על דו קיום אפשרי ועל בניין המקדש
דו קיום אינו עסק של פוליטיקאים, אלא של האנשים החיים אותו ביום-יום.
דו קיום אינו עסק של פוליטיקאים, אלא של האנשים החיים אותו ביום-יום.
השו"ע פסק בסימן נה ס' ד' "יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצרוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים" ואילו בסימן קצט ס' י כתב "קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין לשלושה ובין לעשרה". הג"ה ויש אומרים דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא
רב חסדא בא ללמדנו כי גם בהספדם של אנשים גדולים, יש לנסות לחלוק עם כולם את גדולתו האמיתית של הנפטר, ולא לתארו בתארים פופולריים אך שקריים.
תלמיד חכם יכול לבחור בדרך שבה הוא יכול יכול להתבונן על העולם שמחוץ לבית המדרש כעולם המלא גועל וכיעור, אבל גם יכול לראות את העולם החיצוני כמכלול של דברים טובים ורעים, ולהיעזר בתורה כמסננת וכאמצעי לקידוש החוויה האנושית הכוללת.
תוכחה לשמה וענווה שלא לשמה - איזו עדיפה?
פירושים והסברים על הלכות ומנהגים שונים במוצאי שבת
עיונים פירושים והלכות בנוגע לתפילת מנחה של שבת
עיונים ופירושים על תפילת מנחה של שבת
פירושים הלכות ועיונים על תפילת שחרית של שבת
עיונים, מנהגים והלכות הקרושים לתפילות ולפיוטים של ערב שבת
רב - הייתה אשתו מצערת אותו: כשאמר לה 'עשי לי עדשים' - עשתה לו קטניות; 'קטניות' - עשתה לו עדשים. כשגדל חייא בנו, היה הופך לה את דברי אביו. אמר לו: אמך השתפרה. אמר לו: אני הוא שהופך לה את דבריך. אמר לו: זהו שאומרים אנשים, פעמים שהבן מחכים את אביו. אני היה לי לעשות כך, אתה אל תעשה כך, שנאמר "לימדו לשונם דבר שקר - העוה נלאו". (יבמות סג ע"א) חלק מהפרשנים תהו מדוע אסר רב על חייא לשנות בדיבורו, למרות שמותר לשנות מפני השלום. שני דפים אחרי סיפור זה, בדף סה ע"ב, אנו לומדים שאפילו הקב"ה עצמו שינה מהאמת כדי לשמר את השלום שבין אברהם לשרה. מדוע לא היה חייא רשאי לשנות גם במקרה זה?
מדוע תפילת מנחה נקראת כך? אם תאמר בגלל שמנחת התמיד של בין הערביים קריבה בזמן תפילת מנחה, אזי יש להקשות הרי גם בשחר יש מנחה של תמיד של שחר וכן קריבה בשחר מנחת חביתין?
מהו המייחד את כל ההלכות הכלולות במורא אב ואם, לעומת אלו הכלולות בכיבודם?
איתא במגילה כג: מתני' אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם... פחות מעשרה. גמ' מה''מ? אמר ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן דאמר קרא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב-לב) כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני ר' חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני
על עניית אמן לאחר "גאל ישראל"
למה אומרים חידוש ולא חדש על דבר תורה? בגלל שכל החידושים נאמרו בהר סיני ולכן אין המדובר בדבר חדש אלא בחידוש של דבר ישן. כלומר, הדבר תורה קיים רק אני מחדש אותו - renew ולא new. (נשלח ע"י מוטי מלול)
על אמירת "והוא רחום", על סמיכת גאולה לתפילה בלילה ומדוע אין אומרים בערבית חזרת הש"ץ.
כתב הבית יוסף בס' קלג בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב שאין לומר פיטום הקטורת אלא מתוך הכתב שמא יחסר אחד מהסממנים והיא חייב מיתה בקריאה כמו בהקטרה ואולי שמזה הטעם אין אומרים אותו מקצת מקומות אע"פ שאומרים פרשת הקורבנות ע"כ. והבית יוסף חולק ואומר שמה שכתוב שאם חיסר אחד מסמניה חייב מיתה (כריתות ו:) ורש"י
המדרש המתאר מה המקור לכל אחת מהקריאות בשיר של יום.
טעמים לאמירת קדושת ובא לציון ומדוע אומרים ובא לציון ביום חול ולא בשבת ויו"ט.
