ממה מפחדת וירג'יניה וולף?
מי כשיר יותר ליצירה רוחנית – העני או העשיר? ומי מהם נמצא בסכנה של דלדול רוחני?
כללי
נושאים בפרשה
שומר פיו ולשונו
רבי אברהם אבן עזרא בתחילה מפרש את הפסוק לזהירות מלשון הרע: "שומר פיו ולשונו - שניהם (=הפה והלשון) שותפים בדבור, והעניין שישמרם מדבר גנות אז ישמור נפשו מכל דבר רע", אך מביא פירוש נוסף לפיו שמירת הלשון אכן היא מפני דיבור רע, אך שמירת הפה הכוונה מפני מאכלים "שומר פיו מאוכל, ולשונו מדבר הרע". (נשלח
השקר שעומד מאחורי הקנאה
רואה את הבית החדש של השכן ומקנא? רואה את המכונית המפוארת של החבר ומרגיש צביטה בלב? אוי כמה שהעוה"ז מלא בתעתועי שוא, שהרי אחד מתחומי ההתמחות של היצר הרע (יצר מלשון צייר) הוא לצייר ציורים שקריים לאדם שמהוה את נזר הבריאה, ובמיוחד למי שתפיסת עולמו אינה מותאמת לאמת האלוקית וחכמת ד', ואחד כזה יכול להגיע
יונתי נשמתי
אחד הכינויים לאשה במערכת הזוגיות היהודית הוא "יונתי", כדכתיב: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). וחשבתי בעה"י על הטעם לכך, שהרי היונה ממליטה שתי יונים, זכר ונקבה, שגדלים יחד ועם הזמן הופכים להיות בני זוג שגם הם מביאים לעולם ביחד עוד זוג יונים זכר ונקבה
הנאה ושכר כפולים ומכופלים
בני ביקש לאכול מעדן ואמרתי לו שאם יסדר את חדרו יוכל לקבלו. לאחר שסיים שאלתי אותו מי הרויח יותר מכולם מזה שסידרת את חדרך? והוא ענה לי שהוא, וכמובן שבנוסף לכך הוא נהנה גם מאכילת המעדן וכך ההנאה והרווח שלו היו כפולים ומכופלים, והוא למעשה קיבל שכר על דבר שהיה מתפקידו לעשות בלאו הכי. וחשבתי
למי אתה דומה, לפרי או לקליפתו?
האדם צריך לכבד את הנשמה ואת רצונותיה העליונים והקדושים, ולהעניק לה את החשיבות הראויה בכלל וביחס לגוף החומרי בפרט. אדם שנותן לגוף שלו לשלוט בנשמתו דומה לאדם שבמקום לרכב על החמור נותן לחמור לרכב עליו.
איך זוכים לשמחה ולדבקות בבורא עולם?
איתא בגמרא: "אין אדם נתפס בשעת צערו" (בבא בתרא טז:), וחשבתי בעה"י לפרש את דבריו של רבא בצורה הבאה, שהרי אין השכינה שורה על מי שנמצא בעצבות שאין לה שום מקור בקדושה אלא רק מתוך שמחה, כשם שהשכינה הסתלקה מיעקב אע"ה במשך 22 השנים בהם חשב בטעות שיוסף מת כפי שאמרו לו בניו והיה אבל בשל כך, ורק לאחר שראה אותו שוב והפעם כמשנה למלך מצרים חזרה השכינה לשרות בו, וגם כשם שאמר אלישע הנביא: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד'" (מלכים ב, ג, טו) וע"פ הפירוש של המצודת דוד נסתלקה ממנו השכינה מאחר וכעס על יהורם ולכן לא יכול היה להתנבא שהרי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה והכעס בא עם העצבון, וכאשר המנגן התחיל לנגן שרתה עליו רוח הנבואה מאחר והניגון מילא אותו בשמחה
המפתח לאושר האמיתי
אחד ממטרות העל שהאנושות הציבה לעצמה מאז ומעולם היא לגלות את הנוסחה המנצחת שמבטיחה את האושר האמיתי בחיי האדם ואף השקיעה לצורך כך משאבי זמן, מרץ וממון רבים. אנסה בעה"י לכתוב כאן כמה מהדרכים הרבות והחשובות שיעזרו לכם להשיג את המטרה הנכספת הזאת עפ"י השקפת היהדות.
