"וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹרר אתכם, והרעֹתם בחצֹצרות ונזכרתם לפני ה' א-לוהיכם ונושעתם מאֹיביכם" (י', ט).
פסוק זה, המופיע בפרשתנו במסגרת הציווי להריע בחצוצרות בהזדמנויות שונות, התפרש על ידי קדמונינו בכמה דרכים, שכל אחת מהן מפרשת באופן אחר את היחס שבין הזעקה לבין התפילה.
התרועה בחצוצרות ומצוַת התפילה
"נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'"
אדם שאינו חולם ואינו שואף, אינו מממש את חובתו בעולמו ולפיכך נקרא רע. האדם הטוב הוא זה שמוכן לחלום ולהציב יעדים לפניו.
חטאם של בני ישראל
מתן הבשר והמן מהווה התגלות של הקב"ה לבני ישראל. אף שהתגלות זו אינה התגלות ישירה – היא מוכיחה את מציאותו של הקב"ה. מסיבה זו, מתן הבשר והמן מלווה בנתינת מצוות לבני ישראל: במקביל למתן המן בפרשת בשלח, ציווה הקב"ה את עם ישראל על השבת. ואכן, מצוַת השבת מחדדת את נוכחות הקב"ה בעולם, ולכן ראוי שהיא תינתן לעם כאשר הקב"ה מוכיח את מציאותו ע"י נתינת המן.
ויהי בנסע הארֹן
בארץ ישראל הקב"ה מנהיג את העם בהנהגה טבעית. אין עוד ניסים כמו במדבר, ולכן עם ישראל עלול לחשוב שהשפע והטוב הרב נובע מהצלחתו ומכישרונו. לכן, תקופת המדבר באה לחנך את העם, ולגרום לו להבין שכל הטוב נובע מהקב"ה. מטרתה הוא ללמד את העם לקחים לקראת ההגעה לארץ.
פרשת החצוצרות
האם יש מכנה משותף לכל המצבים השונים שבהם מְצוה פרשתנו להשמיע קולות בחצוצרות? האם מסתתר בפרשתנו עיקרון אחד המתממש באותן ארבע סיטואציות שבהן נצטווינו להשתמש בחצוצרות, או שמא כל שימוש שעליו מְצוה פרשתנו עומד בפני עצמו, ורק מפני החפץ המשותף לארבעתם נתאחדו הללו לפרשה אחת – פרשת החצוצרות.
התמודדות עם טבע האדם
משה טוען, בעצם, שעם ישראל אינו מתלונן מפני שמשהו חסר לו, אלא מפני שיש לו חפץ בעצם התלונה, ולכן לא ניתן לספק את רצונו. עם ישראל מתאונן מפני שיש לו טבע כזה, שמביא אותו לא להסתפק לעולם במה שיש לו, אלא לרצות כל הזמן יותר. ממילא, משה רבנו טען שהיות שהבעיה נעוצה באופיו של עם ישראל, לא ניתן לפתור אותה, אלא אם ישנה הקב"ה את טבעו של עם ישראל לטובה.
ברם, הקב"ה אינו פותר בעיות באופן כזה, ואינו מוכן לשנות את טבע האדם. זהו אחד מיסודות הבחירה החופשית. אילו היה הקב"ה מוכן לשנות את טבע האדם, כך שהאדם יקיים את המצוות כולן באופן טבעי, לא הייתה שום תועלת במערכת המצוות.
בהעלותך את הנרות
מדוע פרשיית הדלקת המנורה מופיעה כאן? מהו הקשר בין העלאת הנרות על ידי אהרון לבין רצף המאורעות בספר במדבר?
בנוסף – הציווי על הדלקת המנורה הופיע כבר פעמיים בתורה – בשמות כ"ז:כ-כא ובויקרא כ"ד:א-ד; מדוע התורה חוזרת על ציווי זה בפעם השלישית?
"התרסקות כלפי מעלה"
לקראת סוף הפרשה לפתע הכל נעמד. "והעם לא נסע עד האסף מרים" עם שלם ממתין לרפואת צרעתה של מרים הנביאה, שדיברה על אחיה, משה. זכתה היא לכבוד הגדול הזה, כשכר לאותם רגעים שהתעכבה בדאגה למשה רבינו כשהושלך ליאור, בשביל אותה אמונה תמימה שהשלכה הזו לא תסתיים במוות, זכתה שכל העם המתין לה שבעה ימים. אך מה המשמעות של עצירה זו? איזה מסר חיובי – אקטיבי ניתן ללמוד מההעדר של פעילות? מהמתנה בעלמא?
