מסכת אבות לנפש בשבתות הקיץ
"הנפש מתוקנת בסבב הרביעי."
"הנפש מתוקנת בסבב הרביעי."
כבכל שבע שנים פותחים אנו בימים אלו את שנת השמיטה. שנה זו, שהתורה מייחדת מקום רב להגדרת מצוותיה והליכותיה, זוקקת התייחסות בשני מוקדים. כשם יש לבחון את פניה ההלכתיים - דיניה, הלכותיה והנהגותיה - של כל מצווה בתורה, כך יש לבחון, כמובן, גם את פניה ההלכתיים של מצוות השמיטה. אולם ביחס למצוות השמיטה נוסף על פנים אלו עוד פן, שהוא מעציב במיוחד: היחס להיתר המכירה.
מובא בשם האר"י ז"ל שאף על פי שביהמ"ק חרב ואין עבודה וקרבנות, מכל מקוםבשבת נעשים כל היחודים ממילא כמו בזמן ביהמ"ק, עד כאן דברי האריז"ל. זהו שאמרו בגמ' ש'שבת קביעא וקיימא' [פרושו לעניננו ששבת אינה משתנה בין זמן המקדש לזמננו אנו]. רק לשמוח יש 'מפני כי השכינה הקדושה שורה בתוכנו, כמו בזמן ביהמ"ק' ("תפארת שלמה" לרבי שלמה מרדומסק זצ"ל , בחוקותי).
כל אדם יכול להגיע לרמת חיים חלומית, שמימית וקדושה עוד בעוה"ז כך שכל ימי השבוע שלו יהיו כמו שבת וחג.
מדוע אין לתלמידי חכמים מנוחה בעולם הבא? האם אין זו מטרתו של העולם הבא - להגיע לשלמות ולמנוחה רוחנית אחרי חיים מלאים עמל ויגיעה?
מתוך שיחה של הרב יהודה עמיטל זצ"ל. שיחה זו ניתנה במרכז יפה באוניברסיטה תל אביב, בכנס לזכר אלוף אהרון יריב, ד' בשבט תשנ"ז. לנוכח מה שקורה היום במדינת ישראל, דומה שהאתגרים החברתיים העומדים בפנינו הם פחות או יותר ברורים - מניעת הקיטוב והגברת האחדות בין הקבוצות השונות בחברה, צמצום הפערים הכלכליים, הסוציאליים והתרבותיים בתוכה. העלאת
בפיוט "כל מקדש שביעי" ששרים בליל שבת כתיב: "אוהבי השם המחכים בבנין אריאל". נשאלת השאלה מה הכוונה? הרי היה צריך לכתוב "המחכים ל- בניין אריאל". עונים: כתיב "אך את שבתותי תשמורו" מפרש רש"י כל אכין ורקין למיעוטי. אך את שבתותי תשמורו בא למעט עשיית מלאכת המשכן בשבת- שאין השבת נדחת מפניה. וזהו שאומר הפיוט המחכים
הגמרא בשבת אומרת: בתקופת דוד המלך הייתה מגפה ובכול יום היו מתים מאה אנשים עד שדוד תיקן את הענין של מאה ברכות בכול יום ואז נעצרה המגפה. ומכאן לאדם הרוצה להאריך ימיו חייב להקפיד במאה ברכות בכול יום ויום. וא?כ מה יעשה אדם בשבת שאין לו מאה ברכות? (מכיון שבתפילת שמונה עשרה חסר לאדם 12