אחריות אישית וגאולה
מדוע בפרשת שמות עם ישראל מתבשר על פקידת ה' את עמו, קד ומשתחווה, ואילו בפרשתנו פתאום העם מסרב לשמוע?
ר' אלעזר והמכוער
תלמיד חכם יכול לבחור בדרך שבה הוא יכול יכול להתבונן על העולם שמחוץ לבית המדרש כעולם המלא גועל וכיעור, אבל גם יכול לראות את העולם החיצוני כמכלול של דברים טובים ורעים, ולהיעזר בתורה כמסננת וכאמצעי לקידוש החוויה האנושית הכוללת.
בין התנזרות לקידוש החומר
האם עלינו ללכת בדרך ההתנזרות כדי להשיג את שאיפותנו הרוחניות, או שמא עלינו לקדש את החומר וממילא יושגו שאיפותנו הרוחניות?
הקשר בין ברזל ורכבי חלל לנשמה הנצחית
אם האדם הצליח בחכמתו ותושייתו לגרום לפלסטיק, גומי וברזל להגיע לעומקים מרשימים בתוך הים מחד ומאידך להתרומם לגבהים מדהימים בשמים ואף להגיע למקומות רחוקים ומרתקים במרחבי היקום, למרות המגבלות שחוקי הטבע וכח המשיכה מציבים בפניהם כמו בפני כל שאר החומרים הגשמיים, קל וחומר שהנשמה הנצחית הספונה בתוכנו, ששאיפותיה הרוחניות הרבה יותר רמות ונעלות, שואפת, צריכה
פסול מלוה ולוה בריבית לעדות
מובא במשנה בסנהדרין (כד:) שהמלווה בריבית פסול לעדות, ובגמרא (כה:) רבא אמר שאף הלוה. ושאלה על זה הגמרא ממקרה שפעם באו לרבא שני עדים אחד אמר שראה את בר ביניתוס מלוה בריבית ואחד אמר שבר ביניתוס הלוה לו ברבית, ורבא פסל את בר ביניתוס למרות שאחד העדים היה לוה בריבית (לפי טענתו) שפסול לעדות, והגמרא
"עיניו למטה וליבו למעלה"
בסוף מסכת יבמות יש סוגיה ובה מחלוקת בשאלה, כיצד צריך אדם להתפלל. מסקנת הסוגיה שם היא ש"המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו" ("והיו עיני ולבי שם כל הימים" ו-"נ?ש???א לבבנו אל כפים"). בצורת ההתנהלות של האדם בעולם ניתן לנקוט באחת משלוש דרכים - עיניו וליבו למעלה, עיניו וליבו למטה, והשלישית
תיכף לסעודה – נטילה
כתוב בירושלמי ברכות (דף ו.) "דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות ה:ן תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה-" וסמך ושחט". תכף לנטילת ידים ברכה -"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". תכף לגאולה תפילה-" יהיו לרצון אמרי פ"י מה כתיב בתריה? "יענך ה' ביום צרה".
כבו את הטלויזיה והדליקו את החיים
שלום רב קוראים לי מאור ואני אחד מבוגרי בנ"ע ורציתי לשתף אותכם בנקודה שמעסיקה אותי וכואבת לי כבר מספר שנים, אני יודע שהנושא מורכב וקשה בגלל לחץ חברתי ("עוד פעם הדוס הזה מדבר איתנו") וכו' ובכל זאת אני מבקש מכם שתגדישו כמה דקות מזמנכם לקריאת הדברים, כתבתי את הדברים להאיר את צומת ליבינו וכל הרוצה