קטגוריה: ראש השנה

הימים הנוראים הם לכאורה הימים הכי שמחים שיש: הזדמנות למחוק את כל החובות הישנים, להשתחרר ולנסות מחדש להיפטר מן המידות שאנו לא אוהבים בעצמנו. למה, אם כך, הם כל כך 'נוראים'?

לפעמים אנו משוכנעים שהמילים הקדושות עצמן יכולות לבקוע את הרקיעים. אבל אולי צריך להשאיר מקום דווקא למילים הפשוטות או לזעקה מעומק הלב שאין לה מילים.

על הבנת אופיו האמיתי של ראש השנה, וההבדל שבינו לבין יום הכיפורים.

בחשבון הנפש שאנו עורכים, אנו מגלים שבחלק נכבד מהדברים שקיבלנו על עצמנו להשתפר – לא השתפרנו, ואנו מצויים ביחס אליהם בדיוק באותו מקום שבו היינו בחודש אלול דאשתקד.אם כך מדוע לחזור בתשובה?

יש כאן אירוע עצום והיסטורי שמוביל עזרא ואנשי הכנסת הגדולה. חזרה בתשובה של העם היושב בציון – שהוא חלק משמעותי מכלל ישראל – לא מתוך צרה, לא מיראת העונש, אלא מאהבה; מתוך הכרה בתורת ה' והרצון לקיימה.

מה הסוד הגדול באותן י"ג מידות רחמים? ננסה לעיין קצת בפירושיו של רבינו, אור החיים, לשתי המידות הראשונות – ומתוך כך להציע כיוון חשיבה לגבי תפקידן של י"ג המידות כולן.

בארץ ישראל, אחרי השלמת השלב הראשון של התשובה, הוא יוכל להמשיך לשלב השני, של התשובה הגבוהה והאמיתית יותר, היא התשובה מאהבה. בכל התורה כולה לא מצאנו מצווה לאהוב את הקב"ה, אלא בחומש דברים, ודווקא בהקשר של בארץ ישראל. רק בארץ ישראל הקב"ה מקיים את הבטחותיו, משפיע עלינו ברכות, ומאפשר לנו לעבוד אותו מאהבה באמת.

בחיים בכלל ובתשובה בפרט אפשר לזהות שלושה עניינים, שלושה מישורים: מחשבה, דיבור ומעשה. לכאורה היה ראוי לדרוש דווקא מעשה כדי לכפר על מעשה העבירה. אבל הקב"ה ברחמיו מסתפק ב"דְבָרִים" ואיננו דורש מעשה – אך רק בתנאי שה"דְּבָרִים" אכן באים מעומק הלב, או אז מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים.

על פניו לא ברור מה הקשר בין זכירת נוח לראש השנה. על גבי זה, לא מובן גם מדוע דווקא הוא הובא כדוגמא לזכירת הקב"ה. כדי לענות על כך ננסה לעמוד על ייחודיותה של זכירת נוח, ומתוך כך גם על הקשר בינו לראש השנה.

לעיתים, אנו נתקלים בפער מסוים בין ניסוח המצוות בספר המצוות לבין ניסוחם במשנה תורה. דוגמא מובהקת לפער שכזה קיימת ביחס למצוַת התשובה.

לכל אחד משני ה'צירים' הללו, של האהבה והרחמים מחד גיסא, והיראה והדין מאידך גיסא, יש חשיבות גדולה. אל לו לאדם 'לוותר' על אחד מהם.

שליח הציבור וה'בעל תוקע' שלנו הוא זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגודל וקולו ערב, ויש בו כל המעלות המנויות בספרים. הרב של בית הכנסת, או ראש הישיבה שלנו, הוא תלמיד חכם וצדיק גמור, ואולי אפילו מלוב"ן. אנו עלולים לחשוב שאפשר …

ראש השנה – אין לנו על מי לסמוך קרא עוד

מדברי הגמרא עולים שני נימוקים מדוע לתקוע בשופר של איל. הראשון הוא שהשופר מזכיר את עקידת יצחק, והשני הוא כדי לבלבל את השטן. נראה, שאותם שני נימוקים לא עומדים בפני עצמם, אלא הם מביעים רעיון משותף. באופן כלשהו, דווקא שופר של איל שמזכיר את עקידת יצחק מצליח לבלבל את השטן. כדי להבין את קביעת הגמרא, עלינו לשוב לתיאור עקידת יצחק בספר בראשית.

