ממה מפחדת וירג'יניה וולף?
מי כשיר יותר ליצירה רוחנית – העני או העשיר? ומי מהם נמצא בסכנה של דלדול רוחני?
כללי
נושאים בפרשה
חילופי התפקידים בין הכהנים והלויים לעתיד לבוא
הבן יהוידע מביא בשם הזוהר הקדוש שלעתיד לבוא כהנים יהיו לויים ולויים יהיו כהנים, ונשאלתי מה הפשט בכך וכיצד אפשר לבאר זאת, וחשבתי בעה"י לומר שזה קשור לכך שאמנם כעת הלכה כבית הלל אך לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, וכידוע בית שמאי החמירו יותר ביחס לבית הלל, מאחר ודרך פסיקת ההלכה שלהם ביטאה יותר את
על מי תוטל מלאכת תיקון אותו שער הנ' ש-ד' הבריח אותנו ממנו במצרים?
במהלך שנות שעבודם במצרים הוכבדה עבודת הפרך על בני ישראל בהוראת פרעה, וכל זאת מאחר ו-ד' יתברך רצה להוציאם טרם זמנם מאחר והגיעו למ"ט שערי טומאה, ואם היו מגיעים לשער הנ' לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור), היות ולמדו ממנהגי המצרים ומעשיהם ונפלו ממדרגתם הרוחנית ביחס לתקופה שיוסף הצדיק היה משנה למלך
לראות את התמונה השלמה
החושים שלנו אינם יכולים לאפשר לנו לקלוט את התמונה השלמה אלא רק חלק מזערי ממנה, ורק לימוד התורה הקדושה והחדרת חכמת ד' אלינו יכולים להעצים את יכולתנו לראות את התמונה כל פעם מזוית יותר ויותר רחבה ולהתקרב עוד ועוד ליכולת של הקב"ה לראות כל דבר וענין במציאות האלוקית באור האמת ולהתיחס אליו בהתאם. כשם שלא
כל הגדול מחבירו
למה נאמר "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" ות"ח יותר מכולם.. 1. בתלמידי חכמים אמונים על עץ החיים והיא התורה ות"ח הם הגננים בגן ה' והיצר הראשון בבריאה הוא הנחש שהטעה את אדם הראשון שהוא נזר הבריאה יציר כפיו של בורא עולם והכל הולך אחר ההתחלה.. שכל שראשיתו רע המשך והולך כך.. והנחש הוא השטן הוא
ביטול שמרים הכי גבוה שאפשר
חשבתי בעה"י לתת פירוש נוסף למשנה: "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (אבות ד, א). "הכובש" אותיות "הכבוש". המילה "את" מסמלת את הכל היינו מא' ועד ת'. "יצרו" אותיות "צורי", שהמצודת דוד והמלבי"ם מפרשים: מלשון צור וסלע ור"ל חזקי, תקפי, ע"כ. והביטוי מהוה רמז ל-ד', מקור כל הכוחות, הברכות והישועות כולם, שזהו אחד מהכינויים שלו, שכל
השקר שעומד מאחורי הקנאה
רואה את הבית החדש של השכן ומקנא? רואה את המכונית המפוארת של החבר ומרגיש צביטה בלב? אוי כמה שהעוה"ז מלא בתעתועי שוא, שהרי אחד מתחומי ההתמחות של היצר הרע (יצר מלשון צייר) הוא לצייר ציורים שקריים לאדם שמהוה את נזר הבריאה, ובמיוחד למי שתפיסת עולמו אינה מותאמת לאמת האלוקית וחכמת ד', ואחד כזה יכול להגיע
גם אתם מרגישים שסוחטים אתכם?
חשבתי בעה"י כיצד יתכן שדוקא הצדיקים עומדים בפני הכי הרבה קשיים ונסיונות בעוה"ז יותר מכולם? וכדי לענות על התשובה נשתמש במשל. מה עושה אדם שברשותו סל גדול של רימונים ומתוכם הוא רוצה לאכול כמה ולסחוט כמה? כל רימון רקוב או מתולע הוא יזרוק מיד לאשפה מאחר ואין לו מה לעשות איתו, והוא יבחר מהם דוקא
יונתי נשמתי
אחד הכינויים לאשה במערכת הזוגיות היהודית הוא "יונתי", כדכתיב: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). וחשבתי בעה"י על הטעם לכך, שהרי היונה ממליטה שתי יונים, זכר ונקבה, שגדלים יחד ועם הזמן הופכים להיות בני זוג שגם הם מביאים לעולם ביחד עוד זוג יונים זכר ונקבה
הנאה ושכר כפולים ומכופלים
בני ביקש לאכול מעדן ואמרתי לו שאם יסדר את חדרו יוכל לקבלו. לאחר שסיים שאלתי אותו מי הרויח יותר מכולם מזה שסידרת את חדרך? והוא ענה לי שהוא, וכמובן שבנוסף לכך הוא נהנה גם מאכילת המעדן וכך ההנאה והרווח שלו היו כפולים ומכופלים, והוא למעשה קיבל שכר על דבר שהיה מתפקידו לעשות בלאו הכי. וחשבתי
מי רואה יותר טוב מכולם?
