מסכת אבות לנפש בשבתות הקיץ
"הנפש מתוקנת בסבב הרביעי."
"הנפש מתוקנת בסבב הרביעי."
כבכל שבע שנים פותחים אנו בימים אלו את שנת השמיטה. שנה זו, שהתורה מייחדת מקום רב להגדרת מצוותיה והליכותיה, זוקקת התייחסות בשני מוקדים. כשם יש לבחון את פניה ההלכתיים - דיניה, הלכותיה והנהגותיה - של כל מצווה בתורה, כך יש לבחון, כמובן, גם את פניה ההלכתיים של מצוות השמיטה. אולם ביחס למצוות השמיטה נוסף על פנים אלו עוד פן, שהוא מעציב במיוחד: היחס להיתר המכירה.
בשיעור זה נעסוק בדמותו של אלישע בן אבויה, "אחר" - הדוגמה הקלסית ל'תלמיד חכם שסרח'. ננסה להבין מניין נבע חטאו, ומדוע לא היה חוטא לוּ דרש כרבי יעקב.
במהלך שנות שעבודם במצרים הוכבדה עבודת הפרך על בני ישראל בהוראת פרעה, וכל זאת מאחר ו-ד' יתברך רצה להוציאם טרם זמנם מאחר והגיעו למ"ט שערי טומאה, ואם היו מגיעים לשער הנ' לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור), היות ולמדו ממנהגי המצרים ומעשיהם ונפלו ממדרגתם הרוחנית ביחס לתקופה שיוסף הצדיק היה משנה למלך
למה נאמר "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" ות"ח יותר מכולם.. 1. בתלמידי חכמים אמונים על עץ החיים והיא התורה ות"ח הם הגננים בגן ה' והיצר הראשון בבריאה הוא הנחש שהטעה את אדם הראשון שהוא נזר הבריאה יציר כפיו של בורא עולם והכל הולך אחר ההתחלה.. שכל שראשיתו רע המשך והולך כך.. והנחש הוא השטן הוא
חשבתי בעה"י לתת פירוש נוסף למשנה: "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (אבות ד, א). "הכובש" אותיות "הכבוש". המילה "את" מסמלת את הכל היינו מא' ועד ת'. "יצרו" אותיות "צורי", שהמצודת דוד והמלבי"ם מפרשים: מלשון צור וסלע ור"ל חזקי, תקפי, ע"כ. והביטוי מהוה רמז ל-ד', מקור כל הכוחות, הברכות והישועות כולם, שזהו אחד מהכינויים שלו, שכל
חשבתי בעה"י כיצד יתכן שדוקא הצדיקים עומדים בפני הכי הרבה קשיים ונסיונות בעוה"ז יותר מכולם? וכדי לענות על התשובה נשתמש במשל. מה עושה אדם שברשותו סל גדול של רימונים ומתוכם הוא רוצה לאכול כמה ולסחוט כמה? כל רימון רקוב או מתולע הוא יזרוק מיד לאשפה מאחר ואין לו מה לעשות איתו, והוא יבחר מהם דוקא
הגיבור שסוגר את עיניו רואה יותר מכולם. מידה כנגד מידה, כדכתיב: "עַיִן תַּחַת עַיִן" (שמות כא, כד) היינו ראיה כנגד ראיה. אתה שומר על עיניך מראות ברע ומוכיח בכך עד כמה אתה אוהב ודבק בבורא עולם וכמה חשובה ויקרה לך היא התורה, ומשמים מגלים לך את סודות התורה הטמירים והנדירים ביותר מגנזי מרומים שיורדים לעולם
נביא כאן ארבע גישות ושיטות של גדולי ישראל בנושא דרך לימוד המדרש
האדם צריך לכבד את הנשמה ואת רצונותיה העליונים והקדושים, ולהעניק לה את החשיבות הראויה בכלל וביחס לגוף החומרי בפרט. אדם שנותן לגוף שלו לשלוט בנשמתו דומה לאדם שבמקום לרכב על החמור נותן לחמור לרכב עליו.
אין סיכוי שמלך מלכי המלכים יחסיר מאדם שקשור אליו והולך בדרכו דבר מה אלא יעניק כל מה שהוא צריך הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית כדי להשלים את השליחות לשמה נשלחה נשמתו לבצע על הצד הטוב ביותר.
יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהנמלה החרוצה בעה"י ואחד מהם הוא שברגע שהיא מוצאת פינה בה מרוכזים כמה פירורי לחם או שאריות של מזון כלשהו, הדבר הראשון שעולה בראשה הוא לרוץ ולקרוא לכל חברותיה כדי שגם הם יהנו מזה. היא לא מסוגלת ליהנות לבד והיא חייבת לשתף כמה שיותר נמלים. ואם כך נוהגת הנמלה
מענין לראות איך היצר הרע מצליח לעבוד על בני האדם כשהוא תופס אותם ברשתו וכובל אותם בכבלים שקשה להם להשתחרר מהם, שהרי אם תתן לכל בני האדם עצה טובה וחכמה שתעזור להם להרויח עוד כסף או להשיג תועלת כלכלית או חומרית כזאת או אחרת כולם יעשו כל מאמץ אפשרי כדי לישם את הדברים, יודו לך
כתב החכם באדם: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט), שהרי בדומה לתכונה המופלאה של ארץ ישראל להקיא מתוכה את כל מי שאינו ראוי להיות בה כך גם לביהכ"נ יש תכונה דומה להקיא מקרבו את מי שאינו ראוי להיות בו, לדוגמא בזמן דברי תורה שמוסר הרב בין מנחה לערבית אע"פ שהם נמשכים
אם אדם יהיה אסיר תודה לרופא שירפא את גופו החומרי, יציל את חייו ויעניק לו עוד כמה שנות חיים בעולם השפל הזה, כל שכן שעליו להודות, לשמוח ולהעריך יותר את מי שעזר לו לתקן את נשמתו וזיכה אותו בכך לחיי הנצח האינסופיים של העוה"ב.
ניתן לשים לב שבמבנה האות פ' בכתיבת סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות) ישנם לפחות שני דברים מיוחדים. בדומה לאותיות הסופיות היא ארוכה יותר משאר האותיות שאינן סופיות, ובזמן שאותיות רגילות תופסות מקום של שלושה קולמוסים, אחד לגג של האות, אחד לחלקה האמצעי ואחד לבסיסה, אורכה של האות פ' הוא של חמישה קולמוסים מאחר והיא צריכה
כשם שאגוזים נותנים למי שיש שיניים, ומתנה חשובה ויקרת ערך לא מפקידים בידי אדם שיזלזל בה ולא יעשה בה כל שימוש ואולי אף יעבירה למישהו אחר מתוך חוסר הערכה, כך גם הקב"ה למעשה מחכה ליום בו יצמחו לנו "שיני בינה" שמסמלות הבנה והכרה עצמיים ופנימיים מצדנו בערכן האמיתי והעצום של המתנות האדירות שיהפכו למציאות של ממש בקרוב בעה"י ומהוות את תכלית הבריאה.
כל אדם יכול להגיע לרמת חיים חלומית, שמימית וקדושה עוד בעוה"ז כך שכל ימי השבוע שלו יהיו כמו שבת וחג.
אחד ממטרות העל שהאנושות הציבה לעצמה מאז ומעולם היא לגלות את הנוסחה המנצחת שמבטיחה את האושר האמיתי בחיי האדם ואף השקיעה לצורך כך משאבי זמן, מרץ וממון רבים. אנסה בעה"י לכתוב כאן כמה מהדרכים הרבות והחשובות שיעזרו לכם להשיג את המטרה הנכספת הזאת עפ"י השקפת היהדות.
כשהאדם מתבטל לחלוטין לדבר מסוים הוא נהיה חלק ממנו ולכן לא מרגיש כל קושי.
אחת השאלות החשובות והשכיחות שמתעוררות בקרבם של עובדי ד' היא כיצד ניתן לדעת אם מקור הרצונות, המחשבות והרעיונות שלי, הוא מהיצר הטוב או מהיצר הרע? האם הדבר ראוי ורצוי ליושב במרומים או שמא מאוס ומגונה ח"ו. ננסה להתייחס לסוגיה הזאת בעה"י בניסיון לשפוך אור על הנושא מזוית ראיה תורנית חדשה ותוך כדי נוכל לראות ביטוי ממשי לדברי ר' חייא בר אמי בשם עולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (מסכת ברכות ח ע"א).
בעשיית האותות והניסים הקב"ה מתגלה כ'א-לוהים', מה שאנשי הקבלה מגדירים כ'בעל הכוחות כולם' - היכול לשדד מערכות טבע. הוא הפועל, הוא העושה, הוא ולא אחר. בהתגלות הדיבור, לעומת זאת, בא לידי ביטוי פן אחר - כזה הדורש השתתפות של השומע. ה' אינו מופיע כבעל הכוחות כולם, אלא כמזמין את הצד שכנגדו להשתתף אתו בברית. איזה נס גדול היה זה, שכל עם ישראל עומד מתחת להר, ואומר ביחד "נעשה ונשמע", נעתר לדיבור ומגיב לו - יותר מקריעת הים, יותר מכל מכות מצרים.