איך יכול להיות שהקב"ה מעניש על הנסתרות. וכי, כלשונו של רש"י, "אדם יודע מטמונותיו של חברו"? יש לנו אדם, שורש פורה ראש ולענה, שלבבו פונה מעם ה'. איך החברה יכולה לדעת על כך ולטפל בזה?

קיים חשש שאדם שפירותיו היו טובים יזקוף את הצלחתו לעצמו. אותו אדם עלול להאמין שכוחו ועוצם ידו נתנו לו את פירותיו, עליהם הוא עמל שנה שלמה. פרשת הביכורים מתמודדת עם מחשבה שכזו, ומבהירה לאדם מנין הגיעו פירותיו.

נראה שאין "מוטו" מייצג ליום הכיפורים יותר מאשר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה." עבודה וגילה מזה, יראה ורעדה מזה. דבר זה אף בא לידי ביטוי בתפילות השונות. מוסף וסדר העבודה כמייצגי הקרבה, נעילה והתחנונים שבה כמייצגי היראה.

מידה חדשה נתגלתה בעולם, שלמרות שידוע שאדם מסויים יגרום צער ונזק בעתיד, כרגע הוא עדיין צדיק, או לא עשה עדיין את הדברים הללו, דנים אותו כמעשיו באותו זמן נתון שבו מתבצע הדין.

ביום הדין, אנחנו מריעים בשופר כדי להדגיש את הסכנה בה מצויים כל העומדים לדין. נדמה, שעל הקשר בין השופר לברכת השופרות אין צורך להרחיב.
עם זאת, ראש השנה מקבל היבט נוסף בו לא מרבים לעסוק, והוא בריאת העולם.

תיאור מצוות שופר בתורה מיוחד בכך שהוא אינו כולל פועל. התורה כותבת בפירוש כי יש לאכול מצה ("תאכלו"), לשבת בסוכה ("תשבו") ולהניח תפילין ("וקשרתם"). בתיאור מצוות שופר, לעומת זאת, איננו מוצאים פועל כלשהו. במקום הציווי שלו היינו מצפים – לתקוע בשופר – מתארת התורה את ראש השנה כ"יום תרועה" ו"זכרון תרועה". בשיעור זה נעסוק בהשלכות שיש לתופעה זו, ובייחוד להשלכותיה על הגדרת המצווה.

רבנו הקדוש ראה יהודים שחושבים שיש איזה "כוח נסתר", משהו סגולי ובלתי-מובן בשופר עצמו, שמעלה זיכרונם של ישראל לפני הקב"ה. מעשה התקיעה בשופר כשלעצמו והשמעת קולו הם אלו שנתפסו כמעלים את זיכרונם של ישראל באופן מגי לאביהם שבשמים. כנגד זה טען רבנו הקדוש: אין בשופר יותר מאשר בידיו של משה או בנחש הנחושת, שאין בהם כדי להושיע את ישראל לבדם; רק בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים נפתחים להם שערי שמים. רק שעבוד הלב שבא עם קיום המצווה הוא זה שמעלה את זיכרונם לפניו.

נאמר (בהפטרת ר"ה) "אחרי שובי נחמתי..כי נשאתי חרפת נעורי".
אחרי שובי, אחרי שכבר עשה תשובה, נחמתי, הוא חוזר ונופל וכו' ואין התשובה מתקיימת בו וכו'
לפתע פתאום הוא מוצא את עצמו במצב של נפילה, והוא בעצמו עומד ותוהה – איך קרה לי כדבר הזה?
איך ברגע אחד נמחקו כל הקבלות וההחלטות שלו, כלא היו?

