ספירת העומר ומצות ספירת העומר
אם ניתן לספור ביום - מדוע אין מברכים ביום? מאידך, אם אפשר לספור רק בלילה - כיצד מי שספר ביום יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה?!
אם ניתן לספור ביום - מדוע אין מברכים ביום? מאידך, אם אפשר לספור רק בלילה - כיצד מי שספר ביום יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה?!
מצות ספירת העומר - זמנה בלילה. בטעם הדבר, העלו הראשונים שני טעמים: א. ביום הראשון ודאי חייבים לספור בלילה, שהרי צריך לספור "שבע שבתות תמימות", ולכן כנראה הזמן הראוי לספירה הוא הלילה. ב. קצירת העומר נעשתה בלילה. כמובן, טעם זה מחזק את הזיקה שבין ספירת העומר לבין מנחת העומר. מה דינו של מי ששכח לספור
על פי תקנת הרבנות הראשית, אנו קוראים בהפטרת יום העצמאות את פרק י' מספר ישעיהו, הפותח בפסוק "עוד היום בנ?ב לעמוד". ואכן, מתברר שבפרק זה מצויות נקודות רבות הרלוונטיות לימינו ולדורנו.
האם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמא?
האם ספירת העומר בימינו היא מדאורייתא או מדרבנן?
מצות אכילת מצה נמנית בספר החינוך כמצווה י' - לאכול כזית מצה בליל ט"ו בניסן. ספר החינוך פותח את דבריו על המצווה בציון חיוב לאכול "לחם מצה", ומכך מדייק ה"מנחת חינוך" שהמצה צריכה לעמוד בקריטריונים של לחם. מהם הקריטריונים להגדרת מאכל כ'לחם'?
מה בעצם ההבדל בין דברי שני הבנים, החכם והרשע? מה בשאלת החכם מראה על חכמה (צדיקות) וכן מה בשאלת הרשע מראה על רשעות?
למרות שנראה שהגאולה מופקדת בידי הקב"ה בלבד, לא כך הדבר. ישראל מהווים חלק חשוב ומהותי מהגאולה, ובלעדיהם היא לא-יכולה להתממש.
לכאורה, אכילת המצה בחג הפסח דומה לישיבה בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות. כשם שאין חובה לשבת בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות - כך גם אין חובה לאכול מצה בכל ימי חג הפסח. אמנם, מדברי המאירי בסוכה כז ע"א משתמע שהדברים אינם דומים כלל...
הלכות קצרות על בדיקת חמץ, מכירת חמץ וקטניות.
מצווה י"א בספר החינוך היא איסור שיימצא ברשותנו חמץ בחג הפסח. מדיני המצווה, שאסור לאדם לראות חמץ שברשותו או חמץ שהוא קיבל עליו אחריות, אך אין עליו איסור לראות חמץ של אחרים או של הקדש. ה"מנחת חינוך" מעורר במובלע שאלה מעניינת: מהי 'רשות' לעניין איסור זה? האם גדרי החיוב לעניין זה זהים לגדרי הבעלות לשאר הדינים שבתורה?
הגמרא במסכת מגילה דנה בשאלה האם צריך לומר הלל בפורים. במהלך הדיון עולה הסברא שאין לומר הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ, והגמרא מקשה על כך מאמירת ההלל בפסח: "יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה?". נניח את הדיון ההלכתי המופיע שם בגמרא, וננסה לענות על שאלת הגמרא על ידי אפיון נוסף לחג הפסח.
לאיזו קבוצה משתייך קרבן הפסח? מצד אחד - הוא דומה לקרבן יחיד: כל אדם מישראל צריך להביא על חשבונו קרבן, כדי לצאת ידי חובת המצווה המוטלת עליו; מצד שני - חובה זו מוטלת על כל איש מישראל. האם העובדה שכל הציבור מקריב קרבן פסח נותנת לו מעמד של קרבן ציבור, או שמא מעמד כזה שייך רק לקרבן שמשרת את כל הציבור, ואילו קרבן פסח אינו אלא הקרבה המונית של קרבנות יחיד, שכל אחד עומד בפני עצמו
דיון הלכתי קצרצר במהות בדיקת חמץ
עיון הלכתי קצרצר במהות מצות השבתת חמץ
עיון הלכתי קצרצר במהות ביטול החמץ
החודש הראשון מכונה במקרא גם "חודש האביב": "היום אתם יצאים בחדש האביב". ננסה להתחקות אחר מקורו של השם אביב.
ה"מנחת חינוך" (מצווה ט') העלה שאלה יסודית לגבי הבנת מצות השבתת החמץ: האם מצווה זו מחייבת את האדם רק לדאוג שלא יהיה לו חמץ, וקיומה הוא ב"שב ואל תעשה" - בעצם העובדה שאין לו חמץ, או שמא היא מחייבת חובה של "קום ועשה" - לעשות מעשה השבתה אקטיבי של החמץ, בדומה למעשי המצווה של שאר מצוות העשה.
הרי קדושתה ומעלתה של ארץ ישראל מופיעות בתורה פעמים רבות, ובשום מקום לא מותנית הקדושה בכך שעם ישראל ישב בארץ. אז מדוע יש דיון האם קדושה ראשונה או שניה קדשה לשעתה או גם לעתיד לבוא?