בתורה ובנביאים, מקובל שהצדיקים זוכים להתגלות ישירה מה' וכל חייהם מתוארים לאור חוויה זו. כמעט שאין סיפורים בהם האדם חש מרוחק מהאלוקים, ובכל זאת מתמודד עם קשייו וממשיך בדרך הטוב. ספר תהילים הוא אחד הספרים בהם ניתן לראות התמודדות כנה של האדם המאמין לנוכח מציאות של ריחוק מה'.
אל לו לאדם להחליט שהוא רשע, שהרי בכך הוא מונע את עצמו מכל אפשרות של כניסה של הקודש וחזרה בתשובה. על האדם לנסות להתקדם, ולא לגזור על עצמו שהוא רשע ואין לו חלק בתורת ישראל.
מדוע אין לתלמידי חכמים מנוחה בעולם הבא? האם אין זו מטרתו של העולם הבא - להגיע לשלמות ולמנוחה רוחנית אחרי חיים מלאים עמל ויגיעה?
שהאתמול והמחר שלך, לא יפריעו לרגע הקדוש הזה שלך להיות אין-סופי. וככה, בלי שתרגיש, מרגע קדוש לרגע קדוש - גם אם הרבה זמן מפריד ביניהם - אתה הולך וגדל, הולך ומתקדש.
תלמוד תורה הינו מרכז החיים בישיבה. ועם זאת, מעורר הוא לא מעט לבטים בקרב התלמידים. אכן, "לא כרת הקב"ה ברית אלא על תורה שבעל פה", אך יש לא מעט השואלים באופן גלוי (ולצדם, כאלה השומרים את הדברים צפונים בלבם ונמנעים מלשאול, או מדחיקים אותם): "והלא יש כל כך הרבה בעיות גדולות בעולם, בתחום האמונה, המוסר,
אם חבר שלך יגיד לך "אתה רואה את הצמח הזה שנמצא בעירך 20 מטרים מפה? הוא נקרא "יערת הדבש" ויש לו ריח מדהים", בהנחה שאתה לא מכיר את הצמח הריחני, זה ידרוש ממך להתקרב אליו ולהריח אותו כדי להתרשם מהריח וליהנות ממנו, בין אם אתה מאמין שאכן יש לו ריח מדהים ובין אם אתה מטיל
רש"י בתחילת הפרשה כותב כי כשראה אהרן את קרבנם של הנשיאים חלשה דעתו, והקב"ה ניחמו בכך שהוא מדליק ומיטיב את הנרות. כיצד זו תשובה?
מסכת "אבות" פותחת: "משה קבל תורה מסיני ? ומסרה ליהושע". אולם ? לא רק יהושע קיבל את התורה מסיני. במסכת "נזיר" (דף נ"ו עמ' ב') מביא רב נחמן בר יצחק את המשנה במסכת "פאה"(פרק ב' משנה ו'): 'אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות (רש"י: "יוסי בן יועזר ויוסי בן
המשנה מתחילה בשאלה "כיצד העדים נעשים זוממין?" ומביאה 2 מיקרים בהם העדים שהעידו עדות שקר לא מקבלים את העונש שרצו לתת ("ועשיתם לו כאשר זמם") אלא לוקה ארבעים. המקרה הראשון הוא כאשר שני העדים מעידים עדות שקר שאדם כלשהוא (למשל משה) לא נחשב כהן משום שהם יודעים שאימו היא גרושה (וכהן [אבא של משה]
ישנה אגדה מדהימה בגמרא שמראה לנו עד כמה היו גדולים ועצומים התנאים הקדושים, ולכן החלטתי לכתוב עליה: איתא בגמרא (סוכה כח:) "תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן
שלום רב קוראים לי מאור ואני אחד מבוגרי בנ"ע ורציתי לשתף אותכם בנקודה שמעסיקה אותי וכואבת לי כבר מספר שנים, אני יודע שהנושא מורכב וקשה בגלל לחץ חברתי ("עוד פעם הדוס הזה מדבר איתנו") וכו' ובכל זאת אני מבקש מכם שתגדישו כמה דקות מזמנכם לקריאת הדברים, כתבתי את הדברים להאיר את צומת ליבינו וכל הרוצה