כאשר מניות תחושת ההכרה בערך העצמי והביטחון העצמי ביכולותיו האישיות של אדם נמצאות בשפל המדרגה, התשובה השגרתית, ה"נורמאלית", נראית כפתרון קוסמטי בלבד, שלא יצלח למאום. אדם עשוי לתקן עוולה כאן, ולמחות נקודה שחורה שם. אך באותה שעה לא די בכך. בשעה זו אדם זקוק לבריאה מחדש, ללידה מחודשת, להיווצר מחדש. כדי להיברא מחדש, אדם צריך ליצור כוחות חדשים וזהויות רוחניות מחודשות, בשעה שמנסה לרתום כוחות וזהויות אלו.

האם אפשר להישאר ניצבת על מקומי, לא מאבדת אחיזה ולא נופלת, כשמישהו/משהו כל-כך חשוב שנשענתי עליו – הולך ממני?

האמנם יכול אדם להחליט מהיום למחר על דרך חדשה? מורגל בלשוננו הביטוי 'לפתוח דף חדש'. משמעו, לא נורא שהדפים הקודמים מקושקשים או מלאים בדברי נבלה. אנו נכסה אותם בדף החדש, ורק הוא יהיה לנגד עינינו. אך אם לא נתבונן בדף המקושקש ולא נקדיש זמן למחקו ולנקותו, חזקה על הדף החדש, שכעבור זמן קצר יהיה מקושקש כקודמיו. אם כן אפוא, איך מוחקים וכיצד מתקנים? האומנם יכול כל אחד מאתנו להתחרט חרטה עמוקה על כל מעשיו הרעים בשנה החולפת? וכלום ניתן לעשות זאת כל שנה?

בניגוד לרמב"ם, שכידוע מנה י"ג עיקרי אמונה, בעל ספר העיקרים הסתפק בשלושה: אמונה במציאות ה', בשכר ועונש ובתורה מן השמים. לדעתו (מאמר ראשון פרק ד'), ג' עיקרים אלו משתקפים בברכות מלכויות, זכרונות ושופרות שאנו אומרים בראש השנה.

התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה', המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו – שניהם בזכות ה' ובנוכחותו.

בתורה נאמר על ראש השנה שהוא יום "זכרון תרועה" (ויקרא כ"ג, כד), וריה"ל מקשר זאת עם הפסוק שנאמר על החצוצרות: "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעתם בחצוצרת ונזכרתם לפני ה' א-לוהיכם ונושעתם מאויביכם. וביום שמחתכם… ותקעתם בחצוצרת… והיו לכם לזיכרון לפני א-לוהיכם (במדבר י', ט-י). בפסוקים אלו נאמר כי מטרת התרועה היא להיזכר לפני ה' לטובה, ולכן ניתן להניח כי גם בראש השנה, מטרת התרועה היא להעלות את זכרוננו לטובה לפני המקום. אך כאן צריכה להישאל מאליה השאלה: האם הקב"ה צריך תזכורת כדי להיזכר בנו?

מילוי יד אהרן ובבניו וטהרת המצורע מכוונים למגמה אחת והיא כינון זהותו של האדם מחדש. יש כאן מעין לידה מחדש, והדבר מסביר גם את בחירת התורה למקם את פרשיית היולדת לצד דיני המצורע, ולא עם הזב, הזבה והנידה, שלושת מחוסרי הכפרה האחרים. הלידה הזו מחדש מבטאת תהליך תשובה יסודי, שינוי מהותי של האדם…

הייתכן שמשה ויתר על חלומו הגדול – להיכנס לארץ ישראל, ובלבד שלא ייהפך למשנהו של יהושע?

הימים הנוראים הם לכאורה הימים הכי שמחים שיש: הזדמנות למחוק את כל החובות הישנים, להשתחרר מכל השטויות שנאחזו בנו במשך השנה ולנסות מחדש להיפטר מן המידות שאנו לא אוהבים בעצמנו. למה, אם כך, הם כל כך 'נוראים'?

הלא בדיוק לפני שנה, כאשר בחנו את דרכינו בשנה שחלפה, זוכרים אנו שהתוודנו בדיוק על אותם חטאים, ואף קיבלנו על עצמנו שלא לעבור עליהם שוב. והנה, רק חלפה לה שנה, ושוב אנו מגלים שחטאנו באותם חטאים ונדרשים לקבל על עצמנו שלא נעבור עליהם להבא..

