כבכל שבע שנים פותחים אנו בימים אלו את שנת השמיטה. שנה זו, שהתורה מייחדת מקום רב להגדרת מצוותיה והליכותיה, זוקקת התייחסות בשני מוקדים. כשם יש לבחון את פניה ההלכתיים - דיניה, הלכותיה והנהגותיה - של כל מצווה בתורה, כך יש לבחון, כמובן, גם את פניה ההלכתיים של מצוות השמיטה. אולם ביחס למצוות השמיטה נוסף על פנים אלו עוד פן, שהוא מעציב במיוחד: היחס להיתר המכירה.
ברכת המזון- תמיד במנגינה, כדי לשתף את כל הנוכחים. חווייתיות,משפחתיות.כושר- עושה הליכות ארוכות, שכיבות שמיכה שהיו מפליאות את כל מי שצפה בך.היית עקשן בעניין הבריאות, להיות בריא וחזק.מילה לא שוברים- פעם היה צריך להעביר הרצאה בפני תלמידים. אבל הבריאותהרופפת שלך באותה תקופה הקשתה עליו מאוד, אף על פי כן התעקש להעביר את השיעור,והקפיד להגיע בזמן.אחר
נתבונן בדין המובא במשנה (כלים יא, ב) לגבי מתי כלי אינו מקבל טומאה, ומזה נלמד בהמשך לענין מתי אין חשש של גאוה ואנוכיות.
איתא במשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (אבות א, ב). וחשבתי בעה"י שישנו מכנה משותף מענין בין השלושה והוא שהם מרחיקים את האדם משנאת חינם ומצורת החשיבה השקרית והפירודית, שהאדם עלול לחשוב בטעות שאין כל קשר, חיבור ושייכות בינו לבין שאר הנבראים והפרטים השונים במציאות האלוקית כשהוא מרגיש
דו קיום אינו עסק של פוליטיקאים, אלא של האנשים החיים אותו ביום-יום.
כולם מכירים את הפס' שדוד המלך מקונן על יהונתן בן שאול "נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים". מי הן הנשים, ולמה?
ראשי התיבות של "אהבת חינם" הם "אח", ללמדנו שאנחנו צריכים לאהוב כל אדם בכלל וכל יהודי בפרט כמו שאוהבים אח, מכל הלב, לא פחות ולא יותר, מבלי לחשוב שאם הוא לא חלק מהמשפחה שלנו אז אין לנו שום קשר ומחויבות אליו. בנוסף, הערך של המילה "אח" בגימטריה הוא 9, מספר המסמל את האמת. ואם נוסיף