בפורים מוסתרת קריצה אירונית על החיים המחופשים בכל כך הרבה חליפות מהודרות ומעוטרים באידיאולוגיות. פורים נוגע באדם במקום הפשוט ביותר - ברצון לחיות ולשמוח.
הפעם נעיין בפרק העוסק בפן מעט שונה של היחס בין הקב"ה לבין הטבע, ומתוך הדברים ננסה להגיע לרעיון הנוגע לט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות.
האם הדרגות שבהדלקת נר חנוכה מוסיפות זו על זו או מחליפות זו את זו?
הדלקת נרות החנוכה מהווה במידה מסויימת זכר להדלקת הנרות במקדש. כך, למשל, ישנה עדיפות להדליק את נרות החנוכה בשמן זית, שבו הדליקו במקדש, ובבית הכנסת מדליקים נרות חנוכה בצד דרום, זכר למנורת המקדש. ברם, חשוב לציין שישנם הבדלים בולטים בין הדלקת נרות החנוכה לבין הדלקת הנרות במקדש.
מלבד בנבואות חגי ודניאל, חנוכה אינו זוכה לאזכור בתנ"ך. למרות זאת, חלק מהפרשנים - וייתכן שאף במדרש - ניסו למצוא רמז לחנוכה גם בתורה.
האם ההידור הוא תוספת חיצונית למצווה, שאינה מהווה חלק מגופה, ואין לה מעמד של מצווה, או שההידור הוא דרך יותר טובה לבצע את גוף המצווה?
ו. נראה שחכמים ניצלו את נס פך השמן כדי להרחיב - מדרבנן, כמובן - את מצות הדלקת המנורה של בית המקדש לביתו הפרטי של כל יהודי.
רעיונות והלכות בהקשר לתפילות בימי הצומות ובתשעה באב
הסברים עיוניים והלכתיים על תפילות שחרית ומוסף ועל תקיעת שופר, תשליך וכו'
הגמרא בפרק "לולב הגזול" קובעת שלולב גזול פסול לנטילה במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, למרות שאין דין מיוחד המחייב את האדם ליטול בימי חול המועד סוכות דווקא ארבעה מינים השייכים לו (במקביל ללימוד "ולקחתם לכם - משלכם" ביום הראשון), משום שנטילת לולב גזול היא מצווה הבאה בעבירה. במקומות אחרים (סוכה ט ע"א; כז ע"ב) מביאה הגמרא לימוד מיוחד לכך שסוכה גזולה היא פסולה. הקשו על כך הראשונים: מדוע יש צורך בלימוד מיוחד, והלא זוהי מצווה הבאה בעבירה?
אמנם, התורה אינה כותבת כלל שיש להרוג את השעיר, אלא רק לשלחו - "ושילח את השעיר במדבר". "מדבר", כמובן, הוא שטח פתוח, ולא צוק, ולכן מפשט הפסוקים נראה שיש לשחרר את השעיר במדבר, ולא להמיתו. מדוע, אפוא, סטה המדרש מפשט הכתובים וקבע כי יש להרוג את השעיר?
במהלך חג הסוכות, אנו נוהגים להוסיף בברכת המזון את המשפט "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". משפט זה מבוסס על הפסוק בעמוס (ט', יא): "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת". אולם מדוע נבחר דווקא דימוי הסוכה כדי לתאר את כנסת ישראל? כלום אי אפשר היה לבחור בדימוי אחר, נאה וגאה יותר? ניתן היה, למשל, להמשיל את כנסת ישראל למגדל, על פי הפסוק "צוארך כמגדל השן" (שיר השירים ז', ה)?!
מדוע מעלה המדרש את הרעיון שיש לאכול מצות בחג הסוכות?
ייתכן שיש להבחין בין שתי בחינות של יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם יום טוב, אך גם יום כפרה. חלוקה זו אולי גם נראית באופן שבו מתוארים קרבנותיו.
"מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל" - אם כבר נאמר לעוונותינו , למה נאמר "לעוונות בית ישראל"?
טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות (שו"ע סי' תרכ). איתא בברכות (כח.) ת''ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואח''כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח''כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת[1]
עניינים וביאורים על הוידוי ועל תפילות ערב יום כיפורים
הימים הנוראים הם לכאורה הימים הכי שמחים שיש: הזדמנות למחוק את כל החובות הישנים, להשתחרר מכל השטויות שנאחזו בנו במשך השנה ולנסות מחדש להיפטר מן המידות שאנו לא אוהבים בעצמנו. למה, אם כך, הם כל כך 'נוראים'?
מפשטי הכתובים, אם כן, עולה שיש דווקא עניין להיכנס לקודש הקדשים עם הציץ, החושן, האפוד והמעיל. מדוע, אפוא, קובע הספרא שהכהן הגדול אינו נכנס בבגדים אלו לפני ולפנים?
מה היו עושים בבית המקדש, אם השעיר שאמור להשתלח לעזאזל היה מת לפתע באמצע היום?
הלא בדיוק לפני שנה, כאשר בחנו את דרכינו בשנה שחלפה, זוכרים אנו שהתוודנו בדיוק על אותם חטאים, ואף קיבלנו על עצמנו שלא לעבור עליהם שוב. והנה, רק חלפה לה שנה, ושוב אנו מגלים שחטאנו באותם חטאים ונדרשים לקבל על עצמנו שלא נעבור עליהם להבא..