יש משמעות לעבודתנו גם כאשר אנחנו בדרגה נמוכה, בלי יכולת לעבור את הסף אל תוך הקדושה. גם התפילות שלא בכוונה, וגם המצוות שעשינו מתוך הרגל או מתוך אינטרס – הופכות לזכויות אמיתיות, כיוון שאפשר לעשות תשובה לא רק על העבירות אלא גם על המצוות שעשינו.

הגמרא במסכת ר"ה (בדף כו.) בונה יסוד גדול להבנת סוד תקיעת השופר – לפי הכלל שאין קטיגור נעשה סניגור…

באחד מימות הקיץ כחום היום, ישב הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע, בחצר שעל יד ביתו. נכנס איש אחד ופנה אליו לתת לו פתקא בכתב ידו שהוא נקי מעבירה…

כתוב על הימים הללו "דרשו את ה' בהמצאו" הם ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים, שהשי"ת ממציא את עצמו ומתקרב אליהם, אבל הרי השי"ת מצוי בכל השנה "מלוא כל הארץ כבודו"?

שבעה משקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב.
ולכל חג מהחגים יש את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.

התורה אומרת שבאחד לחודש השביעי "זכרון תרועה ויום תרועה". וכאשר חל יום ראשון של ראש השנה בשבת דוחים את התקיעה למחר מדוע ומה העניין? מדוע חכמים מבטלים לכאורה מצווה מדאורייתא?

בראש השנה אנו מקבלים הזדמנות נדירה להצצה של רגע בשתי דמויות המתחברות אלינו ביום זה ואלו הן: שרה אימנו וחנה אשת אלקנה מה הן באות ללמדנו?

כשהאדם שב בתשובה, מתברר שהחטא מעולם לא היה חלק ממנו, מאישיותו. לכן הוא מצליח לנער את החטא מעליו, וניתן למחול לו על עוונו

כביכול, ה' עומד ומצפה לשמוע את קול התרועה. הוא לא רק מקשיב לקולנו; הוא עומד ומחכה לשמוע את קולנו. הפער בין שמיעה לבין האזנה נעוץ בפער בין תקיעה לבין תרועה.

פרשתנו  –  ניצבים – לעולם תיקרא בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת בפסוק: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם…" לצורך מה? "לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו, אשר ה' אלוקיך כרת עמך היום" [כ"ט, י"א]. המדרש הגדול מסביר שמשה מפייס …

"לעברך בברית ה' " – השמחה שבברית קרא עוד

מהי התחושה שיש לחוש בזמן התקיעות? עצם המעמד המרגש הזה שלפני התקיעות, כאשר כל קהל עדת בני ישראל עומד על רגליו, מזכיר לנו את מעמר הר סיני לפני קבלת התורה. שופך עם ישראל את שיחו בעת הקדושה הזו ומשטח תחינותיו …

התחושות בזמן התקיעות קרא עוד

למה התורה במכוון לא כתבה במפורש איך נבצע את יום התרועה ובמה? חז"ל למדו שזה בשופר אך אולי ניתן גם לומר שהלוא מצינו בתורה שמריעים היו בחצוצרה בזמן המסעות במדבר, אם כן למה שלא נריע בראש השנה בחצוצרה? במה טוב …

השופר מהותו וסודו קרא עוד

מה מהותו של ראש השנה? האם הוא יום הדין? או האם הוא יום שכולו  קולות של תרועה? או אולי מה שחשוב בו זה לאכול תפוח בדבש? כל התשובות נכונות. התורה מקמצת במילים מה הוא היום הזה רק אומרת שהוא 'יום …

ראש השנה קרא עוד

שובה ישראל עד ה' א-להיך כי כשלת בעונך – לכאורה קשה, הרי "עוון" הוא חטא במזיד, ואם כן מדוע נאמר "כשלת" – ביטוי ממנו משמע שמדובר בסך הכול במעידה?

