הרהור תשובה הופך רשע לצדיק
בפרשת נשא כתוב "והתוודו את חטאתם אשר עשו". מהפסוק הזה לומדים את מצוות הוידוי, והרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שכל אחד שרוצה לחזור בתשובה מחטא שבידו, צריך להתוודות כלפי הקב"ה בוידוי דברים. זהו חלק מהותי ובסיסי בתשובה.
מדברי הרמב"ם ניתן לראות שהתשובה והוידוי הם למעשה מצוה אחת. אין וידוי בלי תשובה, ואין חטא מתכפר ללא וידוי ותשובה.
לכאורה יש כאן שאלה. הלא ידוע מה שכתוב במסכת קידושין שמי שאומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת (כלומר, בתנאי) שאני צדיק" גם אם התברר שהוא רשע גמור, הרי האשה מקודשת משום שחוששים שמא הרהר תשובה בדעתו. ואם זה כדברי הרמב"ם הרי חייבים גם להתוודות,אז כיצד אמרה הגמרא שרק בהרהור כבר נעשה צדיק? ועוד, הרי גם הרמב"ם עצמו מביא את הדין הזה, אם כך כיצד הוא סותר את עצמו?
ולכן מבארים שיש כאן שני דינים חלוקים – כפרה, ושם "רשע". הכפרה תלויה בתשובה עם וידוי, ואילו שם רשע אינו תלוי בתשובה, ואפילו הרהור מועיל כדי שלא יקרא עוד רשע. (וניתן למצוא הוכחה לכך גם מדברי הרמב"ם בהלכות עדות).
(מתוך עלון פרשת השבוע של כולל "בית דוד" בחולון)