שרה וחנה – כוחה של אמונה בראש השנה
חז"ל סידרו לנו לקרוא בראש השנה על שתי דמיות מופת בעם ישראל ,בתורה – על שרה, ובהפטרה – על חנה. מדוע כך העניין?
בראש השנה אנו מקבלים הזדמנות נדירה להצצה של רגע בשתי דמויות המתחברות אלינו ביום זה ואלו הן: שרה אימנו וחנה אשת אלקנה מה הן באות ללמדנו?
תשובה- תקווה ואמונה בבורא, במחשבה דיבור ומעשה למרות שאפסה במציאות כל תקווה.
שרה:
לאחר שצועדת באמונה גדולה יחד עם בעלה אברהם מחרן לארץ כנען, והתורה מעידה ששרי עקרה אין לה ולד. ולאחר נסיון שאולי לוט הוא היורש ולאחר נסיון שדמשק אליעזר יהיה אולי היורש ולאחר עשר שנים שיושבת עם אברהם הם מחליטים להכניס אשה לבית אברהם (שפחה מארץ מצרים) את הגר המצרית שעוד תזלזל בשרה ומאידך שרה מתקרבת לגיל תשעים אכן אפסה לכאורה כל תקווה שאברהם יבנה ממנה ותלד לו בן.
לאחר כל זה אשה רגילה במצב שכזה לא היתה עוד מאמינה שתשא ברחמה עובר אמיתי חי וקיים.
ואברהם עוד יגדיל לומר "לו ישמעאל יחיה לפניך" מה שמראה ומשמיע לאוזני שרה שתפסקי לחלום על עובר שיצא מחלצייך אפסה כל תקווה וגם הוא המאמין הגדול לא חלם ששרה אשתו עוד תלד בן.
אכן בנקודת זמן קשה זו בחייה רוויי הצער של שרה ובהתבננותה על שדיה שצמקו ועל רחמה המחוסר דמים וחיים, פתאום הרגישה איך שחוזרת לה העדנה וזאת בעת לשה היא את שלושת הסעים סולת לעשות מאפה ולחם לאורחים והם המבשרים לה שבעוד שנה למועד הזה תחוש את פעימות ליבו של עובר אמיתי ברחמה וכל זה מתוך שצחוק עשה לה האלוהים.
ולאחר מיכן עוד נשים אחרות יביאו את ילדיהם ששרה תניק אותם ולחזות בפלא הבלתי נתפס איך אשה בת תשעים תלד בן כזה מפואר ועוד אבימלך וכל העמים מסביב מתלוצצים "מאבימלך התעברה שרה" שזה גם צחוק על אברהם הזקן. אך התורה מעידה "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", דמות דיוקנו דומה לאברהם ושרה ולא לכל אפשרות דמיונית אחרת.
יצחק עולה תמימה, ולא יצא מתחום הארץ כל ימי חייו.
חנה:
חנה מדברת על ליבה. מדוע? כי נצבט ליבה בכל פעם שפנינה צרתה יולדת ילדים ועוד שפנינה מכעיסה אותה ומוסיפה לה כאב שחודר לחנה עד עומק נשמתה חנה סובלת בשקט בליבה את היותה עקרה אכן אלקנה מפייסה במנות. וגם הוא שמאמין גדול היה, לא האמין שחנה אשתו עוד תלד לו בן.
אכן כך ממשיכים חייה המרים של חנה אך לא אישה חזקה כמותה שעתידה ללדת את אחד הנביאים הגדולים ששקול יהיה כמשה ואהרון, שתאבד את התקווה. מה אכן ממריץ אותה ללכת על כל הקופה ולהכנס למקדש ולשתוח תחינה לפני ה' ולפני עלי הכהן עד שהוא כועס עליה שתסיר היין ממוחה ותצא משיכרותה , אכן מה כבר אמרו לה? אכן אלקנה אומר לה "הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" אכן ניחום אך לא.. מה אתה אומר לי שאפסיק לחלום על בן? שליבו יפעם בתוך רחמי את זה אני רוצה, ולא אפסיק לחלום כל עוד רוחי בי, והוא, הבן הזה שיוולד יהיה במקדש עבד לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו קדוש מרחם לכל ימי חייו.
שתיהן אהבו את בעליהן אך סבלו נפשית מבעליהן בזה שנאלצו הם להכניס אשה נוספת לתוך ביתם ועוד נוסף לזה שכאשר ילדו הכעיסו וזלזלו לבעלת הבית עד עומק הנפש. זהו מצב בלתי נתפס לחלוטין. ודווקא מתוך כך יש לנו ללמוד על כוחה של אמונה איתנה בבורא שאין מניעה ממנו לעשות את הבלתי יאומן.
אכן חשוב לכל יהודי ויהודיה ביום ראש השנה להיפגש עם שתי דמיות מופת אלו כדי שידע שה' רוצה שלא נאבד כל תקווה וגם אם התפללנו בעבר כל שנה ושנה ומימים ימימה ולכאורה ה' עדיין לא סיפק לנו את 'הסחורה' הרצויה, נמשיך נקווה נתפלל ונייחל שהישועה אכן תופיע במציאות וזה סוד התפילה לא להתייאש ואכן הן נוסכות בנו את התקווה שגם שרה שילדה את יצחק וגם חנה שילדה את שמואל האמינו ותפילתם התקבלה וזו כוחה של תפילה וכשם שכך פני הדברים יהודי מתחזק ביום ראש השנה בתפילה לבורא העולם שיקבל ברחמים וברצון את תפילתנו כל ימות השנה. אמן!
(נשלח ע"י ליאור זרחיה)