דומה, שהקנאי איננו בוחר בערך רע; אם כך היה עושה, הוא היה רשע. הקנאי בוחר בערך חיובי ואמתי, אלא שהוא מתעדף אותו באופן עיוור על פני שאר הערכים. הקב"ה ברא עולם מגוון, שבו ערכים רבים העלולים להתנגש זה בזה ועלינו לנסות לתמרן ביניהם על מנת למצוא את האיזונים הנכונים. הקנאי לא רואה את כל הערכים הללו לפניו אלא רק את הערך שהוא מאמין בו באותו הרגע, והוא ישעבד הכל לאותו הערך.
בלב פרשת וישלח עומדים שני עימותים דרמטיים שיעקב משתתף בהם, פעם אחת עם עשו (האיש והמלאך) ופעם אחת עם שכם (האיש והעיר). בשיעור זה, ברצוני להתייחס דווקא למאורע קצר המופיע לאחר שני המאורעות העיקריים, והוא חזרתו של יעקב לבית-אל. מאורע זה מתרחש "על הדרך", כשיעקב בדרכו משכם אל עבר אפרתה (בית לחם) (ל"ה, ט"ז), מגדל עדר (ל"ה, כ"א), ולבסוף "הביתה" אל חברון (פסוק כ"ז). יעקב בונה בבית-אל מזבח ומצבה, וזוכה להתגלות והבטחה מאת הקב"ה; אך אנחנו כבר רגילים כל כך לכך שהקב"ה מחדש את הבטחת הארץ לאבות, שאנו מדלגים על קטע זה מבלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. אני מציע שנעצור ונבלה מעט זמן בתחנה זו בצד הדרך.
יעקב חוזר ומתעסק בדבר אשר צריך לבוא בראש ובראשונה, חינוך ילדיו. הוא מבין שעליו לרדת מן העץ הגבוה של האידיאולוגיה שלו, ולחזור ולעסוק בחינוך.
יעקב מוכן לשלם מחיר כבד - לא רק כלכלי, אלא גם אידיאולוגי - בעבור התא המשפחתי שלו. האמון שנדרש יעקב לתת בדינה בעת המפגש עם עשו, והכלתו למעשה את התנהגותם הפסולה של בניו, הן הדרכים שבהם הורים מכוננים קן משפחתי בריא וטוב.