עיצומו של יום מכפר
נחלקו חכמים בדין כפרת יום-הכיפורים (יומא פה, ב): רבי אומר: יום-הכיפורים מכפר גם בלי תשובה. "עיצומו של יום מכפר". וחכמים אומרים: יום-הכיפורים מכפר רק לשבים בתשובה ואינו מכפר לשאינם שבים. רבי אומר, שיום-הכיפורים מכפר אפילו למי שאינו מקיים את מצוות היום, אפילו מי שאוכל ביום-הכיפורים ועושה בו מלאכה ואינו מקדש את היום, אף-על-פי כן יום-הכיפורים מכפר לו על עוונותיו; ואפילו על עבירות של יום-הכיפורים בעצמו, אפילו על האכילה שאכל ביום-הכיפורים, יום-הכיפורים מכפר. וגם על זה שחילל את יום-הכיפורים ועשה בו מלאכה, יום-הכיפורים מכפר.
בירושלמי סוף מסכת יומא נאמר עוד יותר מזה: אם אדם אומר, שאינו רוצה שיום-הכיפורים יכפר לו, או שאינו מאמין שיום-הכיפורים מכפר, בכל זאת יום-הכיפורים מכפר. זהו רצונו של הקב"ה, לכפר לכולם, גם לשאינם שבים, גם לאלו שאינם שומרים את יום-הכיפורים, ואפילו לאלו שאינם רוצים שיום-הכיפורים יכפר להם. לכולם הקב"ה מכפר. למה הדבר דומה? להורים שלוקחים את בנם הקטן להתרחץ באמבטיה, והוא צועק ואומר שאינו רוצה להתרחץ והוא לא רוצה להיות נקי, וכי זה עוזר לו? בעל-כורחו ההורים רוחצים אותו, כי הם מעוניינים שהבן יהיה נקי. הם עושים זאת לא בשביל הבן אלא בשביל שכך רצונם, שבנם יהא נקי. כך אבינו שבשמים רוחץ את עוונות עמו בלי לשאול לדעתם ובלי לבקש את הסכמתם.
ואולם גם לדעתו של רבי, יש שלושה דברים יוצאים מן הכלל, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר אלא אם כן שבו בתשובה: הפורק עול – כלומר הכופר בעיקר; המגלה פנים בתורה שלא כהלכה – שדורש אותה בדרשות של דופי ומבזה את התורה; ומפר ברית מילה.
כאמור, זו אמנם רק דעתו של רבי, וחכמים חולקים עליו ואומרים שבלי תשובה אין יום-הכיפורים מכפר, וכך סובר גם הרמב"ם, אבל גם לדעתם, תשובה לבד לא מספקת ויש עבירות שתשובה ויום-הכיפורים ביחד מכפרים.
אך מה שבכל אופן ברור הוא זה שיום זה הינו בעל עוצמה מיוחדת, מטהרת ומכפרת, אשרינו!
"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם – אביכם שבשמים… ואומר: 'מקוה ישראל ד". מה מקוה מטהר את הטמאים – אף הקב"ה מטהר את ישראל" (משנה יומא פה, ב).