חנוכת הנשיאים והמנורה
תפקיד אהרון הוא להקים את יחודו ואחדותו של מי ששכן בבית ההוא. המנורה, על שבעת קניה, יש לה מרכז שהכל מכוון אליה. תפקיד אהרון כשהוא מדליק אינה להפיץ אור החוצה, אלא לכוון את האור פנימה, אל המרכז. וזה, מבטיח לו ה' בלשון המדרש, גדולה משלהם.
כיוון התדר לצלילי ביקורת בונה – הכיצד?
כאשר אדם מבקר את זולתו, הביקורת מלווה בכעס, והחסימה שיוצר 'גורם הכעס' של המבקר ברגשותיו של המבוקר, היא מוחלטת. זאת גם אם המבוקר יהיה אדם בעל אישיות מיוחדת ואף נבואית, אוזניו אולי ישמעו את צלילי הביקורת, אך תוכן הביקורת לא יופנם ללבו, זאת אפילו אם המבקר יהיה בעל אישיות מורמת מעם, או אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו.
נבואת משה
בפרשת בהעלותך, אחרי שמרים דיברה לשון הרע על משה רבנו, מספרת התורה שהקב"ה התגלה אליה ואל אהרן, ותיאר את ההבדל שבין נבואת משה לבין נבואות שאר הנביאים: "ויאמר – שמעו נא דבריי: אם יהיה נביאכם, ה' במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט".
מהי ההבחנה שבין נבואת משה לבין נבואות שאר הנביאים?
זר לא יבין את זאת!
מדוע ציווה הקב"ה את משה לאסוף את זקני ישראל שיסייעוהו? משום שידעו ישראל כי זקנים אלו מבקשי טובתם הם, שכבר הוכיחו את אהבתם להם בימי השעבוד הנוראים. אהבתם לבני עמם היא שתסייע להם לחנך את בני ישראל למצוות התורה.
"ויהי בנסוע הארון"
לעיתים האידיאלים הגדולים מתנפצים אל סלעי המציאות, ואף על פי כן – הם יישארו במקומם לנצח ויילמדו לדורות. ילדי ישראל צריכים לגדול על האידיאלים הגדולים מחד, ועל ההתמודדות הקשה עם אפשרות ההתנפצות מאידך. התורה מעמידה בפנינו את שני הצדדים האלה כאחד במסע בני ישראל מהר סיני אל ארץ כנען, מן התורה אל הארץ.
אורות
ידוע שלכל בעל תשובה יש אורות שבהתחלה מרימים אותו גבוהה, אבל לאחר זמן שהוא חי בדימיונות… הוא מתרסק ולא מבין למה.
אז מה באמת, האם אורות זה טוב?
אלדד ומידד מתנבאים במחנה
מילה בסלע – שתיקה בשנים (מגילה יח:) מובא בשם הגאון מוילנא : כאשר הורה הקב"ה למשה ולאהרון לדבר אל הסלע שיוציא מימיו ותחת זאת הכהו משה פעמים,אמר להם הקב"ה "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו …
מעשה המנורה
רבש"ע יודע מי הם אוהביו ומה הן יכולותיהם, ודווקא בכך הוא חפץ.
להינצל מהאספסוף ולנצל אותו
שתי משימות עומדות בפנינו: הראשונה – איך להינצל מן האספסופיות? איך לקבור את תאוות הבשר? והשנייה – איך לנצל אותה? איך אפשר לעבוד את ה' "בכל לבבך" – גם בעזרת התופעה הבעייתית הזו?
"ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים" – על ציפייה וסבלנות
מה שיכול להראות על פניו תרגול סתמי של עם ישראל בחניה ונסיעה עפ"י פקודת ה' טומן בחובו מסר לכל אדם בכל דור ודור והוא לדעת הרש"ר הירש הדרך שעל האדם ללכת במסירות ובאמונה אחר ה', גם כאשר דרכי הנהגתו בעולם נפלאים מבינתנו.
"ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח"
ולכאורה כוונת מרים טובה, אזי מדוע נענשה?