הגיבור שסוגר את עיניו רואה יותר מכולם. מידה כנגד מידה, כדכתיב: "עַיִן תַּחַת עַיִן" (שמות כא, כד) היינו ראיה כנגד ראיה. אתה שומר על עיניך מראות ברע ומוכיח בכך עד כמה אתה אוהב ודבק בבורא עולם וכמה חשובה ויקרה לך היא התורה, ומשמים מגלים לך את סודות התורה הטמירים והנדירים ביותר מגנזי מרומים שיורדים לעולם
מימוש עצמי לעומת גאוה
נתבונן בדין המובא במשנה (כלים יא, ב) לגבי מתי כלי אינו מקבל טומאה, ומזה נלמד בהמשך לענין מתי אין חשש של גאוה ואנוכיות.
האם השמחה היא מטרה חייך או פועל יוצא של דבר עליון יותר?
אין סיכוי שמלך מלכי המלכים יחסיר מאדם שקשור אליו והולך בדרכו דבר מה אלא יעניק כל מה שהוא צריך הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית כדי להשלים את השליחות לשמה נשלחה נשמתו לבצע על הצד הטוב ביותר.
איך זוכים לשמחה ולדבקות בבורא עולם?
איתא בגמרא: "אין אדם נתפס בשעת צערו" (בבא בתרא טז:), וחשבתי בעה"י לפרש את דבריו של רבא בצורה הבאה, שהרי אין השכינה שורה על מי שנמצא בעצבות שאין לה שום מקור בקדושה אלא רק מתוך שמחה, כשם שהשכינה הסתלקה מיעקב אע"ה במשך 22 השנים בהם חשב בטעות שיוסף מת כפי שאמרו לו בניו והיה אבל בשל כך, ורק לאחר שראה אותו שוב והפעם כמשנה למלך מצרים חזרה השכינה לשרות בו, וגם כשם שאמר אלישע הנביא: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד'" (מלכים ב, ג, טו) וע"פ הפירוש של המצודת דוד נסתלקה ממנו השכינה מאחר וכעס על יהורם ולכן לא יכול היה להתנבא שהרי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה והכעס בא עם העצבון, וכאשר המנגן התחיל לנגן שרתה עליו רוח הנבואה מאחר והניגון מילא אותו בשמחה
היצר הרע מבריח את האדם מן התוכחה שתביאהו לחיי העולם הבא
מענין לראות איך היצר הרע מצליח לעבוד על בני האדם כשהוא תופס אותם ברשתו וכובל אותם בכבלים שקשה להם להשתחרר מהם, שהרי אם תתן לכל בני האדם עצה טובה וחכמה שתעזור להם להרויח עוד כסף או להשיג תועלת כלכלית או חומרית כזאת או אחרת כולם יעשו כל מאמץ אפשרי כדי לישם את הדברים, יודו לך
מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה | ביאור מחודש
כתב החכם באדם: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט), שהרי בדומה לתכונה המופלאה של ארץ ישראל להקיא מתוכה את כל מי שאינו ראוי להיות בה כך גם לביהכ"נ יש תכונה דומה להקיא מקרבו את מי שאינו ראוי להיות בו, לדוגמא בזמן דברי תורה שמוסר הרב בין מנחה לערבית אע"פ שהם נמשכים
הסכנה שבהמנעות משמיעת דברי מוסר ותוכחה
אם אדם יהיה אסיר תודה לרופא שירפא את גופו החומרי, יציל את חייו ויעניק לו עוד כמה שנות חיים בעולם השפל הזה, כל שכן שעליו להודות, לשמוח ולהעריך יותר את מי שעזר לו לתקן את נשמתו וזיכה אותו בכך לחיי הנצח האינסופיים של העוה"ב.
הגיע הזמן שתכיר את האויב הגדול ביותר שלך
הוא מתחזה לחבר הכי טוב שלך אבל למעשה הוא רוצה להשמיד אותך.
ים האמת והקודש של הקב"ה
כשהאדם מתבטל לחלוטין לדבר מסוים הוא נהיה חלק ממנו ולכן לא מרגיש כל קושי.
לאשתאבא בגופא דמלכא עילאה קדישא
אחת השאלות החשובות והשכיחות שמתעוררות בקרבם של עובדי ד' היא כיצד ניתן לדעת אם מקור הרצונות, המחשבות והרעיונות שלי, הוא מהיצר הטוב או מהיצר הרע? האם הדבר ראוי ורצוי ליושב במרומים או שמא מאוס ומגונה ח"ו. ננסה להתייחס לסוגיה הזאת בעה"י בניסיון לשפוך אור על הנושא מזוית ראיה תורנית חדשה ותוך כדי נוכל לראות ביטוי ממשי לדברי ר' חייא בר אמי בשם עולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (מסכת ברכות ח ע"א).
אחריות אישית וגאולה
מדוע בפרשת שמות עם ישראל מתבשר על פקידת ה' את עמו, קד ומשתחווה, ואילו בפרשתנו פתאום העם מסרב לשמוע?
