"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (יב, יג)
כתב בדעת זקנים, "ענו" כתיב חסר יו"ד, לומר שהוא עניו בכל אבריו, כי כשתכתוב אותיות של ענו כקריאתו, עי"ן נו"ן וא"ו תמצא שעולה בגימטריה רמ"ח אברים.
ויש לשאול מה משמעות ענוה בכל האברים, שהרי באברים לא שייכת גאווה אלא באדם בכללותיו?
והנה מצינו שבוידוי "על חטא", מזכירים חטא של נטיית גרון וסיקור עין, ועוד כמה דברים שנוגעים לגאווה, וגם שם צריך לשאול מדוע מזכירים אברים מסוימים? ומשמע שלפעמים האבר הוא סיבה להתגאות, וכמעשה בבתו של ר' חנינא בן תרדיון וז"ל "דאמר ר' יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה", ועל זה נאמר דמשה רבינו שמר על כל אבריו שלא יביאוהו לידי גאווה.
(נשלח ע"י מאור צוברי)