הסברים על הסיבות וההלכות ב"נפילת אפיים" אחרי חזרת הש"ץ בשחרית.
על הסיבה לחזרת הש"ץ, קדושה, מודים דרבנן, ועוד נושאים.
חותמת של ה' היא אמת. האותיות של חותמת הם הפוכות כדי שאחרי החתימה האותיות יהיו בסדר הנכון. לפעמים נראה שהכול הפוך אבל רק הקב"ה יודע שזה רק נראה כך אבל למעשה זה הנכון ביותר.
על "אלהי נצור","עושה שלום", הפסיעות לאחור וההמתנה לאחר התפילה.
מדרשים הסברים והלכות על ברכות מתפילת שמונה עשרה , מסודרים בסדר הברכות.
אל לו לאדם להחליט שהוא רשע, שהרי בכך הוא מונע את עצמו מכל אפשרות של כניסה של הקודש וחזרה בתשובה. על האדם לנסות להתקדם, ולא לגזור על עצמו שהוא רשע ואין לו חלק בתורת ישראל.
מדוע אין לתלמידי חכמים מנוחה בעולם הבא? האם אין זו מטרתו של העולם הבא - להגיע לשלמות ולמנוחה רוחנית אחרי חיים מלאים עמל ויגיעה?
הרב קוק מסביר שבדרך כלל תפילה נאמרת בשעת סכנה או קושי כלשהו. לכן, חז"ל שאלו מה מקום לתפילה לפני כניסה לבית המדרש - מהן הסכנות הכרוכות בלימוד בבית המדרש? אך ר' נחוניא הבין, כנראה, שגם בבית המדרש הוא עומד בפני אתגרים רוחניים ומוסריים לא פשוטים, ולכן בהחלט 'יש מקום לתפילה זו'.
על הפסיעות שלפני העמידה, צורת העמידה וכיצד מתפלל.
אמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו, לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות. אמר רבי חנינא שלש ראשונות למה הן דומות לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעיות למה הן דומות לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הן דומות לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ( ברכות לד.)
מצינו יח' ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו (לא נתקנו בפעם אחת אלא בזמנים שונים), כיוון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן
מנהגים באמירת אל מלך נאמן לפי ק"ש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והאם יש חובה לומר ק"ש בטעמי המקרא
קורין ק"ש ומברכין בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על הפסוק "שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך" ( תהילים קיט,קסד) ? טור ס' נח.
העקידה - קוראים את פרשת העקידה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה וגם להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק נפשו . ולאחריה אומר את הפסוק " ושחט אתו על ירך המזבח צפונה וכו' - כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ, בין עו"ג בין ישראל בין עבד בין אמה, בשעה שהן
כתב הטור בסימן נו שהטעם שהקדיש תוקן בלשון ארמית מפני שמלאכים לא יתקנו בנו, שאנו משבחים שבח נאה כזה שאם יבינו המלאכים (שאינן מכירין ארמית[1]) אזי הם יקטרגו עלינו וגם[2] ע"י זה הקב"ה נזכר לחורבן הבית וגלות ישראל כדאיתא בברכות ( ג.) בשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבא, הקב"ה מנענע בראשו ואומר: אוי לבנים
איתא במסכת ברכות (ס:) כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי... ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים, כי שמע קול תרנגול לימא ברוך אשר נתן לשכווי[1] בינה... כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים, כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים, כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים, כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים... וכי
אשר יצר את האדם בחכמה- שבריאת האדם היא בחוכמה נפלאה ( ראה להן מפליא לעשות) ויש מפרשים שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו. וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים ( בגימטרייה רמ"ח כמנין אברי האדם) - פירש הבית יוסף שמכיוון שיש בגוף הרבה נקבים ואברים חלולים לכן כפל אותם בברכה (נקבים נקבים וכו'). שאם
במעבר מהגלות (תורת הפרט) לארץ ישראל (תורת הכלל), חייבים לעבור את התהליך הזה של הסתלקות המוחין.
שהאתמול והמחר שלך, לא יפריעו לרגע הקדוש הזה שלך להיות אין-סופי. וככה, בלי שתרגיש, מרגע קדוש לרגע קדוש - גם אם הרבה זמן מפריד ביניהם - אתה הולך וגדל, הולך ומתקדש.
כולם מכירים את הפס' שדוד המלך מקונן על יהונתן בן שאול "נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים". מי הן הנשים, ולמה?