זאת העובדה, שזהו

הכנה לקיום המצוות

כמו להכנה לנבואה, גם להכנה למצווה יש חשיבות עצומה. ערכה של המצווה פחות אם נכנסים אליה ללא הכנה נפשית מוקדמת. התכוננות למצווה מביאה את האדם להזדהות עמה וליצוק לתוכה ערך רב יותר.

זוג בחתונה בונים בית מקדש

טעם שבירת הכוס- בונים בית המקדש וויתור אחד לשני מה הטעם שבדיוק אחרי ששוברים את הכוס מתחילים לשיר וכו’ לכאורה היה צריך לעשות חמש דקות דומיה לזכר “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”ומה הטעם אלא הפשט הוא ששוברים את הכוס בשביל

“מצא אישה מצא טוב” או “מוצא אני מר ממות את האישה”

מה ההסבר לסתירה בין הפסוקים?

שטר כתובה

יפה שיחתן  של …… לא בדיוק דבר תורה אלא סיפור יהודי… הכל שמחין התזמורת מנגנת את מרש החתונה החתן הלבוש קיטל מלווה בשושבנין ונרות בידיהם אל עבר החופה לאחר שכיסה את פני הכלה בהינומה. עוד בטרם קידשה לומר במעמד זה

נחת הרוח בין בני הזוג

אם החתן עושה נחת רוח לשם ולכלה (ראה היפוך אותיות (חתן=נחת) הכלה תיתן לו את הכל (ראה היפוך אותיות כלה=הכל) (נשלח ע”י ראובן יעקובי)

מהי אהבה, וחשיבותו של השלום (לשבע ברכות)

בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה’ : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום: עד היכן מגיעה חשיבותו

רווקות מאוחרת ושמחה אמיתית בנישואין

אחת הבעיות הקשות בחברה הדתית, כמו בחברה הכללית היא בעיית הרווקות המבוגרת. מאז שנות ה-70 ישנה מגמה של עלייה בגיל הנישואים. בשנת 2001 היה הגיל הממוצע בנישואים ראשונים של גברים בישראל 27, ומאז לצערנו ממוצע גיל הנישואין עולה, ועלייה זו

מצא ומוצא

כתוב "מצא אשה מצא טוב" (ויפק רצון מה’) ולעומת זאת "ומוצא אני מר ממוות את האשה". 1. מדוע כפל לשון "מצא"? 2. איך מיישבים את הסתירה בין הפסוקים? ניתן להסביר זאת בכמה דרכים, אחת מהן היא שאדם שהכיר בחורה, ויוצא

הסבר למחול שבט”ו באב

במסכת תענית מנסים חכמים להביא סיבות רבות לכך ש”לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב”. רב יהודה אומר בשם שמואל שזהו יום שהותרו בו שבטים לבוא זה בזה, רב יוסף אומר בשם רב נחמן שזהו היום שהותר בו שבט

תשעה באב וט”ו באב

“חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה

ההבדל שבין יין לשמן

בפרשת וישב קראנו על היין: ‏"ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני: ובגפן שלשה שריגם והיא ‏כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים" וכו´‏ את נר חנוכה אנו מדליקים זכר לנס שארע במצות הדלקת הנרות בבית

ענבי הגפן

“ענבי הגפן בענבי הגפן – דבר נאה ומתקבל” האמרה משווה את בני הזוג לגפן משתי סיבות: האחת, משום שדרך גידולו של כל פרי היא כלפי מעלה בתחילת פרח ואחר כך צומח פרי במקומו. ואשכול ענבים, אין הדבר כך, האשכולות צומחים

החתן והכלה – מולכים

בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק טז למדנו: “החתן דומה למלך – מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה; מה המלך הכל מקלסין אותו, כך החתן הכל מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה; מה

הקמת בנין עדי עד

המשפחה משולה לבית, כאמור בברכות הנישואין “והתקין לו ממנו בנין עדי עד”. וכך אמר רבי יוסי (שבת דף קיח עמוד ב) “מימי לא קריתי לאשתי אשתי… אלא: לאשתי ביתי”. המהר”ל מפרש שבנישואין נעשה יחוד של שני הפכים: זכר ונקבה, ויש

קידושין ומתן תורה

“הרי את מקודשת לי”- מעשה הקידושין העומד במוקד החופה בא לידי ביטוי במתן תורה מיד החתן- ליד הכלה. מדגיש הכתוב “מימינו אש דת למו” (דברים ל”ג, ב’), ו”אש דת” זו עתידה להינתן לכנסת ישראל על ידי ריבון העולמים, אשר יושיט

