"ועשה פסח לה' " – על חשיבות הפסח ממשנהו
בין עניניה הרבים של פרשתנו מספרת התורה על טמאי מת שהיו מנועים לעשות את הפסח בשנה השנית. מי היו טמאי מת אלו? לדעת המדרש הגדול: נושאי ארונו של יוסף היו ולא יכלו ליטהר מטומאתם. טמאי המת טוענים בפני משה: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?" ומקשה בכל הכלי יקר: וכי נעלם מהם שאסור לטמא לאכול בקדשים? אלא שחז"ל למדו מהציווי לעשות את הפסח "במועדו" שקרבן פסח של הציבור קרב גם בטומאה [פסחים, ע"ז, ע"א]. מכאן הסיקו טמאי המת שהוצאו מכלל הציבור, והציווי במועדו בא לגרוע את הטמאים היחידים להם אסור להקריב קרבן פסח בטומאה.
קרבן פסח לא הוקרב בכל שנות הנדודים במדבר, להוציא בשנה השנית, ובגלגל ערב כניסתם לארץ [קידושין, ל"ז,ב] ובשתי פעמים אלו נעשה הפסח עפ"י הדיבור. מה חשיבותו של קרבן הפסח עד כי נצרך משה לשאול בסוגיית טמאי המת? מדוע דוקא בפסח מצווה ה' על עריכת פסח שני?
לדעת המשך חכמה ישנו קשר עמוק ומהותי בין פסח לעקירתה של עבודה זרה מישראל. חג הפסח מצביע על ההשגחה הפרטית של ה' על עם ישראל [כעם ולא דוקא על כל פרט שבו], ועל הבדלתו של עם ישראל משאר העמים. שכן במכת בכורות, ליל הפסח, ה' בכבודו ובעצמו הכה במישרין כל בכור מצרי תוך שהוא עושה הבחנה בין בכור למי שאינו בכור. חג הפסח מצביע על הפעולה הישירה של הקב"ה בעולם הזה, ומפריך את טענות התועים לפיהן מסר ה' את ההנהגה בידי כוחות הטבע ו/או גרמים שמיימים כאלו או אחרים, כפי שגם הרמב"ם עומד על כך בהלכות עבודת כוכבים [פ"א, ה"א]. ומדוע חשוב להפריך טענות אלו? משום שהם מביאים לידי עבודה זרה, במקום לעבוד את ה', עובדים את השמש או הכוכב או כל כח אחר,שהוא יותר מוחשי ומושג בחושי האדם.
ומוסיף בעל המשך חכמה ומסביר כי חג הפסח מורה על שויון כל אחד מישראל בפני ה' ועל רצונו שכולם יהיו מושגחים בהשגחה ישירה ולא ע"י גורם מתווך. לפיכך חוגגים את הפסח באביב, דוקא בימי הפריחה וההתחדשות של איתני הטבע, בתקופה שאדם מתפעל מכוחו המתחדש של הטבע מידי אביב, עלול האדם להיתפס לטעות לפיו ולעבוד את איתני הטבע. חג הפסח מזכיר ומזהיר אותנו כי כל איתני טבע אלו עושים כולם את רצון ה', והם לא פועלים מרצונם אלא הם "כגרזן ביד החוצב",כלים בידי ה', ולא יותר מכך.לפיכך מצווה התורה בפרשתינו לעשות "פסח לה' ".
ומכאן נבין מדוע מספרת התורה שמשה הורה על עשיית הפסח דוקא בשנה השנית ולא באף שנה אחרת משום שהפסח המדובר בפרשתינו היה לאחר חטא העגל, פסח זה בא לטהר את ישראל מעבודה זרה שדבקה בהם בחטא העגל. גם את הפסח בגלגל המסופר בספר יהושוע [ה, י], אותו עושים בני ישראל מייד עם כניסתם לארץ בא לטהר את ישראל מחטא העבודה זרה לבעל פעור המסופר בסוף פרשת בלק.
עולה מהאמור שחשיבותו של הפסח היא בהשרשה חוזרת ונשנית מידי שנה של האמונה בה' בלב כל אחד מיחידי ישראל ועקירתן של אמונות מוטעות בדבר כוחות אחרים המנהיגים את עולמנו, ולפיכך גם מי שמסיבה כלשהיא לא יכול היה לחוג את הפסח במועדו, ניתנת לו הזדמנות שניה לחוג את הפסח השני. לפיכך מצווה כל אחד מישראל לעשות את הפסח לה'.
(נשלח ע"י יואב מיליס)