'ייקשרו כולם אגודה אחת'
כיצד הערבה יכולה לסמל מצד אחד את האנשים הריקים שבעם ומצד שני את מנהיגיו?
כיצד הערבה יכולה לסמל מצד אחד את האנשים הריקים שבעם ומצד שני את מנהיגיו?
בחג הסוכות ישנו ציווי מיוחד וישיר על השמחה- מה שאין כן בשאר החגים. התורה מדגישה את נושא השמחה וחוזרת עליו ומפרטת מי ומי המצווים לשמוח, ולכאורה הסיום של הפסוק והיית אך שמח מיותר שהרי חובת השמחה מודגשת בפסוקים שלפניו, ויש לדרוש אותו.
כל אדם יכול להניב פירות איכותיים ונפלאים מעצמו, אך לפעמים הפירות אינם נושרים מעצמם וזה מצריך את האנשים שמסביב לנער את העץ כדי להוציא מהכח אל הפועל את הפוטנציאל העצום שגלום בו
מבין כל ארבעת המינים האתרוג מסמל את התלמיד החכם שבעם ישראל, וניתן לומר שככל שהאתרוג גדול יותר כך עולה הסיכוי למצוא בו פגמים, ומכאן שאתרוג גדול יותר שהוא מהודר ונטול פגמים נחשב לנדיר יותר גם מבחינה הסתברותית, והנמשל הוא היהודי, מאחר ובשונה מכל שאר הברואים ואף מהגויים יש לו נשמה גבוהה שהיא חלק אלוקה ממעל
כשם שארבעת המינים מהווים מבחינת קיום המצווה יחידה אחת, ולא ניתן לקיים את המצוה ללא אחד מהם, כך גם כל השכבות המרכיבות את עם ישראל וכל סוגי האנשים המצויים בו, משלימים האחד את רעהו.
ימי הסוכות באים לשמח את נפש היהודי לאחר אימת הדין שאפפה אותו בעשרת ימי תשובה. לשם כך נצטווינו במצוות מיוחדות: סוכה , ארבעת המינים, שמחה ואמירת הלל שמונה ימים. מדוע סוכה מגיעה אלינו לאחר ימי הדין? על דרך החידוד נראה לומר שבאותיות הא"ב לאחר אותיות 'דין' יבואו אותיות 'סכה'. ד-ה, י-כ, נ-ס. אנו גם יוצאים
1. שמונת ימי חג הסוכות הם ימי החתימה הכי סופית שיכולים לשנות את גזר הדין. ר' אביין אומר: משל לשני אנשים שבאו לפני הדיין (שופט), ולא יודעים מי ניצח, אלא מי שאוחז בשרביט בידו כשהוא יוצא מבית המשפט - הוא המנצח. ככה זה אצלנו: כך אומות העולם מקטרגים לפני הקב"ה ואנחנו לא יודעים מנצח. אבל
אומרת הגמרא במסכת תענית דף ט עמוד א "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר (במדבר כ')