תנאי החתונה

המשנה מביאה על יום טו באב את הפסוק “בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו” ומסבירה שם כי “יום חתונתו” – זה מתן תורה, ו”ביום שמחת לבו” – זה בנין ביהמ”ק. בפשט הגמרא נראים הדברים כמו דרשה על

שבירת הכוס

בן רבינא חיתן את בנו: ראה את החכמים, שדעתם מבודחת עליהם ביותר, הביא כוס של זכוכית יקרה ושברה לפניהם, ונעצבו אל ליבם (ברכות ל”א). על כך כתבו בעלי התוספות : “מכאן נהגו לשבור כוס זכוכית בנישואין”. יש סוברים,שאין טוב בלי

שבת חתן

הטעם לשבת חתן מובא בפרקי דרבי אליעזר: “ראה שלמה (המלך) שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה את בית המקדש בנה שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין שני השערים הללו, והנכנס בשער חתנים

הקב”ה והחתונה

נאמר במדרש: אמר רבי אבהו: נטל הקב”ה כוס של ברכה ובירכן (את אדם וחווה), אמר רבי יהודה בר רבי סימון: מיכאל וגבריאל היו שושביניו של אדם הראשון. אמר רבי שמלאי: מצינו שהקב”ה מברך חתנים ומקשט כלות וכו’ (מדרש רבה בראשית

אשה בבית אורחת בבית

מספרים, שלביתו של רב זקן בירושלים באו כמה תלמידים להיבחן אצלו לקבלת הסמכה לרבנות. התלמידים הגיעו בשעת הערב, כפי שנקבע מראש, אך הרב ביקשם להמתין , כי יש לו אורחת בחדר השני. התלמידים המתינו שעה ארוכה והתפלאו, כיצד הרב מבזבז

אומנותו של הקב”ה

מטרוניתא אחת שאלה את רבי יוסי בן חלפתא : לכמה ימים ברא הקב”ה את עולמו? אמר לה : לשישה ימים. אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו מה עושה? אמר לה : יושב ומזווג זיווגים,בתו של פלוני לפלוני . אמרה לו

מעלת טו באב

חז”ל אומרים (תענית כ”ו ע”ב) שלא היו ימים טוביםלישראל כט”ו באב ויום הכיפורים (יום הכיפורים כיום של מחילה וכפרה) . הגמרא שואלת מה מעלתו של יום זה (ט”ו באב)? ומספרת הגמרא שביום זה היו בנות ישראל לובשות בגדים לבנים שאולים

מה’ יצא דבר

הגמרא אומרת כי יש הוכחה מן התורה, מן הנביאיםומן הכתובים, שהזיווגים באים מאת הקב”ה. מן התורה שנאמר (בראשית כד): “ויען לבן ובתואל ויאמרו מה’ יצא הדבר”. מן הנביאים שנאמר (שופטים יד): “ואביו ואימו לא ידעו כי מה’ הוא”. מן הכתובים

קשה כקריעת ים סוף

קריעת ים-סוף הייתה נס, כי הוא שלא כסדר העולם. כך גם זיווגו של אדם הוא למעלה מסדר העולם. האיש והאישה, בטבעם, הם מחולקים, והכוח לאחדם יחד מגיע מדרגה שהיא למעלה מהעולם. (המהר”ל מפראג)

סדר הנישואין ביום החופה

בימי התלמוד היה המנהג לתת עטרה בראש החתן והכלה. העשירים עשו העטרה של זהב והעניים מענפי עץ עבות ומן ורדים (מסכת סוטה מ”ט)  סותרין שערות ראש הכלה וקולעין אותה מחדש קודם החופה, שכן הקב”ה קלע לחווה וקשטה בכ”ד קשוטין והביאה

יוצר האדם

כשהחתן והכלה עושים את דרכם לחופה, הם אינם הולכים לבד, אלא מלווים על ידי הוריהם השושבינים. החופה, אשר מחברת ומאחדת את הזוג הצעיר למשפחה חדשה, מהווה גם פרידה ממשפחותיהם שלהם. פרידות מטבען הן עצובות, אך פרידה זו שונה מכולם. תחת

מנהג הנר בחופה

האשכנזים נוהגים ללוות את הזוג לחופה כאשר הם אוחזים בנרות הדולקים בידיהם וזה כנגד הימים בהם נאסרו קיומם של חופה וקידושין, וזוגות יהודיים נאלצו להתחבא ולהתחתן בסתר. על תקופה זו, לאחר חורבן בית שני מסופר:” בימי השמד לא היו יכולים

כל המשמח חתן וכלה – כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים

הגמרא אומרת על המשמח חתן וכלה – “רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: (ירמיהו ל”ג) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה’”. הקמת משפחה משולה לבית, כאמור בברכות הנישואין “והתקין לו ממנו בנין עדי