הנהגה קשובה לעם
עלינו להכיר בכך שהבעיות הקיימות כיום אינן הבעיות שהיו לפני דור או שניים, והפתרונות אינם אותם פתרונות. מי שרוצה באמת להשפיע על העם, ולא רק לצעוק בגרון ניחר, צריך בראש ובראשונה לפנות לזירת החינוך, רק דרכה ניתן באמת להשפיע ולהדריך את העם.
"ועשה פסח לה' " – על חשיבות הפסח ממשנהו
מה חשיבותו של קרבן הפסח עד כי נצרך משה לשאול בסוגיית טמאי המת? מדוע דוקא בפסח מצווה ה' על עריכת פסח שני?
מחויבות והזדהות פנימית
מדוע הקב"ה בחר לנחם את אהרן דווקא בהדלקת המנורה ולא בתפקידים אחרים שאותם מילא אהרן במשכן, כגון הקרבת קרבנות יום הכיפורים?
הטבת הנרות
למסר שעולה מהטבת הנרות יש שני מאפיינים: נכונות להפשיל שרוולים ולהתאזר חיל לקראת המשימה, והיכולת הנפשית להשקיע היום, בכדי לקצור פירות רק מחר – ו"יש מחר שהוא לאחר זמן".
"בהעלתך את הנרות" – עליונות הרוח על החומר
מדוע התייחד דיבור לנושא הדלקת המנורה? מה גדול וחשוב כל כך נושא תאורת המקדש?
"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (יב, יג)
כתב בדעת זקנים, "ענו" כתיב חסר יו"ד, לומר שהוא עניו בכל אבריו, כי כשתכתוב אותיות של ענו כקריאתו, עי"ן נו"ן וא"ו תמצא שעולה בגימטריה רמ"ח אברים. ויש לשאול מה משמעות ענוה בכל האברים, שהרי באברים לא שייכת גאווה אלא באדם …
"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (יב, יג) Read More »
גימטריה לעבודת הלויים
בגלל חטא העגל שבו טעו הבכורות לוקח הקב"ה את הלויים לעבודה במשא ובשיר, כדברי הקב"ה למשה (במדבר ח' ט"ז): "כי נתנים נתנים המה לי, תחת פטרת כל רחם בכור כל, מבני ישראל לקחתי אתם לי". ובאיזה גיל עובדים הלויים? על …
דרגת נבואת משה – לפרשת בהעלותך
בפרשה מתבררת מדרגתו של משה רבנו דרך סיבוכים של לשון הרע (מרים). מרים לא מבינה מי זה ומה זה משה רבנו, מהי מדרגתו ומתוך אי הבנה זו של מרים התורה מסבירה לנו מי הוא ומהי מדרגתו של משה רבנו. הרמב"ם …
ויהי בנסוע – הפסקה בין פרענות לפורענות
כידוע סביב פרשת ויהי בנסוע, אשר אותה נקרא השבת בפרשת השבוע, נוהגים לכתוב בספר התורה אותיות הדומות לנ' הפוכה לפני הפסוק 'ויהי בנסוע הארון' ובסיום הפסוק 'ובנחה יאמר שובה ה' וכו'. הגמרא במסכת שבת דף קט"ז. נדרשת לבאר מדוע נכתבו …
ענווה ללא סיבה
"והאיש משה עניו מכל אדם" הקב"ה מעיד על משה רבנו שהיה עניו מאוד מכל אדם. כינוי מופלג זה לא מצינו כמותו בכל המקרא על שום אדם אחר. דברים אלו נאמרו בעיצומה של פעילות עניפה של משה כמנהיג העם. ואף לאחר …
ויעש כן אהרן
לאחר שמצטווה אהרן על אופן הדלקת המנורה אומרת התורה "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה". אומר על זה רש"י "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". שואל על זה רבי מאיר מפרימישלאן: מה …
זכירת מרים
בסוף פרשת בהעלותך מסופר על מרים הנביאה שדיברה על משה ונענשה בצרעת. אומרים על זה בספרי שהסמיכות של הפסוקים "השמר בנגע הצרעת" ו"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" באים להסביר לנו שלא נענשה מרים אלא על לשון הרע ועלינו …
המקנא אתה לי?
לפרשת "בהעלותך", ספר "במדבר" כתוב בפרשתנו: "וישארו שני אנשים במחנה, שם האחד אלדד ושם השני מידד, ותנח עלהם הרוח … ויתנבאו במחנה … ויען יהושע בן-נון משרת משה מבחריו ויאמר: אדני משה, כלאם! (עצור אותם מהתנבאותם): ויאמר לו משה: המקנא אתה …