בין צדיק לרשע – תהילים א'
בתורה ובנביאים, מקובל שהצדיקים זוכים להתגלות ישירה מה' וכל חייהם מתוארים לאור חוויה זו. כמעט שאין סיפורים בהם האדם חש מרוחק מהאלוקים, ובכל זאת מתמודד עם קשייו וממשיך בדרך הטוב. ספר תהילים הוא אחד הספרים בהם ניתן לראות התמודדות כנה של האדם המאמין לנוכח מציאות של ריחוק מה'.
ר' אלעזר והמכוער
תלמיד חכם יכול לבחור בדרך שבה הוא יכול יכול להתבונן על העולם שמחוץ לבית המדרש כעולם המלא גועל וכיעור, אבל גם יכול לראות את העולם החיצוני כמכלול של דברים טובים ורעים, ולהיעזר בתורה כמסננת וכאמצעי לקידוש החוויה האנושית הכוללת.
"מפני מה לא עסקת בתורה?"
אל לו לאדם להחליט שהוא רשע, שהרי בכך הוא מונע את עצמו מכל אפשרות של כניסה של הקודש וחזרה בתשובה. על האדם לנסות להתקדם, ולא לגזור על עצמו שהוא רשע ואין לו חלק בתורת ישראל.
הרגע הקדוש
שהאתמול והמחר שלך, לא יפריעו לרגע הקדוש הזה שלך להיות אין-סופי. וככה, בלי שתרגיש, מרגע קדוש לרגע קדוש - גם אם הרבה זמן מפריד ביניהם - אתה הולך וגדל, הולך ומתקדש.
הנקודה הפנימית – "רציתי לרצות להיות טוב"
איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
בין התנזרות לקידוש החומר
האם עלינו ללכת בדרך ההתנזרות כדי להשיג את שאיפותנו הרוחניות, או שמא עלינו לקדש את החומר וממילא יושגו שאיפותנו הרוחניות?
המעביר על מידותיו
"המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו", מדוע נקט לשון:"מעביר"? ומדוע מעבירים דוקא את הפשעים?
עניינים גשמיים ועניינים רוחניים
מתוך ספר היום יום חסידות חב"ד
פרשת בהעלותך: מחויבות
רש"י בתחילת הפרשה כותב כי כשראה אהרן את קרבנם של הנשיאים חלשה דעתו, והקב"ה ניחמו בכך שהוא מדליק ומיטיב את הנרות. כיצד זו תשובה?
פרשת בהעלותך: "המקנא אתה לי" ? על העדר מונופולין וגבול לרוח / כתב: עוה"ד מיליס יואב
מוקדש לע"נ הורי זהרה ושמעון מיליס ז"ל/ בהעלותך - תשע"א לעיון בכל דברי התורה באתר עוה"ד מיליס יואב לחץ כאן ענין המתאווים לבשר המובא בפרשת בהעלותך מביאה את משה ? באופן יוצא דופן ? להתריס כלפי ה': "למה הרעת לעבדך..לשום את משא כל העם הזה עלי" [י"א, י"א]. ותמה בעל העקידת יצחק כיצד אותו משה
שלוש קריאות בענוותו של רבי
במספר מקומות בתלמוד ובמדרשים, מופיעה ענותנותו של רבי. ברצוני לעמוד על מידת הענוה, כפי שהיא עולה, בעיני חז"ל, מדרכיו של רבי בסיפור שלהלן. הסיפור מופיע הן בירושלמי והן במדרש רבה.
לשון הרע
חומרתה של טומאת הצרעת ידועה,אמנם יש בה גם צד של חסד שכן כתוב בתורה בפרשת נגעי הבתים(ויקרא יד לד)" ו?י?ד?ב??ר ה' א?ל מ?ש??ה ו?א?ל א?ה?ר?ן ל?אמ?ר. כ??י ת?ב?או? א?ל א?ר?ץ כ??נ?ע?ן א?ש??ר א?נ?י נ?ת?ן ל?כ?ם ל?א?ח?ז??ה ו?נ?ת?ת??י נ?ג?ע צ?ר?ע?ת ב??ב?ית א?ר?ץ א?ח?ז??ת?כ?ם" והקשה ה"אור החיים" לכאורה יוצא מפשט הפסוק שנגע הצרעת זוהי הבטחה ש-ד' יביא
המעביר על המידות
הגמרא בר"ה (יז.) אומרת " אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע" המעביר על מידותיו מסביר רש"י שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו לכן גם מדת הדין לא מדקדקת אחריו, עוד ענין בהקשר לזה אנו מוצאים במשנה בפרקי
כבו את הטלויזיה והדליקו את החיים
שלום רב קוראים לי מאור ואני אחד מבוגרי בנ"ע ורציתי לשתף אותכם בנקודה שמעסיקה אותי וכואבת לי כבר מספר שנים, אני יודע שהנושא מורכב וקשה בגלל לחץ חברתי ("עוד פעם הדוס הזה מדבר איתנו") וכו' ובכל זאת אני מבקש מכם שתגדישו כמה דקות מזמנכם לקריאת הדברים, כתבתי את הדברים להאיר את צומת ליבינו וכל הרוצה