התחושות בזמן התקיעות
מהי התחושה שיש לחוש בזמן התקיעות?
עצם המעמד המרגש הזה שלפני התקיעות, כאשר כל קהל עדת בני ישראל עומד על רגליו, מזכיר לנו את מעמר הר סיני לפני קבלת התורה. שופך עם ישראל את שיחו בעת הקדושה הזו ומשטח תחינותיו לפני הבורא בדחילו ורחימו וכמו כן משתפכת הנפש של כל אחד ואחד מישראל ברגע קדוש זה שלפני התקיעות.
המעמד המרגש בו נקראים פסוקיו של הפרק המפורסם 'למנצח לבני קורח…' ועל ידי כך נקרעים השמים והמסכים נעלמים עוד מעט עוד רגע קט נשמע כולנו כאיש אחד בלב אחד את קול ה' הבוקע מהשופר. נחוש איך אנו מעוררים כאן למטה את השופר שלמעלה. ידענו תמיד וכך גם רשום במחזור שיש לקרוא פרק זה "למנצח" שבע פעמים אך לא ידענו למה רק ידענו שיש בו רעיונות עמוקים.
חז"ל קבעו לקרוא כעת שבע פעמים את הפרק "למנצח לבני קורח…" ולמה באמת שבע? כי יש בפרק זה שבע פעמים את המילה אלוקים, נמצא שבשבעת הפעמים של קריאת הפרק הזה אנו אומרים ארבעים ותשע פעם את שם "אלוקים" עלה אלוקים בתרועה.
הארבעים ותשע פעם הם בדיוק המ"ט שערים, הם השערים של מדרגות הטומאה שאנו יוצאים מהם, ובשל כך נכנסים אנו למ"ט שערים חדשים של קדושה והתרוממות רוח והם השערים של תיקון המעשים.
ובכן הפסוק הזה מתרעם לו שם כבר על הבימה מפיו של התוקע "עלה אלוקים בתרועה" ופסוק זה הנשמע בקולות תמרורים מפיו של תוקע, כבר יש בו כדי להחריד בחרדת קודש את הלבבות של כלל ישראל.
אנו משוטטים בתודעתינו ובדמיונינו בשעת התקיעות והתרועות הרחק נדוד אל עברנו המפואר אל מרומי הר המוריה שם יצחק אבינו עקוד היה כאשר מתנוססת מעליו המאכלת בידו של אביו אברהם, נזכרים אנו גם בכל אותם העקידות שנעקדו אבותינו ואימותינו במהלך הדורות על מזבח יהודתם ועל מזבח אמונתם. נזכרים אנו בפוגרומים שעשו לנו הגויים במסעי הצלב ברחבי אירופה. בטבח הנורא בפרעות תרפ"ט בחברון, ובהובלת סבא וסבתא לתאי הגאזים ולמשרפות אללי לי במחנות ההשמדה בפולניה בימי השואה האיומה . נזכרים אנו גם ביללות האמבולנסים השועטים בקול תרועה רמה ברחובה של עיר בעקבות פיגועים קשים ונפגעים רבים לע"ל והתפוצצויות של מטעני חבלה באוטובוסים ברחובות קריה, וגם לשמע יללות הצופרים בזמן התקפת טילים וכדומה על ישובים ומקומות מגורים ברחבי הארץ.
ומאידך גם נודדת מחשבתנו אל אותו מעמד רם ונישא בהר סיני אז לפני כשלושת אלפים ושלוש מאות שנה, במדבר סיני שם עם ישראל עומד היה כאיש אחד בלב אחד ומקבל את התורה הקדושה.
התקיעות גם נוסכים בנו תקווה שעוד בימינו נשמע קול שופרו של משיח המוציא את היקום כולו ממחשך לאור גדול.
אנו רוצים כביכול להיעקד ז"א למסור לה' את כל כוחותינו ואת כל מעשינו לייחד את כולם למען ה'.
האם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו? השקט שלפני הסערה, הרגע שלפני התקיעות ושלאחריו יהדהדו הקולות את קירות בתי הכנסת ואת קירות ליבנו המלא ביראת ה' ורוממתו. המתח בקהל המלא מפה לפה בבית הכנסת הינו עצום. הנה בבוקרו של יום ראש השנה, הקדושה בגודל עוצמת עיזוזה מרוממת אותנו ומכינה את אוזננו בחרדת קודש, לשמוע ולהבין את דבר ה' הבוקע מן השופר. הקולות מרטיטים המה את נימי הנפש פנימה, עד כדי כך שנפשי יצאה בדברו.
אנו תפילה לה' יתברך שיתקע כבר בשופר גדול לחירותינו, במהרה בימינו אמן סלה.
(נשלח ע"י ליאור זרחיה)