מצות ספירת העומר נמנית במצווה שו בספר החינוך. מדיני המצווה, לספור ימים ושבועות ממחרת החג הראשון של פסח ועד חג השבועות - סך הכל מ"ט ימים. נחלקו ראשונים בשאלה האם מי ששכח לספור יום אחד יכול לשוב ולספור כתקנו: הבה"ג סבר שלא ניתן, ואילו רב האי גאון והתוס' סברו שניתן. ה"מנחת חינוך" מביא נפקא-מינה נוספת למחלוקת הראשונים הזו - דינו של קטן שמלאו לו שלוש-עשרה בתוך ימי הספירה.
אם ניתן לספור ביום - מדוע אין מברכים ביום? מאידך, אם אפשר לספור רק בלילה - כיצד מי שספר ביום יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה?!
מצות ספירת העומר - זמנה בלילה. בטעם הדבר, העלו הראשונים שני טעמים: א. ביום הראשון ודאי חייבים לספור בלילה, שהרי צריך לספור "שבע שבתות תמימות", ולכן כנראה הזמן הראוי לספירה הוא הלילה. ב. קצירת העומר נעשתה בלילה. כמובן, טעם זה מחזק את הזיקה שבין ספירת העומר לבין מנחת העומר. מה דינו של מי ששכח לספור