הטעם הידוע לכך שנשים פטורות ממצות סוכה הוא שזאת מצות עשה שהזמן גרמה. ננסה לתת טעם עמוק יותר לכך בעה"י, שהרי האישה מסמלת את השכינה הקדושה, והרי הסוכה נקראת "צילא דמהימנותא", צל האמונה, ולהיות בתוך הסוכה זה כמו להיות מתחת לכנפי השכינה, היינו לא רק להיות איתה אלא ממש בתוכה, וכך כשהאיש נמצא בסוכה זה
באחת הדרשות שאל הרב צבי מאיר ברוך בוחבוט, רבה של טבריה, מה מיוחד במצות סוכה עליה נאמר שאם יורדים גשמים סימן הוא שהקב"ה אינו חפץ במצוה של האדם ביחס לשאר המצוות עליהן לא נאמר כך, שהרי ידוע: "רצה לעשות מצוה, נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה"?
ביאר מהר"מ אלשיך, ששבעת ימי חג הסוכות הם כנגד השבעים שנה שהאדם חי בעולם, ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), כל יום רומז על עשר שנים. והקב"ה צוה לנו צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, לזכור שהשבעים שנה בעוה"ז הוא כדירת עראי כחלום יעוף, ומה שחשוב הוא להכין עצמו לעולם הנצחי. והו"ד בספר שמן ראש (סוכות דך קג ע"ב). ע"ש. ועפ"ז יש לבאר הטעם שהסוכה טעונה דפנות וסכך, ויותר מג' טפחים אויר פוסל את הסכך...
הגמרא בפרק "לולב הגזול" קובעת שלולב גזול פסול לנטילה במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, למרות שאין דין מיוחד המחייב את האדם ליטול בימי חול המועד סוכות דווקא ארבעה מינים השייכים לו (במקביל ללימוד "ולקחתם לכם - משלכם" ביום הראשון), משום שנטילת לולב גזול היא מצווה הבאה בעבירה. במקומות אחרים (סוכה ט ע"א; כז ע"ב) מביאה הגמרא לימוד מיוחד לכך שסוכה גזולה היא פסולה. הקשו על כך הראשונים: מדוע יש צורך בלימוד מיוחד, והלא זוהי מצווה הבאה בעבירה?
מדוע מעלה המדרש את הרעיון שיש לאכול מצות בחג הסוכות?