רבים מגדולי האחרונים התחבטו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית את ימים אלו, אמנם מבחינת הלוח העברי ימים אלו נחשבים כחלק מחודש תשרי כחלק מהשנה החדשה, אבל מבחינה דינית נותרה השאלה כיצד להתייחס אליהם,מצד אחד כבר נכתבנו בראש השנה,מאידך עדיין לא נחתמנו …

על עשרת ימי תשובה קרא עוד

כאשר הסליחה משכחת את הצער שגרם הזולת, יורד עמה גם הרצון לנקום בזולת על הצער שגרם לנו. על היכולת לסלוח באופן כזה יש להודות לאל.

אם אנו באמת רוצים שקולנו ישמע, עלינו לעמול קשות על הכנת כסותנו, לבל ידמה ללבוש שק. מדובר בעבודה קשה וארוכה של חשבון נפש ותיקון, אך אין להתחמק ממנה. יש לעשותה, יהא המחיר אשר יהא.

"והיה כי תבוא אל הארץ" – כניסתם של בני ישראל לארץ טומנת בחובה סכנה חמורה, ולמעשה סכנה משולשת

"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים-רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים-עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש" . "היום הרת עולם". אנו עומדים למשפט ומבקשים על נפשנו, …

היום הרת עולם קרא עוד

פרשת "נצבים" (כחלק מקריאת הפרשות המחוברות "נצבים-וילך") נקראת לפני ר"ה והיא השביעית והאחרונה "משבע דנחמתא". על אף היותה פרשה די קצרה (=40 פסוקים) עשירה היא במגוון רעיונות ונושאים, כגון: כינוס כל ישראל לפני הקב"ה "ביום מותו (של משה) [כדי] להכניסם …

תשובה, אחדות ישראל וערבות הדדית קרא עוד

על הפסוק "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן". מעתיק רש"י את התיבות "כי תבוא בכרם רעך", ומפרש: "בפועל הכתוב מדבר". וכן בפסוק שלאחרי זה "כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף …

עבודת השם כתענוג, והחובה לבקש מאת ה' קרא עוד

בפרשת נשא כתוב "והתוודו את חטאתם אשר עשו". מהפסוק הזה לומדים את מצוות הוידוי, והרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שכל אחד שרוצה לחזור בתשובה מחטא שבידו, צריך להתוודות כלפי הקב"ה בוידוי דברים. זהו חלק מהותי ובסיסי בתשובה. מדברי הרמב"ם ניתן לראות …

הרהור תשובה הופך רשע לצדיק קרא עוד

כתוב על פרעה – "ויהי בבוקר ותפעם רוחו". על פי הרמב"ן, פעימת רוחו, התפעמותו והתרגשותו של פרעה – היתה דווקא בבוקר. וכל כך למה? הנה, בידוע הוא כי יוסף נשתחרר מבית האסורים בראש השנה. עוד ידוע מן הגמרא, כי בראש …

מדוע נפעם פרעה בבוקר קרא עוד

הרמב"ם פותח את הלכות התשובה (פרק א' הלכה א'): "כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא: שנאמר (במדבר ה' ו'-ז'): …

קול השופר כתזכורת לתשובה קרא עוד

על הפסוק במיכה (ז' י"ח): "מי א-ל כמוך, נשא עון ועבר על פשע, לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא" אומר רבי חנינא במסכת "ראש השנה" (דף י"ז עמ' א'): "אליה וקוץ בה, לשארית נחלתו, ולא לכל …

ראש השנה – זמן מחיקת העוונות ל"שארית ישראל" קרא עוד

הגמרא מביאה הוכחה לכך שראש השנה הוא יום הדין מהפסוק  (דברים, יא ד) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו – הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פ"א ה) "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" …

מניין שראש השנה הוא יום הדין? קרא עוד

נאמר בספר איוב (א' ו'): "ויהי היום, ויבאו בני האלקים להתיצב על ה'". מתרגם יונתן בן עוזיאל: " "והוה ביומא דדינא בריש שתא", פירוש: "ויהי ביום הדין, בראש השנה" ואף רש"י מסביר: "ויהי היום – אותו יום שהיה ראש השנה". …

יום הדין – יום בריאת העולם קרא עוד