מסכת אבות לנפש בשבתות הקיץ
"הנפש מתוקנת בסבב הרביעי."
כללי
נושאים בפרשה
אַחֵר
בשיעור זה נעסוק בדמותו של אלישע בן אבויה, "אחר" - הדוגמה הקלסית ל'תלמיד חכם שסרח'. ננסה להבין מניין נבע חטאו, ומדוע לא היה חוטא לוּ דרש כרבי יעקב.
לראות את התמונה השלמה
החושים שלנו אינם יכולים לאפשר לנו לקלוט את התמונה השלמה אלא רק חלק מזערי ממנה, ורק לימוד התורה הקדושה והחדרת חכמת ד' אלינו יכולים להעצים את יכולתנו לראות את התמונה כל פעם מזוית יותר ויותר רחבה ולהתקרב עוד ועוד ליכולת של הקב"ה לראות כל דבר וענין במציאות האלוקית באור האמת ולהתיחס אליו בהתאם. כשם שלא
מימוש עצמי לעומת גאוה
נתבונן בדין המובא במשנה (כלים יא, ב) לגבי מתי כלי אינו מקבל טומאה, ומזה נלמד בהמשך לענין מתי אין חשש של גאוה ואנוכיות.
אמת מארץ תצמח
בדומה לבקבוק משקה אטום שרק לאחר שמוזגים את תוכנו לתוך כוס אפשר לדעת איזה משקה הוא מכיל, גם על כל אדם ואדם ניתן ללמוד בעיקר דרך מוצא פיו ומאופי מעשיו שמשקפים את התוכן, הפנימיות והמהות שלו.
היצר הרע מבריח את האדם מן התוכחה שתביאהו לחיי העולם הבא
מענין לראות איך היצר הרע מצליח לעבוד על בני האדם כשהוא תופס אותם ברשתו וכובל אותם בכבלים שקשה להם להשתחרר מהם, שהרי אם תתן לכל בני האדם עצה טובה וחכמה שתעזור להם להרויח עוד כסף או להשיג תועלת כלכלית או חומרית כזאת או אחרת כולם יעשו כל מאמץ אפשרי כדי לישם את הדברים, יודו לך
ר' אלעזר והמכוער
תלמיד חכם יכול לבחור בדרך שבה הוא יכול יכול להתבונן על העולם שמחוץ לבית המדרש כעולם המלא גועל וכיעור, אבל גם יכול לראות את העולם החיצוני כמכלול של דברים טובים ורעים, ולהיעזר בתורה כמסננת וכאמצעי לקידוש החוויה האנושית הכוללת.
ערכה של ענווה שלא לשמה
תוכחה לשמה וענווה שלא לשמה - איזו עדיפה?
האם מותר לשנות למען השלום?
רב - הייתה אשתו מצערת אותו: כשאמר לה 'עשי לי עדשים' - עשתה לו קטניות; 'קטניות' - עשתה לו עדשים. כשגדל חייא בנו, היה הופך לה את דברי אביו. אמר לו: אמך השתפרה. אמר לו: אני הוא שהופך לה את דבריך. אמר לו: זהו שאומרים אנשים, פעמים שהבן מחכים את אביו. אני היה לי לעשות כך, אתה אל תעשה כך, שנאמר "לימדו לשונם דבר שקר - העוה נלאו". (יבמות סג ע"א) חלק מהפרשנים תהו מדוע אסר רב על חייא לשנות בדיבורו, למרות שמותר לשנות מפני השלום. שני דפים אחרי סיפור זה, בדף סה ע"ב, אנו לומדים שאפילו הקב"ה עצמו שינה מהאמת כדי לשמר את השלום שבין אברהם לשרה. מדוע לא היה חייא רשאי לשנות גם במקרה זה?
אי זהו מורא ואי זהו כבוד?
מהו המייחד את כל ההלכות הכלולות במורא אב ואם, לעומת אלו הכלולות בכיבודם?
אהבת דוד ויהונתן
כולם מכירים את הפס' שדוד המלך מקונן על יהונתן בן שאול "נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים". מי הן הנשים, ולמה?
הנקודה הפנימית – "רציתי לרצות להיות טוב"
איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
המעביר על מידותיו
"המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו", מדוע נקט לשון:"מעביר"? ומדוע מעבירים דוקא את הפשעים?
הבורח מן הכבוד
"הלא אמרו כי הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. ואני בורח זה שנים מן הכבוד, ובכל זאת אין הכבוד רודף אחרי"...
תלמוד תורה היום- שיחה לבין הזמנים
תלמוד תורה הינו מרכז החיים בישיבה. ועם זאת, מעורר הוא לא מעט לבטים בקרב התלמידים. אכן, "לא כרת הקב"ה ברית אלא על תורה שבעל פה", אך יש לא מעט השואלים באופן גלוי (ולצדם, כאלה השומרים את הדברים צפונים בלבם ונמנעים מלשאול, או מדחיקים אותם): "והלא יש כל כך הרבה בעיות גדולות בעולם, בתחום האמונה, המוסר,
עניינים גשמיים ועניינים רוחניים
מתוך ספר היום יום חסידות חב"ד
חיצוניות ופנימיות
כשיש ברקע דרשה של רב כריזמטי או הופעה של סטנד-אפיסט כשרוני בהם הדובר מתאפיין בהתלהבות יתרה ושמחה גדולה עם עליות וירידות חוזרות ונשנות בקול, אך עם זאת לא ניתן להקשיב לתוכן דבריו, כי המאזין נמצא רחוק, קורא ספר או מרוכז במשהו אחר, זה עלול להפריע ואף להציק לאנשים רבים, שאם היו מקשיבים ומתעמקים היו מצליחים
פרשת בהעלותך: "המקנא אתה לי" ? על העדר מונופולין וגבול לרוח / כתב: עוה"ד מיליס יואב
מוקדש לע"נ הורי זהרה ושמעון מיליס ז"ל/ בהעלותך - תשע"א לעיון בכל דברי התורה באתר עוה"ד מיליס יואב לחץ כאן ענין המתאווים לבשר המובא בפרשת בהעלותך מביאה את משה ? באופן יוצא דופן ? להתריס כלפי ה': "למה הרעת לעבדך..לשום את משא כל העם הזה עלי" [י"א, י"א]. ותמה בעל העקידת יצחק כיצד אותו משה
שלוש קריאות בענוותו של רבי
במספר מקומות בתלמוד ובמדרשים, מופיעה ענותנותו של רבי. ברצוני לעמוד על מידת הענוה, כפי שהיא עולה, בעיני חז"ל, מדרכיו של רבי בסיפור שלהלן. הסיפור מופיע הן בירושלמי והן במדרש רבה.
המעביר על המידות
הגמרא בר"ה (יז.) אומרת " אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע" המעביר על מידותיו מסביר רש"י שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו לכן גם מדת הדין לא מדקדקת אחריו, עוד ענין בהקשר לזה אנו מוצאים במשנה בפרקי